ערביות וחרדיות תחילה

מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, אמר לאחרונה כי לולא הערבים והחרדים, ישראל הייתה מדינה עשירה. בהזדמנות אחרת אמר ראש אגף התקציבים באוצר, אודי ניסן, כי "אם נפתור את בעיית התעסוקה בקרב נשים ערביות ובקרב גברים חרדים, נפתור 80% מבעיית העוני במדינת ישראל". שתי ההתבטאויות האלו זועקות לשמיים את האמת הבאה: מדינת ישראל מעודדת אי-שוויון כלכלי, חברתי ומגדרי שמתמקד בנשים ערביות וחרדיות.

נשים ערביות סובלת מהאפליה הכי ברורה. מצד אחד, אפליה עדתית כחלק מהאוכלוסייה הערבית, ומצד שני, בתוך החברה הערבית, אפליה על רקע מגדרי. נשים בחברה הערבית נתונות לחסמים חברתיים, משפחתיים ודתיים שמונעים מהן לממש את זכותן לחופש ושוויון זכויות אמיתי. שדולת הנשים מפעילה קבוצות העצמה והשמה בעבודה בשמונה ישובים ערבים. במאמץ רב השדולה מעצימה נשים אלו, עוזרת להן בבניית היכולת, מכינה אותן לעולם העבודה, מטמיעה בהן את האמונה בעצמן ועוזרת להן למצוא עבודה ראויה.

הבעיה מתחילה כאשר הן מתחילות להאמין בעצמן ואז נתקלות בקיר האטום של המציאות המפלה בתוך החברה הערבית ומחוצה לה. במשפחה הן מוצאות קושי רב בשכנוע בן-הזוג והמשפחה המורחבת שיציאתן לעבודה חיונית לכלכלת הבית ולא פוגעת בכבוד המשפחה; החברה הכפרית עדיין מתקשה להסתגל לנשים נוהגות, עובדות מחוץ לכפר, עצמאיות כלכלית ועוסקות בעיסוקים שאינם נחשבים כנשיים; ובשוק העבודה הן ייתקלו במעסיקים שמוכנים להעסיק אותן אבל לרוב ישלמו להן שכר מינימום ואף פחות - באופן בלתי-חוקי בעליל; וכמובן, החברה הישראלית עצמה מהווה חסם גדול בפניהן עקב מחסום השפה ובגלל הרתיעה מהעסקת ערבים בכלל ונשים ערביות בפרט.

הדינמיקה הכלכלית במשפחה החרדית הטיפוסית היא כביכול שוברת מיתוסים מגדריים רווחים. נשים חרדיות יוצאות לעבודה ומשכורתן נחשבת כמרכזית בכלכלת הבית. הגבר החרדי הטיפוסי לרוב לא יוצא לעבוד ואינו תורם לכלכלת הבית. בנוסף, משפחה טיפוסית כזו מאופיינת במספר רב של ילדים ועל כן כמעט תמיד תימצא מתחת לקו העוני. מציאות כלכלית זו היא פצצה מתקתקת לחברה ולכלכלה הישראלית, ומעודדת אי שוויון מגדרי ועוני משווע. מספרם הרב של הילדים (ל-32.8% מהמשפחות יש בין 4-6 ילדים ול-19.8% יש יותר מ-7) מקשה על אם המשפחה לעבוד במשרה מלאה, ובמקביל עלות המסגרות לילדיה הופכת את היציאה לעבודה ללא כדאית. חסם מרכזי נוסף העומד בפני הנשים החרדיות הוא הקושי למצוא עבודה במסגרת הקהילתית המצומצמת, זאת במקביל למספר המצומצם של עבודות מתאימות לאופי החברה החרדית.

נשים ערביות וחרדיות נתקלות בבעיות שונות לחלוטין, הראשונה מתקשה לצאת לעבוד ואילו לשנייה אין ברירה. הבעיה היא ששתיהן חיות במשפחות עניות וחסרות סיכוי אמיתי. ילדיה של הערבייה ושל החרדית יגדלו כעניים, בעלי סיכוי נמוך להשכלה ראויה ומתאימה לעולם העבודה, ויסבלו מחוסר שוויון ואפליה בשוק העבודה ובחברה. מדינת ישראל חייבת להילחם במציאות זו ולהתייחס לאתגר זה במלוא הרצינות. הפניית משאבים לחיזוקן של נשים אלו והכשרתן לעולם העבודה תתברר בסופו של דבר כצעד האפקטיבי ביותר שניתן לעשות כדי להילחם בעוני, בחוסר השוויון ובבערות.

הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל