צלילים של תנופה

הישראלי הממוצע כבר מיתג בליבו ובראשו את הכפר היפהפה הזה כספק האולטימטיבי לשני היסודות של הקיום האנושי - דלק לגוף ומזון לנשמה.

כבר על המחלף, בין עצים שמעטרים בשרשרת ירוקה את שביל הכניסה, אפשר לראות בשבתות ובחגים (כל שבת וכל חג) את השיירות שנוהרות אל הכפר. אלה ממהרים למסעדה החביבה עליהם, אלה לקניות בחנות המועדפת, ואלה אל "קריית יערים" - הכנסייה שבפסגת הכפר, או אל ה"קריפטה" שבמרכזו.

היום זה טרנדי להצמיד כתר של תרבות לערים ולארצות וכך למתג אותן. לא תמיד זה מצליח. הרבה פעמים הניתוח הוא קיסרי, והרך הנולד לא מצליח לנשום בכוחות עצמו. אבו גוש מוכיחה את ההיפך. רוח המקום והכנסיות שבראשו הם ההורים הטבעיים לפסטיבלי מוזיקה ווקאלית, שעם השנים הפכו מנוף כלכלי רב עוצמה, לפיתוח הכפר וענף השירותים שבו.

כך זה התחיל

הפסטיבל של היום הוא בכלל מהדורה שנייה, לאחר הפסקה של 20 שנה מאז נוסד הפסטיבל בשנות ה-50. אז הגיע למקום ד"ר זולמן, מרצה לרוקחות בבית הספר לרפואה בירושלים, שהתפעל מהפוטנציאל המוזיקלי ומהאקוסטיקה הנפלאה ב"קריית יערים", הכנסייה שבראש ההר, ואסף "משוגעים לדבר" שהגיעו למקום "לעשות מוזיקה". במשך כ-15 שנה (עד 1972), ניהל את הפעילות המוזיקלית זיגי שטדרמן, פסנתרן ומנצח. נגנים וזמרים סולנים מקצועיים, מיעוטם מחו"ל, הופיעו ללא תמורה כספית, לצד מקהלות חובבים. הכנסייה המארחת לא גבתה תשלום בעד השימוש במתקניה, והקהל קנה כרטיסים מוזלים לכיסוי ההוצאות בלבד.

שנות ה-50 וה-60 היו שנים ראשונות למדינה היהודית הצעירה, שטראומת השואה הייתה עדיין טרייה בה, כך שלא מפתיע לגלות שבאותן שנים הונהג חרם על טקסטים גרמניים באשר הם, וגם על השמעת מוזיקה דתית נוצרית באולמות קונצרטים ממוסדים, אלא אם כן הותאמו לה טקסטים עבריים מעוקרים מתוכן נוצרי.

רק באבו-גוש ניתן היה להאזין לקנטטות, למיסות ולפסיונים, בטקסטים לא מצונזרים. הופעות חוץ שקיים הפסטיבל בת"א ובירושלים הופרעו בזעקות שבר של מאזינים דתיים שניסו למנוע בכוח את השמעת הצלילים הנוצריים ה"טמאים".

חנה צור, המנהלת המוזיקלית של הפסטיבל, מספרת על האב רבואל והכומר סטילמן שעמדו בראש הכנסיות ונתנו את ברכתם לפסטיבל, "כשהכרתי את רבואל ב-63 הוא כבר היה בן 70, 80. והכומר סטילמן שסיפרו עליו שהוא ניצול אושוויץ שהתנצר, היה בן 42. ואז בשנת 71 הם נפטרו. שניהם. ונשארו הנזירות לבד. לא ברור מה הסיבות, אבל הן סגרו את הפסטיבל, ולא עזרו המכתבים לאפיפיור. המקום הפך להיות בית מרגוע לנזירות למשך 20 שנה".

*ומה היה הסיפור עם הבג"צ?

"הפסטיבל הגיש בג"צ נגד משרד החינוך שסירב לתת תמיכה. ההסבר לסירוב היה בכך שהיצירות שמושמעות במקום הן נוצריות. עפ"י החוק למשרד החינוך אסור לדבר על תוכן, אלא רק על הרמה האמנותית. ולכן הוגש בג"צ ע"י עו"ד עדי קפלן, שבזמנו הגיש את הבג"צ שאיפשר שידורי טלוויזיה ביום שישי. אחד משלושת השופטים היה השופט העליון חיים כהן שתמך בבג"צ והיה בעמדת מיעוט. שופט אחר שהתנגד דיבר על השואה והנאצים. הבג"צ נכשל".

וכך, מ-1972 שבת הפסטיבל. הכביש לירושלים כבר לא עבר בתוך הכפר כי נסלל כביש מספר 1 ואין צורך לציין את המחיר הכלכלי ששילמה אבו-גוש, על הבידול שנגזר עליה.

ב-1992, יזם נמרץ, בשם גרשון כהן, מחליט להחזיר עטרה ליושנה: "מישהו פנה אלי שארים שוק גדול באבו-גוש. לא רציתי, אבל החלטתי לחדש את הפסטיבל. כשבעיתונים עלו מודעות לפסטיבל אבו-גוש הייתה הפתעה גדולה. אף אחד לא הבין איך הצלחתי לחדש את הפסטיבל. כל הראיונות בעיתונים ובמדיה התעסקו בזה".

"יש לנו סבלנות לארח"

כהן, איש של חזון, לא מסתפק בהרמת פסטיבל למוזיקה ווקאלית בין החשובים בעולם, הוא דוחף גם את הפיתוח הכלכלי שבעקבות הקונצרטים: "כשהתחלתי הייתה בכפר מסעדה אחת 'קרוון', שהיא בת יותר מ-50 שנה. כתוצאה מהפסטיבל הראשון שהיה הצלחה מעבר למה שציפיתי, התחילו להגיע אנשים ונפתחו עוד ועוד מסעדות שלכולן הבאתי עיתונאים, שרים מהממשלות השונות, חברי כנסת ומנכ"לים, ויצרתי באז חזק. מסעדת קרוון הרחיבה את עצמה כמעט פי שלושה כתוצאה מזה.

לא הייתה, למשל, אף מאפייה בזמנו ועכשיו יש שתי מאפיות, איזה 15 מסעדות, 40 משפחות יהודיות שגרות בשכירות באבו גוש, יש תנועה מתמדת של יהודים 24 שעות ביממה בכפר הזה. במשך כל השבוע ובשבתות כמובן, וזו הגדולה של העניין".

טאבת, הבעלים של מסעדת קרוון הוותיקה, שגדלה עם הפסטיבל, מציין בגאווה: "הפסטיבל מתקיים כל שנה, ויש יותר אורחים לכפר, לא רק למסעדה שלי. הם באים וקונים ומבלים בכפר".

*אבל זה גם מטרד, כל הפקקים וטורי המכוניות.

"תראי, זה הרי לא יום-יום, זה פעמיים בשנה בסוכות ובשבועות. באבו-גוש אוהבים לקבל אורחים בצורה יפה, יש לנו סבלנות לארח, כך שזה לא מפריע ומקבלים את זה בברכה. בכל העולם, פסטיבלים מוסיפים לאותו יישוב או לאותה עיר שבהם הם מתקיימים. כשבא אורח רב מעלה לירושלים, לא חוסמים כבישים לכמה שעות או לאיזה יום? יש הפרעה, אבל מקבלים אותה ברצון. ככה בנוי העולם". *

הפסטיבל ה-36 למוזיקה ווקאלית. אבו-גוש סוכות. 7-10 לאוקטובר

מושך ועתיר היצע

מבין 18 הקונצרטים שמציע הפסטיבל השנה, 16 הם של כוחות מקומיים ושניים נוספים הם של המקהלה הקאמרית המצוינת משטוטגרט, בניצוחו של פרידר ברניוס

פסטיבל אבו-גוש הוא הפסטיבל המוביל בארץ למוזיקה ווקאלית, ומתקיים פעמיים בשנה (סוכות ושבועות). למנהלת המוזיקלית שלו, חנה צור, יש מדיניות קבועה שנשמרת גם בתוכנית הקרובה. ראשית, הפסטיבל מבוסס על כוחות מקומיים, אך משתדל להציע גם הרכב בינלאומי אטרקטיבי אחד לפחות בכל פעם. שנית - הרפרטואר משלב את המוכר והאהוב עם תוכניות חדשות ופחות מוכרות, מתוך תקווה שבהדרגה יילכו העדפות הקהל וישתכללו.

הפסטיבל הקרוב יתקיים במהלך חול המועד סוכות, ועל הנייר לפחות הוא נראה מושך ועתיר היצע. התוכנית כוללת 18 קונצרטים, שחלקם יבוצעו בכנסיית "קריית יערים" על ראש הגבעה בכפר וחלקם בכנסייה הצלבנית במרכזו.

16 מהקונצרטים הם של כוחות מקומיים, וחלקם מעוררים סקרנות רבה. שניים נוספים הם של המקהלה הקאמרית המצוינת משטוטגרט, בניצוחו של פרידר ברניוס (Bernius). מקהלה זו, שממלאת את תקן ההרכב הבינלאומי האטרקטיבי השנה, מוכרת היטב בארץ מהופעות קודמות ומהקלטות. זו מקהלה מעולה בכל קנה מידה, וברניוס הוא אחד מהטובים בתחומו.

תוכנית הפסטיבל השנה משלבת, כתמיד, בין יצירות ווקאליות מוכרות לבין תוכניות מיוחדות. בין היתר בולטים בתוכנית קונצרטים עם מוזיקה קולית אתנית, שמוסיפה לפסטיבל נופך אקזוטי שחורג מהמסורת הכנסייתית. השנה אפשר יהיה לשמוע במסגרת זו מוזיקה עממית מספרד, פרו, ארגנטינה, ברזיל, אתיופיה ועוד.

פסטיבל אבו-גוש הוא המקום העיקרי בארץ שבו יכולים הרכבים ווקאליים חדשים לחשוף את עצמם לציבור אוהבי המוזיקה. השנה בולטים בין המבצעים שני הרכבים חדשים כאלו, המורכבים מטובי הכוחות המוזיקליים הצעירים בארץ. הראשון הוא אנסמבל "מצו", שילווה קבוצת זמרים ישראליים בת שמונה קולות. הזמרים הם מהטובים בתחומם - זמרות הסופרן המעולות איילה סיקרון ויעלה אביטל, זמר הבאס יאיר פולישוק ואחרים.

ההרכב החדש השני הוא "סולני באך הישראלים", בניצוחו של שרון רוזנר. הרכב זה יורה בפסטיבל הקרוב את יריית הפתיחה לפרויקט שאפתני - ביצוע מחזור הקנטטות של באך בכלי תקופה ובגישת ביצוע אותנטית. ארבעת הסולנים בביצוע ישירו גם את תפקיד המקהלה, כפי שהיה מקובל בתקופת באך. כדאי לשים לב לזמרת הסופרן הסולנית בהרכב, הדס פארן, שהיא מוזיקאית מרגשת עם קול יפהפה. גם המלווים הם מטובי מבצעי המוזיקה המוקדמת בארץ.

בנוסף להרכבים החדשים ישתתפו בפסטיבל השנה הרכבים מוכרים ובעלי מוניטין, כמו אנסמבל "פניקס", מקהלת הנשים "סירנות", "האנסמבל הקולי החדש" ועוד. בקיצור, יש לא מעט לשמוע ולראות. *

פסטיבל אבו גוש, 6-10 באוקטובר, חול המועד סוכות. מחירי כרטיסים: 75-130 שקלים. אתר הפסטיבל: www.agfestival.co.il