מיהו פולני 1 >> אליזבט, אגניישקה, מרטה ואיבונה פולניות, ואינן יהודיות. אבל אליזבט נשואה לישראלי ולאגניישקה יש חבר ישראלי. יאצק פולני יהודי (עם גינונים בריטיים), הלינה כבר ארבעים שנה פולנייה ישראלית. ניר צבר (ממוצא צ'כי). מיהו פולני 2 (מיהי פולנייה) >> תשכחו מכל הסטיגמות שיש לכם על פולנים (ופולניות) "זה נכון לגבי יהודים פולנים". הפולניות האורגינליות לא יושבות לבד בחושך. אליזבת, למשל, פותחת את היום בעשר דקות של צעקות על כולם, ונרגעת רק אחרי הסיגריה הראשונה. הלינה, לעומתה, היא פולניה אמיתית: כשכולם משבחים את הילדים שלה, שדואגים לה ומתקשרים תדיר, היא נאנחת, "אבל לא כל יום". מיהו פולני 3 (ומה הוא אוכל) >> גם האוכל הפולני המוכר איננו אלא אוכל יהודי. חוץ מאיבונה כולם שונאים גפילטע פיש. אז מה זה אוכל פולני? למשל מרק ז'ורק, שמכינים על בסיס של קמח חמוץ ושום, נקניק ופטריות יער, או ביגוז - כרוב כבוש פולני שאימא של אגניישקה הביאה לה שלוש צנצנות ממנו, שלא יחסר. עברית שפה קשה >> חוץ ממרטה, כולם למדו באולפן ואוחזים בעברית רהוטה. חוץ מזה מדברים רוסית (עד שנת 1989 היה חובה בבתי הספר בפולין) ואנגלית. יאצק, כמו כל נהג, דובר ומתר
גם שש שפות, בהן דנית, גרמנית וצרפתית. אגניישקה יודעת ערבית. ניר ניסה ללמוד פולנית אבל התייאש, אבל הוא כבר מבין לא מעט. התמחויות >> לאליזבת יש דוקטורט בתיאטרון, והיא כותבת ומפרסמת בפולנית (ואלופה בנעליים ותיקים). גם הלינה כותבת, בפולנית ובאנגלית, כולל תסריט אחד, וגם זכתה בתחרות הסיפור הקצר של מעריב (חברים תרגמו). היא גם במקום ריאלי למדי ברשימה למועצת העיר הרצליה, נגד יעל גרמן. יאצק למד תרגום בקופנהגן (ועבד שם כנהג מונית), והוא גם שחקן ברידג', פוקר וטניס מחונן. אגניישקה הגיעה לכאן במסגרת הדוקטורט שלה, על השפעת השפה הערבית על העברית המודרנית ("הרבה קללות"), ומאז תרגמה לפולנית את "שלאפשטונדה" של יהודית קציר, ועכשיו עובדת על "אם יש גן עדן". מרטה היא מורה, איבונה משקיעה בילדים - הבת שלה בנבחרת ישראל בשחייה, וניר למד בימוי תיאטרון ואוחז בכלב ענק. השיבה הביתה >> מרטה, הנשואה לקונסול בשגרירות הפולנית, חוזרת הביתה בסוף הקדנציה שלו. אליזבת, שהגיעה לכאן בעקבות בעלה, מתכננת, אחרי 15 שנה, לקחת אותו בחזרה בעקבותיה. יאצק מתכנן לחזור בעוד 15 שנה, בפנסיה, אבל לקופנהגן. איבונה לא חוזרת בגלל הילדים. כני הציור >> בתערוכה של הצייר
דודא גראטץ, שנערכה באופרה בשנה שעברה, לא היו מספיק כני ציור לכל העבודות. חיפשו בכל הארץ ושום דבר לא היה מספיק יפה, אז הזמינו מפולין 13 חתיכות. מאז אין איפה לאחסן אותן, אז מחפשים פתרון יצירתי לפתרון היצירתי: יוזמים תערוכות, או משאילים לאחרים ("בתנאי שיש לוגו").
>> כתובת: בית אסיה, רחוב ויצמן 4, תל אביב
>> השם: מדובר בשלוחה של משרד החוץ הפולני, מה שמכתיב את השם; יש עשרים מכונים פולניים בעולם, ורק בישראל זה נקשר אסוציאטיבית עם המילה "עיסוי" ("מזל שאין לנו מספר טלפון 1-800")
>> שעות העבודה: המשרד 08:00-16:00, הספרייה שלוש פעמים בשבוע, ואם צריך עובדים כל היום
>> מספר עובדים: 8
>> ותק: הלינה הכי ותיקה - 8 שנים, כשהיו רק שני כיסאות וארגזים. איבונה רק חצי שנה
>> העבודה: "דיפלומטיה תרבותית". קידום התרבות הפולנית בישראל, ניסיון לשבור מיתוסים ולשנות את התדמית של פולין אצל הישראלים, אחרי נתק דיפלומטי של עשרים שנה. "אנחנו לא מוכרים רק עוגות אלא גם לחם, שהוא לא תמיד מתוק או טעים לשני הצדדים, אבל לא מפחדים לאכול יחד".
>> גאוות יחידה: "אנחנו על המפה התרבותית של ישראל". לא רק בפסטיבלים גדולים, אלא גם בפרינג', בקולנוע, בחינוך, בקומיקס ועוד. בין שאר הפעילויות מקיימים סדנת תרגום. השנה יוצא ספר שתרגם אחד המשתתפים בסדנה.
>> פינת עישון: אליזבט ויאצק. "לא בשירותים".
>> פינת אוכל: אין זמן לצאת, אז כל אחד מביא לעצמו ואוכלים יחד או לחוד, תלוי בעבודה. אליזבט - ממתקים. אגניישקה לא אוכלת כלום.
>> שירותים: לקהל - ממול, של בית אסיה. לצוות, במשרד, במקום אינטימי, בוהקים בניקיונם.
>> חניה: בית אסיה מספק מקום אחד, ואחד על תנאי. יאצק מביא את אליזבט ברכב של המכון, מרטה מגיעה עם בעלה והשאר ברגל או באוטובוס.
>> דיבור: "יש לוגו?" מאחר שמדובר במוסד ללא כוונת רווח, השכר הצנוע תמורת תרומתו של המכון למיזמים שונים הוא הלוגו. תמיד עולה השאלה, כי תמיד הלוגו קטן מדי, או ברזולוציה לא מספיק טובה, או סתם איננו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
