משולחן הפוקר לתיק המניות

אם נבחן את מה שלא עשינו, נבין טוב יותר את מה שעשינו ונשפר את תהליכי קבה"ח

בנוסף להחלטות השקעה שאנחנו מקבלים, יש אינסוף החלטות שאנחנו לא מקבלים ולהן יש השפעה גם ההישגים ועל הגבולות של ההישגים. ברור שאם היינו מקבלים חלק מההחלטות שלא קבלנו מצב תיק ההשקעות היה טוב יותר ובאופן תיאורטי ניתן להציג מקבץ החלטות שאם היינו מקבלים אותן היינו מרוויחים מאות ואלפי אחוזים בשנה. ברור שאנחנו לא מצפים לקבל בכל פעם את ההחלטה האולטימטיבית (אם כי לא נתנגד...). אבל, האם יש משהו שניתן לעשות לשיפור התשואה על ידי בחינת החלל הנגטיבי של תהליך קבלת ההחלטות שלנו?

במשחקי קלפים בכלל ובפוקר טקסס הולדהם בפרט, נדרשים השחקנים לקבל החלטות על סמך אינפורמציה חלקית בלבד. האינפורמציה היחידה הידועה בוודאות היא הקלפים אותם מחזיק השחקן. לעיתים, השחקן מגלה, לאחר שהחליט לא להמשיך לשחק (לא ל"השקיע"), שאם היה נשאר במשחק ומשלם את המחיר הנדרש הוא היה עם יד מצוינת ואפילו יד מנצחת.

בערבי יום שישי מסופרים סיפורי תהילה עצמית על המשחקים בהם שיחק השחקן, ניצח וזכה. זאת מכיוון שהשחקן הממוצע זוכר ושופט את החלטותיו על פי התוצאה בלבד. הפסדים וידיים אותן בחר לא לשחק מוצנעים אצל רוב השחקנים גם אם לא במודע. משקיע מיומן, כמו שחקן מקצוען, בוחן היטב גם את ההחלטות בהן כשל, לרבות החלטות של אי עשייה, ומנסה להסביר לעצמו את הסיבות וללמוד מהן ומהתוצאות.