המהפכה הצרפתית

זה היה הסוד השמור ביותר של ה"רנטרה" - החזרה לשגרה מה"וואקאנס" - חופשת הקיץ בצרפת. בכל ספטמבר, נוחתת פצצה ספרותית חדשה ומפזרת מסך עשן באזור פריז. בימים האחרונים מדובר בספרו החדש של מישל וולבק, סופר מוערך בכל העולם, שכתב את "אפשרות של אי". וולבק משתף לראשונה פעולה עם ברנאר-אנרי לוי, מי שנחשב לאויב מספר אחת שלו בקליקות האינטלקטואליות, וחותם יחד איתו על ספר שיצא השבוע בצרפת "אויבים ציבוריים".

זאת שיחת היום בשדרות סן-ז'רמן-דה-פרה בימים האחרונים והגרונות האינטלקטואליים ניחרים בעיקר מתדהמה. הספר, שמפרסם את תכתובת האי-מיילים של השניים, כבר נחשב לרב מכר. לראיה, הוצאת "פלמריון" שבה הוא מתפרסם הדפיסה 100,000 עותקים ממנו אך בימים האחרונים הגדילה את ההדפסות ב-50% וכרגע יופצו במהדורה ראשונה 150,000 עותקים.

דיונים פרובוקטיביים ושתיקות נשברות

בין החודשים ינואר ליולי השנה, התכתבו השניים בהסתר. שני פרנואידים גדולים עם אגו מורחב מדברים ביניהם על החיים. דיאלוג כמעט בלתי אפשרי בין לוי - פילוסוף הבורגנות הנהנתנית לוולבק - משורר הסבל האנושי. איש מהם אינו מבחין במגרעות של עצמו אך שניהם מאבחנים בחדות את מגרעות הזולת. אפילו התמונה שלהם על העטיפה שונה. האחד עם סיגריה בין השפתיים, מצביעה על חיבתו לסכנות, השני עם אצבע על השפתיים, מצביעה על תשוקתו לסודות. והם מייצגים בדיוק את שתי האהבות האלה, דיונים פרובוקטיבים ושתיקות נשברות.

אז כאשר סופר שנוי במחלוקת ופילוסוף-סלב מפרסמים את המיילים הפרטיים שלהם לאורך 330 עמודים, במחיר של 20 אירו, הצרפתים אצים-רצים לחנויות הספרים הקרובות לבתיהם. מה כתוב בספר הזה? המילייה האינטלקטואלי מסוקרן בעיקר בזכות הסטיגמות שדבקו בשני האישים. וולבק ידוע כניהיליסט שעוסק בזכויות האזרח, לוי מוכר כתלמיד של ז'אק דרידה ואיש סארטר מושבע. וולבק מרבה לעסוק במצוקות מיניות בעוד לוי מוכר כפלייבוי עם חולצת כפתורים לבנה ופתוחה ואישה שאינה מהססת להתפשט בכל הזדמנות שנקרית בפניה. העורכים בהוצאת הספרים לא יכלו לחלום על תפוח-אדמה ספרותי לוהט יותר מזה.

"הכל, כמו שאומרים, מפריד בינינו, חוץ מנקודה עקרונית אחת: אנחנו שנינו, האחד כמו השני, שני יצורים שבזים להם", כותב וולבק ללוי במייל הראשון מבריסל ב-26 בינואר 2006. "בראבו. הכל נכתב. הבינוניות שלך. הכלומניקיות שלי", עונה לו לוי מפריז ביום למחרת. וככה זה מתחיל. סרקזם, קומדיה, וכל המסכות של שני האישים האלה נופלות בפני הקורא.

השניים מפרסמים את התכתובת כולה, למרות שמדובר לעתים בעניינים אישיים במיוחד. "יכול להיות באופן עמוק, שהעובדה שלא הייתה לך אמא מחזקת אותך, אבל זו דרך להתחזק שלא מאחלים לאף אחד", כותב ברנאר-אנרי לוי לוולבק, שהוריו נטשו אותו. "יש אולי כמה אנשים שיצא להם לעשות אהבה בדעה צלולה. אני לא מקנא בהם. אני, כל מה שאני מצליח לעשות בדעה צלולה זה חשבונות. או לארוז את המזוודה שלי", מוסיף לוי פניני מקלדת מחייו האינטימיים.

מתווים הלך רוח אינטלקטואלי

וולבק ואנרי לוי מתכתבים, בין השאר, על ספרות, אהבה, לואי ארגון (משורר ופובליציסט צרפתי שמת ב-1982), ההורים שלהם והחיים אבל גם על רשעות המבקרים, קינאה וחומרי נפץ אחרים שבהם נתקלו במהלך הקריירות המקבילות שלהם. כי למרבית ההפתעה, למרות הפערים הרעיוניים האדירים שהם מציגים, הדיעות הפוליטיות הנבדלות של שניהם והאופי השונה מקצה לקצה, שני הידוענים הצרפתים האלה חולקים לרוב אותה דעה על עולמות התקשורת והספרות הצרפתיים, אם כי וולבק יוצא נגד כל העיתונאים והעיתונים, בעוד לוי ניזון מהם. התוצאה היא דיאלוג שעליו עמלו השניים, שחושף את עולמם האינטימי של שני אישים חשובים בצרפת, שלא מכירים זה את זה, אבל מתווים את הלך הרוח האינטלקטואלי, האמנותי ולעתים פוליטי של הרפובליקה החמישית.

השאלה היא אם הביטויים האישיים ולעתים הנרקיסיסטים יעניינו את הציבור הרחב, שאינו בא במגע יומיומי עם השניים. המבצע הזה שווה במיוחד עבור ברנאר-אנרי לוי, שסובל לעתים ממוניטין של פילוסוף צרפתי קליל. לוי נראה בחודשים האחרונים בנפרד מזוגתו, אריאל דומבל, ואין ספק שהוא זקוק לחיזוק אינטלקטואלי רחב היקף כדי לרפד את הסלבריטאות הדועכת שלו.

וולבק, לעומת זאת, נחשב למיתוס ספרותי אדיר ומרתק, שסובל מסוגים שונים של "פרנויות". דמות עצובה, שאינה מחייכת לעולם ומסקרנת את ציבור הקוראים הרחב. אפילו קרלה ברוני, אשת נשיא צרפת, מבצעת בדיסק החדש שלה שיר ששמו ותוכנו מבוססים על "אפשרות של אי" בחיבורו של וולבק. אלא שהסופר חטא וביים סרט על בסיס ספרו, שזכה לכשלון חרוץ בצרפת וירד מהאקרנים אחרי מספר ימים. גם מבחינת וולבק עצמו, יש סיכוי שהספר הזה יחזיר אותו למרכז העניינים. *