אפיסת כוחות!

זה לא שהאמריקנים לא ביזבזו כמו מטורפים על שיפוץ הבית ועל בילויים מבוססי-בית. אבל אחרי שנתיים של נשיאת משק חלש על הכתפיים, ייתכן שהצרכנים מראים סימני אפיסת כוחות. זה, לכל הפחות, מה שמאותתים הנתונים החלשים והמפתיעים של הוצאות הצריכה בחודש מאי, שדווחו ביום חמישי שעבר על ידי משרד המסחר בוושינגטון.

התקפות הטרור של 11 בספטמבר מיקדו את תופעת הקינון או הבילוי הביתי במרכז תשומת הלב. אבל למעשה, מדובר בתופעה חברתית רחבה, שהיתה בעלייה עוד משנות ה-70, כאשר ילידי דור ה"בייבי בום" התחילו להקים משפחות ולקנות בתים. מגמת הבילוי הביתי הואצה באמצע שנות ה-90, כאשר ה"בייבי בומרז" הגיעו לגיל 50 והתחילו לקבל משכורות גבוהות ולקנות בתים שניים. תעשיית הקינון הביתי נאמדת כיום ב-450 מיליארד דולר בשנה, והיא כוללת ריהוט, שיפוצים, החלפת עיצוב וגם אביזרים ביתיים שנחשבים להכרחיים בימינו, כמו טלוויזיות עם מסכי ענק. וכל זה - בלי לדבר על הבתים עצמם.

לכן, שלא במפתיע נסקו מניות "קינון ביתי" רבות לרמות גבוהות. המניות של Lowe Beyond & s ,Bed Bath, וויליאמס-סונומה ומייטאג נסחרות באחרונה קרוב לשיאי 52 השבועות שלהן, במידה רבה בזכות העובדה שהמשקיעים החבולים מחפשים ניחומים במניות עם רווחיות עולה, לנוכח החורבן הכללי בשוק המניות הרחב.

אבל אפילו אם תופעת הקינון הביתי תימשך לטווח הארוך, כפי שהיא החלה, וסוציולוגים רבים סבורים שאכן כך יהיה, החברות במגזר הזה ניצבות בפני משוכות גבוהות בשנה הקרובה. עלייה בשערי הריבית, לדוגמה, עלולה לדכא מאוד את ההוצאה הצרכנית על דיור. חוץ מזה, כמה מקטעים בענף ההשקעות הביתיות כבר בשלים לפסק זמן.

לדוגמה: תחום טיפוח הדשא והחצר, עיסוק פופולרי מאוד בקרב 'בייבי בומרז' מזדקנים בכל רחבי המדינה. בחמש השנים האחרונות, ההוצאה הצרכנית על עפר, מריצות וכיוצא באלו עלתה בכ-10% בשנה, ל-38 מיליארד דולר. אבל כעת, כשהצרכנים כבר הגיעו לגינות הבסיסיות שלהם, נניח בהשקעה של 500 דולר בגינה התחלתית, הגידול בהוצאות בתחום הזה צפוי לסגת חזרה ל-7% בשנה. זאת, על-פי הערכותיו של ברוס באטרפילד, מנהל חטיבת המחקר בהתאחדות הגננים הארצית בארה"ב, שאומר: "אחרי שהוצאת טון של כסף, אתה לא תלך לעשות את זה עוד פעם כעבור זמן קצר".

מדאיגה יותר, אולי, היא הירידה ברמות המימון-החוזר של משכנתאות, שהיא בשנים האחרונות מקור לא אכזב של מזומנים לצורכי הבית. למרות ששערי הריבית הם כעת בשפל, רוב המומחים בתחום סבורים שתופעת החלפת המשכנתאות במשכנתאות בריביות נמוכות יותר, תוך קבלת ההפרשים במזומן (כאופציה) כבר מיצתה את עצמה.

אחרי שיא של 1.1 טריליון דולר בשנה שעברה, המימון מחדש של המשכנתאות צפוי לרדת השנה להיקף של 600 מיליארד דולר, ובשנה הבאה לרדת עד ל-325 מיליארד דולר, על-פי תחזיות פרדי מק, אחת מחברות המשכנתאות הגדולות בארה"ב ביחד עם פאני מיי. בסיכום פשוט ניתן לומר שרוב הצרכנים שנהנים מהמימון החוזר הזה, כבר עשו אותו. בעלי הבתים כבר משכו מזומנים כאשר הם החליפו את המשכנתאות שלהם, כפי שהם נוהגים בדרך כלל. בשנה שעברה, הם משכו 100 מיליארד דולר במזומנים, ושלא במפתיע, חלק גדול מהכסף הזה זרם להוצאות ביתיות, כמו שיפוץ המטבח, הפיכת המקלחת המרכזית לג'קוזי או סתם תיקון צנרת דולפת.

סקר של הפדרל ריזרב משנת 2000 מצא ששליש מהמזומנים שנמשכים על ידי בעלי הבתים שמחליפים את המשכנתאות שלהם, הולך לשיפוצים ביתיים - יותר מהסכום שמוקדש, לדוגמה, לפירעון חובות משק הבית או להשקעות פיננסיות. באופן זה, הכלכלה החלשה והירידה בשוק המניות גרמו בעצם לגאות בתעשיית הקינון הביתי. אבל כעת, כאשר מגמת החלפת המשכנתאות בירידה, יכולת הוצאה צרכנית של כ-30 מיליארד דולר בשנה נשללת מן התעשייה הזו.

מקור חשוב אחר של מימון השקעות ביתיות - הלוואות כנגד מישכון הבתים וקווי אשראי - עלול להתכווץ גם הוא. על-פי תחשיביה של הולסייל אקסס, חברה ממרילנד המייעצת לבעלי נכסי דיור המעוניינים במשכנתאות, עלייה של 1% בריבית על המשכנתאות תצמצם את ההלוואות מגובות נכסי הדיור (home-equity) ב-30% שהם 120 מיליארד דולר. ומאחר שבערך רבע מההלוואות הללו משמש באופן מסורתי למימון שיפוצים והשקעות ביתיים, משמעות הדבר היא שעוד 30 מיליארד דולר עלולים להתנדף מן השוק הזה.

וצריך, כמובן, להזכיר את צילו של האיום הגדול יותר, הבועה בשוק נכסי הדיור. המחיר החציוני של בית אמריקני עלה בכ-40% מ-1995, ומחזורי העסקאות רק עולים ועולים. כפי ש"בארונ'ס" הזכיר בכתבת שער בגיליון 15 באפריל השנה, מנטליות של בועה אופפת כעת הן את בעלי נכסי הדיור והן את חברות המימון שלהם. הסיכוי לפקיעת הבועה הזו גדל מידי חודש עם העלייה במחירים. באפריל, מחירי הבתים יש שנייה עלה ב-7% בניכוי עונתיות בהשוואה למארס, כך דיווחה באחרונה ההתאחדות הארצית של מתווכי הנדל"ן. כמובן שפקיעת בועת נדל"ן למגורים תגרום כמעט בוודאות לגורמים המלווים לסגור את הברזים; כמות העסקאות תיפול בבת אחת, וביחד איתה ייפלו הביקושים לריהוט, שטיחים וכל יתר הפריטים שצרכנים רוכשים בכניסתם לבית חדש.

כל זה אומר שהמשקיעים שירצו לתפוס טרמפ על מגמות הצרכנות של הקן הביתי, יוכלו, אולי, לעשות זאת במחיר נמוך יותר בעתיד הלא-רחוק. "נתוני הבסיס של הענף הזה בשנתיים הבאות, פשוט לא הולכים להיות כמו הנתונים של השנתיים האחרונות", אומר מארק זאנדי, הכלכלן הראשי של אתר אקונומי.קום. בריאן הנסון, מנהל תיקים בקרן פידליטי סלקט ריטיילינג, מוסיף לעניין זה: "הענף נהנה עדיין מרוח גבית, אבל הרוח הזו תיעלם עד סוף שנה זו או תחילת השנה הבאה".

תשוקה לקנן בביתנו נובעת, כנראה, מתשוקה ראשונית יותר, וילידי דור ה'בייבי בום' ידועים בתשוקותיהם הראשוניות. למשל: שיעורי ילודה של 4 מיליוני תינוקות בשנה בערך מאז 1990. ב-1975 נולדו בארה"ב קרוב ל-3 מיליון תינוקות בלבד. בשנות ה'בייבי בום' המקוריות, 1946 עד 1964, נולדו 4.3 מיליון תינוקות בשנה בממוצע, וזהו שיא הילודה ההיסטורי בארה"ב עד היום. אחרי שבילו את שנות נעוריהם בפעילויות מחייבות כמו טיולי תרמילים לאירופה, או הצקה לכל מי שהיה בן 30 ויותר, ילידי הדור ההוא "גילו את חדוות ההורות והמשפחה כמעט יותר מאשר כל דור אחר", אומרת ברברה קפלן, חוקרת סגנונות חיים בקבוצת המחקר ינקלוביץ' מקונטיקט.

לפנינו מקרה בוחן, ג'ון וקריסטן צ'אפל. בשלוש השנים האחרונות, הם רכשו וציידו בית רחב מימדים בפרינסטון בניו ג'רזי, גידלו שלושה תינוקות, שתי בנות ובן, והתחילו לבנות בית שני, באיזור ווץ' היל ברוד איילנד, היכן שקריסטן גדלה כילדה. בווילה החדשה על חוף הים, בשטח של 360 מ"ר, יהיה מטבח מהחדישים ביותר, "קולנוע ביתי" משוכלל וחדר אורחים בשילוב של ספות וכורסאות צהובות ש"יצרח קיץ", אומר ג'ון, בן 49, שהוא בכיר בבית תוכנה לזיהוי קולי. סך ההוצאה על הבית החדש, כולל 150,000 על ריהוט, יתקרב כנראה למיליון דולר, כפליים ממה שבני הזוג תיכננו מלכתחילה.

כמובן שצורכי הקינון הביתי של רוב האמריקנים צנועים יותר, אבל גם הם באים לידי ביטוי משמעותי בפנקסי הצ'קים. בחמש השנים שעד 2001, בהן ההוצאה הצרכנית הריאלית עלתה בממוצע שנתי של 4.2%, ההוצאות הקשורות לבית עלו בקצב מהיר יותר: כ-5.5% בשנה על ריהוט ואביזרים, 7.5% על כלי אוכל (כולל פורצלן) ועוד פריטי שולחן ו-12.3% על ציוד אודיו ו-ווידאו ביתי, עלפי נתוני הלשכה למחקר כלכלי (BEA) במימשל האמריקני.

מארק זאנדי מאתר אקונומי.קום מעריך שבערך מחצית הפער בין הצמיחה בהוצאות הצריכה הכלליות והצמיחה המהירה יותר בהוצאות הקינון הביתי, נובעת, כנראה, מהגאות בשוק הדיור. במילים אחרות: העלייה בערכי הנכסים נתנה לבעליהם את הביטחון להמשיך להשקיע סכומים נכבדים בשיפורים הביתיים. אבל החצי השני של הפער משקף מגמה דמוגרפית עמוקה ומתמשכת יותר: ההזדקנות של אמריקה. אחד הסימנים ל"הזדקנות" ציבור הצרכנים היא העובדה שההוצאות על ריהוט וציוד ביתי בארה"ב עלו על ההוצאות על הלבשה כללית כבר ב-1996, והמצב הזה נשאר מאז כפי שהוא. זה, אגב, מסביר למה אופנאים כמו ג'ורג'יו ארמני, טומי הילפיגר, ראלף לורן ודונה קארן, נדחקו בזה אחר זה אל שוק הריהוט הביתי.

מתקפת הטרור של 11 בספטמבר רק הגבירה את מגמת הקינון של האמריקנים, והמתיחויות הבינלאומיות המתמשכות לא הרגיעו מאז את האמריקנים. על-פי סקר ארצי שנערך בחודש מאי על ידי שתי חברות מחקר, מקפטרז אנד קו ובטא ריסרץ', 28% מהאמריקנים מעדיפים לבלות יותר בבית אחרי 11 בספטמבר. השיעור הזה אפילו גבוה יותר מהשיעור שהתקבל בסקר שנערך באוקטובר, זמן קצר אחרי הפיגועים.

אחת המגמות הברורות היא עלייה בצפייה בטלוויזיה. ההשקעות הצרכניות בסרטי קולנוע ביתיים, החל בהשכרות קלטות DVD וכלה בהזמנות בתשלום לפי צפייה ברשתות הכבלים או ערוצי הלוויין, עלו אשתקד בכ-10%, ל-29 מיליארד דולר, על פי נתוני חברת המחקר אדאמס מדיה ריסרץ' מכרמל בקליפורניה. זה יותר מאשר פי שלושה מכפי שהאמריקנים הוציאו על הליכה לבתי קולנוע, ואדאמס צופה שהנתון הזה יצמח בעוד 10% השנה. המגמה הזו סייעה, לדוגמה, לחברת השכרת קלטות ה-NetFlix DVD לגייס 82.5 מיליון דולר בהנפקת מניות לציבור בחודש שעבר.

חברת הום דיפו מדווחת שאווירת "נשארים בבית" גם גרמה לעלייה בביקושים לצבעים לקירות ולרהיטים מאז 11 בספטמבר. אבל ניסיון לפלח את מגמת הקינון נהיה מסובך יותר, כאשר מנסים לפצח את הנתון האדיר של 205 מיליארד דולר במכירות שנתיות של כל מה שקשור בתיקונים או בעיצוב מחדש של הבתים האמריקניים. זהו העולם של הטאפטים, תיקוני השרברבות ומקדחות היד, שהוא לא זוהר במיוחד אבל חשיבותו מכרעת בתעשיית השיפוץ הביתי. למעשה, ההשקעה הזו מניבה עוד 100 מיליארד דולר בהוצאות נלוות על ריהוט, מכשירים ואביזרים, שטיחים ויתר פריטים, על-פי אומדני "המרכז המשותף ללימודי דיור" באוניברסיטת הרווארד.

התחום הזה של עבודות בית עצמיות או עבודות של בעלי מקצוע, זכה לדחיפה לא רק בזכות הזדקנות האוכלוסייה אלא גם בזכות הזדקנות נכסי הדיור. בית המגורים החציוני שבו מתגוררים הבעלים, שהיה בן 26 שנים ב-1990, עלה לגיל 30 בשנת 2000. והוא צפוי לעלות לגיל 35 בשנת 2010, אומר קרמיט בייקר, העומד בראש חטיבת מחקרי השיפוצים הביתיים במכון בהרווארד. מסתבר שהקצב המטורף של בניית הבתים החדשים לא מועיל, מפני שהבתים הללו מהווים פרוסה יותר ויותר קטנה מהעוגה המתרחבת של נכסי הדיור. המחקר של הרווארד גילה, שכאשר הבתים הם בני 25 עד 30 שנה, מרביתם זקוקים לשיפוצים מאסיביים.

בתים רבים כאלו זקוקים לתיקוני גגות, לחלונות חדשים ולשידרוג של מערכות מיזוג האוויר וההסקה. וכמובן, בתים כאלו הם מועמדים מצוינים לשינויי עיצוב. אחרי הכל, מי רוצה להישאר תקוע עם שולחנות הפורמייקה והמקררים בצבע אבוקדו משנות ה-70? בעלים רבים של הקינים המיושנים הללו משתוקקים להפוך אותם למרחבים פתוחים ונינוחים בסגנון הבתים החדשים של ימינו, שבהם המטבחים, חדרי האוכל והסלונים הם אולם אחד גדול.

זו היתה בדיוק התשוקה שגרמה לאליזבת ולטימותי לובנברג, תושבי סאן דייגו, להזמין קבלן שיפוצים. הוא באמת הוריד את הקיר בין המטבח וחדר האוכל, וצייד את המטבח בשיש גרניט, באביזרים נוצצים חדשים, בארונות חדשים, בתאורה ובחלונות חדשים. כל העבודה, שמומנה בעזרת ההחלפה של המשכנתא, בתוספת הלוואות נגד שיעבוד הבית ומשכורתו של טימותי כחוקר בתחום מדעי העצבים, צפויה לעלות מעל 100,000 כשהיא תסתיים, שוב סכום כפול מהתקציב המקורי שתיכננו בני הזוג. אבל הם היו זקוקים למרחב הזה, בשבילם ובשביל שתי בנותיהם. "אנחנו אנשי משפחה, וזו השקעה בסגנון החיים שלנו", אומרת אליזבת, בת 42, שאינה עובדת כעת.

אבל בשעה שבני הזוג לובנברג הם אמריקנים אופייניים בהרגלי ההוצאה שלהם על קינון ביתי בחמש השנים האחרונות, בחמש השנים הבאות יהיו אמריקנים רבים מוגבלים בתקציבים הללו. אחת ההגבלות הברורות היא דמוגרפית: על פי מכון מחקרי הדיור באוניברסיטת הרווארד, האמריקנים עם משפחות צומחות, כלומר אלו שההורים בהן בגילאי 44-35, הם הקבוצה הצפויה ביותר להוסיף חדרים לבתיהם. אבל הקבוצה הזו היא כעת המדולדלת ביותר, משום שהיא שייכת לדור ה-"baby bust", הירידה הדרסטית בילודה של שנות ה-60. בעשור הקרוב צפוי מספר משקי הבית הנמנים עם קבוצת האוכלוסיה הזו לרדת ב-10%, למרות שהמספר המוחלט של משקי הבית יגדל. אבל בגלל הירידה בכמות משקי הבית של בני ה"בייבי באסט", מכון המחקר מהרווארד מעריך שההוצאה הכוללת על עיצובי בית ותיקונים תעלה בקצב ריאלי שנתי של 2% בסך הכל בחמש השנים הבאות. בחמש השנים שעברו, ההוצאה הזו עלתה ב-3.5% בממוצע שנתי.

"שיפוצי הבית אינם מוצר חדש. זו לא טכנולוגיה חדשנית", אומר החוקר בייקר מהרווארד. כתוצאה מכך, רשתות "עשה זאת בעצמך" כמו הום דיפו, לוא'ס ואלפי שחקנים קטנים יותר לאורכה ולרוחבה של ארה"ב יוכלו לשפר מהותית את הכנסותיהם ורווחיהם רק אם יתרחבו על חשבון היריבים, או יתרחבו לשווקים ועסקים חדשים. זו הסיבה שרשת הום דיפו, שסיימה לזרוע את חנויותיה בכל פינה בארה"ב, מקדמת כעת שירותים כמו השכרת ציוד ועבודות קבלנות. הום דיפו צופה צמיחה של 18% עד 20% ברווחיה בשלוש השנים הבאות, שיעור נמוך יחסית לצמיחת רווחיה ב-23% עד 25% בשנים 1999-1996, שייתכן שלא יהיה בו די כדי לתמוך במכפיל רווח של 24 בו נסחרת מנייתה כעת.

מיקטע מוצלח קצת יותר הוא הריהוט. בשנה שעברה, ההוצאה הצרכנית על ריהוט למגורים כמו ספות, מיטות, שידות וכיוצא באלה, נאמדה ב-64 מיליארד דולר, והמומחים מעריכים שהיא עשויה לקבל דחיפה השנה ובשנה הבאה. "יש הרבה ביקושים שהתעכבו עד כה לריהוט חדש", מסביר קן סמית, מנהל המחקר הארצי בתחום הריהוט של חברת הייעוץ BDO זיידמן, "אנשים רכשו בשנה שעברה בתים חדשים, ודחו את רכישות הרהיטים. הם אמרו לעצמם: 'קודם נהיה בטוחים שיש לנו עדיין עבודה'".

יצרנית הרהיטים Furniture Brands International כבר לכדה את תשומת הלב של כמה משקיעים. בשבוע שעבר, היצרנית הזו חזרה על תחזיותיה לרווחי שנת 2002: בטווח של 2.42-2.35 דולרים למניה, שיפור חד מהרווחים המדוכאים של השנה שעברה. אנליסטים צופים שיפור נוסף ברווח בשנת 2003. במחיר של 34 דולר, המניה נסחרת במכפיל של כ-14 לרווח החזוי השנה ושל 11 בלבד לרווח החזוי ב-2003.

אבל בדרך כלל, מניות הזדמנותיות הן היוצא מהכלל במגזר של הקינון הביתי. Bath & Beyond Bed, שהיא רשת שיווק רהיטים מוערכת למדי, נסחרת כעת במכפיל של קרוב ל-40 לרווחים החזויים השנה. "המניה יקרה בצורה מגוחכת", אומר דיוויד ברמן מחברת ברמן קפיטל בניו יורק, "לא הייתי נוגע בה עם פוזיציית לונג, אבל גם לא הייתי משחק עליה בשורט, כי לחברה הזו יש תפעול יוצא מהכלל".

וויליאמס-סונומה היא עוד דילמה מבחינת המשקיעים. חנויות הדגל שלה מוכרות ציוד בישול ואפייה, והרשתות הבנות פוטרי בארן (עציצים ואגרטלים) והולד אבריתינג (פריטי בית) משלימות תמונה נאה מאוד של קמעונאית חפצי בית מודרנית. האנליסטים מצפים שהרווחים יצמחו ב-20% שנתיים בחמש השנים הבאות. ארתור בונל מקרן בונל גרואות' מחזיק את המניה מפני שהוא אוהב את קצב הצמיחה הזה, את בקרת המלאים של החברה ואת נטייתה להתרחב באמצעות רכישות. אבל משקיעים רבים מסתייגים מהמניה, שהיא לדעתם יקרה מדי, כמו המצנמים (טוסטרים) במחיר של 300 דולר בחנויות הדגל. במחיר של כ-30 דולר, המניה מגלמת מכפיל של 30 לאומדני הרווח בשנת 2002.

למרות כל הקשיים הנוכחיים של המשקיעים שהזכרנו עד כה - כמו התייבשות המזומנים מהמרת משכנתאות, ההאטה בצמיחת סקטור השיפוצים הביתיים, המחיר הגבוה של המניות - המשחק הזה הוא לטווח ארוך. האיתנות של ההוצאה הביתית באה לביטוי בדברים הקטנים, כמו הגאות בביקושים למחטים, פריטי אריגה ויתר תחביבים ועבודות יד: על פי אומדן, מדובר על שוק של 26 מיליארד דולר בשנה. מגזר "קטן" דומה כזה הוא ציוד להחזקת חיות מחמד: המכירות בתחום הזה זינקו ב-38% בחמש השנים האחרונות, לנוכח התלהבותם של יותר ויותר אמריקנים מאימוץ חיות מחמד לבית. "השקעות בבתים הן דבר שהיה ויישאר איתנו", אומרת מריאן זלצמן, המנהלת האסטרטגית הראשית בתאגיד הפירסום יורו RSCG וורלדווייד,"כי הבית שלנו הוא בו זמנית המבצר והליבה התרבותית שלנו". זה אומר שבשלב מסוים, הבית יהפוך גם למקור הזדמנויות למשקיעים.

צריך רק להסתכל ולראות מה מתרחש בחדרי הטלוויזיה. מקלטי טלוויזיות דיגיטליות עם מסכי ענק, שיכולים להקרין תמונות גדולות ללא הפרעות כמו המקלטים האנלוגיים, מתחילים להיות בגדר מצרך חובה בכל בית, על רקע הירידה המהירה במחיריהם.

ורוניקה אקולס, אחות רפואית בת 55 מברונקס בניו יורק, נדלקה על מסך של 50 אינץ' של טושיבה, במחיר של 2,100 דולר בחנות בסט ביי הסמוכה למקום מגוריה. "אני כבר לא צריכה להתעוור מהצפייה במקלט ה-27 אינץ' שלי", היא אומרת. צרכנים רבים רוכשים מערכות קולנוע ביתיות, שהם סטים של מקלטי טלוויזיה ורמקולים וציוד נלווה במחירים מתקבלים על הדעת. יש גם כאלו שרוכשים ב-5,000 דולר ויותר את הלהיט החדש ביותר: מקלטי פלסמה, עם המסך השטוח שתולים על הקירות.

אבל מנקודת המבט של המשקיעים, המשחק על חידושי הטלוויזיה הללו לא יהיה מוגדר במשך זמן מה. המכירות הכוללות של מקלטי טלוויזיה צפויות לעלות ב-3% בלבד בשנה בשנתיים-שלוש הבאות, שיעור שהוא פחות ממחצית הצמיחה במכירות הטלוויזיות בחמש השנים שעברו, אומר טום אדוארדס, אנליסט בחברת מחקרי השוק הזה, NPD טקוורלד. מדוע? מפני שמקלטי טלוויזיה קטנים וזולים, שהם לחם חוקו הוותיק של הענף הזה, מאבדים במהירות את הפופולריות שלהם, והדגמים החדישים הגדולים והיקרים עדיין לא כבשו בסערה את השוק. אבל כאשר זה יקרה, אולי כאשר השידורים ברזולוציה גבוהה (high-definition) יהפכו לנפוצים יותר, ייתכן מאד ששולי הרווח של התעשייה הזו ילכו וישתפרו משמעותית. בינתיים, מנקודת מבט המשקיע, השמות הטובים ביותר עשויים להיות סוני, הארמן אינטרנשיונל, שמייצרת כמה דגמי רמקולים פופולריים, ורשתות האלקטרוניקה הגדולות. בסט ביי מתגאה בצמיחה ושולי רווח גבוהים יותר מאשר רשת חנויות סירקוויט סיטי.

בילוי נוסף שחביב מאוד על האמריקנים בשעות הפנאי, משטח הדשא, עובר גם הוא שינויים טכנולוגיים. חוקרים בחברת Scotts מפתחים כעת דגש מהונדס גנטית שצומח לאט יותר ויש לו עמידות גבוהה מפני יובש וקוטלי חרקים. החברה הזו, שהיא מעצמה אמריקנית בתחום הדשא, כבר משווקת מה שהדובר שלה מכנה "עפר מעוצב" - אדמה מהולה בדשנים ייחודיים לסוגים שונים של גידולים. סוג אחד יכול להתאים לוורדים, נניח, בעוד סוג אחר מתאים לחבצלות.

כמובן שעם הזדקנות האוכלוסייה, יעלו הביקושים למכסחי דשא ולציוד נלווה לגינון או שירותי גינון. מדובר בשוק של 19 מיליארד דולר בשנה. Scotts מגבירה את קצב הרכישות שלה בתחומים הללו, אבל חברת ServiceMaster היא כעת מובילת השוק הזה; כלי הרכב המסחריים שלה, הנושאים את המותג TruGreen, הם חזון נפרץ בפרברים רבים.

הדמוגרפיה לבדה צפויה להמשיך לדחוף קדימה את עגלת שוק הקינון הביתי. בני דור הבייבי בום, שמספרם נאמד ב-75 מיליון, מייצגים 40% מסך משקי הבית בארה"ב. הם הולכים ומתקרבים לשנות השיא של הנכסים שבבעלותם. יותר מ-80% מהאמריקנים בגילאי 55 ומעלה הם בעלי הבתים שלהם, לא דיירים בשכירות, בעוד רק 71% מגילאי 40 ומשהו הם בעלי הבתים שלהם. שיעור הבעלות הכללי על נכסי הדיור בקנה מידה ארצי בארה"ב צפוי לעלות ל-70% מ-68% עד שנת 2010.

עד שהשנה ההיא תגיע, בניהם של הבייבי בומרז כבר יהוו גורם רב משקל בקצה התחילי של שוק הדיור. "כולם מדברים על ילידי דור הבייבי בום, ושוכחים שיש עוד דור כזה - 96 מיליון אמריקנים בגילאים שמתחת ל-26", אומר אדוארד ירדני, אסטרטג ההשקעות הראשי של פרודנשיאל פייננשל.

כך יהיו למשקיעים עוד הרבה הזדמנויות לתפוס טרמפ על המגמות הדמוגרפיות, כאשר מחירי המניות יהיו נמוכים יותר. ובינתיים? קנו כורסת טלוויזיה, הדליקו את טלוויזיית המסך הענק שלכם - ונתקו את הטלפון אם הברוקר שלכם יצלצל.