הוא סבן, היא ג'יין. איזה עסק עשו?

בתחילת השבוע זה היה גורלו של ג'ף סטיין, כתב מנוסה ב"קונגרשנל קוורטרלי" (CQ), מוסד עיתונאי כמעט קלאסי בוושינגטון. סטיין לקח סיפור די ישן, הפיח בו רוח חיים, והשליכו למרכז וושינגטון. תוך 24 שעות הסיפור העפיל לראש העמוד הראשון של "ניו יורק טיימס", וגלש משם אל שורה ארוכה של כלי תקשורת אחרים. גבעת הקונגרס כמו עצרה את נשימתה, כי איש אינו יודע לאן מועדות פני הסיפור. במה שמכנים "השדולה הפרו-ישראלית", פנים לא מעטות החווירו.

הסיפור נולד לפני שנתיים וחצי במגזין "טיים". במרכזו צירת קונגרס יהודייה מדרום קליפורניה, ג'יין הארמאן, דמוקרטית, שטיפחה עם השנים שאיפות גדולות בהרבה ממה שבוחריה או מנהיגיה נטו להרעיף עליה. היא קיוותה להיות סנאטורית, ניסתה להיות מושלת, ולבסוף - רצתה מאוד לקבל את כהונת יו"ר הוועדה הכי חשאית בבית הנבחרים: המופקדת על השירותים החשאיים.

לרוע מזלה, היו לה יחסים לא-כל-כך טובים עם מנהיגת הסיעה, ננסי פלוסי, כיום יו"ר בית הנבחרים. פלוסי, גם היא קליפורנית (מסן פרנסיסקו), לא רצתה בהארמאן. מאוד לא רצתה. הארמאן קיוותה להטות את לבה. לפי הסיפור, היא פנתה לאחת השדולות השריריות ביותר של הפוליטיקה האמריקנית: הוועד האמריקני-ישראלי לעניינים ציבוריים, הידוע בראשי התיבות האנגליים שלו Aipac.

הוועד עתה זה נאלץ לפטר שניים מעובדיו, כולל אחד הבכירים והמיומנים שבהם, כי הוגש נגדם כתב אישום פדרלי על קבלה לא חוקית של מסמכים מסווגים, ומסירתם הלא חוקית לעיתונאים ודיפלומטים זרים, קרי: ישראלים. הארמאן הציעה להשתדל לפני ממשל בוש שכתבי האישום יבוטלו. והיא רצתה תמורה: שאייפא"ק ישתדל אצל ננסי פלוסי.

התורם והמשכנע, החמאה והלחם

כאן נכנס לסיפור - כנראה, אולי, מי יודע - הישראלי-אמריקני המצליח של זמננו, איל-המדיה ומושך-החוטים, פטרון-האמנויות ומשמן-הפוליטיקות, המשקיע והחזונאי, המיליארדר חיים סבן. הוא אחד המממנים המבוקשים לפוליטיקאים דמוקרטיים, מביל והילרי קלינטון ומטה. הוא תורם בנדיבות - הוא תרם מיליונים להקמת משרדי המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון - ועוזר להתרים אחרים.

מימון פוליטי בארה"ב הוא עסק יקר להחריד, הגוזל מפוליטיקאים הרבה יותר מדי זמן. חוקי המימון מגבילים תרומות מיחידים ל-1,000 דולר לעונה. סבן היה יכול לממן מכיסו מסע בחירות שלם. אבל זה אסור. לא כספו הוא הנותן, אלא הקלות בה הוא יכול לשכנע עוד רבים לפתוח את ארנקיהם.

בשבוע שעבר דיווח עיתון בעיר ריצ'מונד, כי סבן תרם 251 אלף דולר למסע הבחירות של טרי מקוליף, לשעבר יו"ר המפלגה הדמוקרטית, המתמודד עכשיו על כהונת המושל בווירג'יניה. נראה שהעיתון התכוון להגיד שזה הסכום שנאסף בנשף התרמה, שסבן ערך זה לא כבר לכבוד מקוליף.

"לוס אנג'לס טיימס" דיווח (6 במארס) כי חיים ושריל סבן "מתכננים לארח 18 אירועי צדקה ונשפי התרמה פוליטיים השנה, כולל מאמצים לטובת מועמדים דמוקרטיים לקונגרס". בספטמבר, אחד התיאטראות המפורסמים בלוס אנג'לס, ווילשייר, ייקרא רשמית על שם הזוג סבן, שתרם 5 מיליון דולר לשיפוצו. זה עומד להיות מאורע חברתי מהמעלה הראשונה, וספק אם איזשהו דמוקרט חשוב באמריקה ירצה להחמיץ אותו.

סבן, בדרום קליפורניה - לא הרחק מהחוף בווניס - רצה ביקרה של הארמאן. הוא הבטיח - אולי, כנראה, מי יודע - להזכיר לפלוסי מאיזה צד של החמאה מרוח הלחם, או להיפך. אם היא רוצה את כספו וקשריו, שתושיב בבקשה את הארמאן על כס היו"ר. כל זה במידה ניכרת של פישוט. אגב, הארמאן צריכה פחות עזרה כספית. בניסיון השווא שלה להיבחר למושלת קליפורניה, ב-1998, היא הוציאה 17 מיליון דולר מכיסה הפרטי.

חופש הציתות - וחופש הביטוי

האפשרות שהארמאן הציעה שירותיה לחילוץ נאשמי אייפא"ק תמורת כהונה פוליטית עלתה עוד ב-2006, בדיווח ב"טיים". "ניו יורק טיימס" כתב באוקטובר 2006 שהארמאן "ניהלה מערכה אינטנסיבית בשנה האחרונה, וגייסה שתדלנים חיצוניים ותורמים דמוקרטים עשירים" כדי להפציר בפלוסי. הבולשת הפדרלית אישרה את עצם העניין, אבל אמרה אז שהחקירה "אינה מתנהלת באופן פעיל". הסיפור גווע כמעט מיד. מדוע בעצם? אולי עוד נדע.

הסקופ של CQ השבוע נגע למקור החשדות נגד הארמאן. מעשה אירוניה, האזנות הסתר של שירותי הביטחון האמריקניים, שהיא סמכה עליהם את ידיה, הגיעו איכשהו לקו הטלפון שלה. שיחותיה על עסקת אייפא"ק הוקלטו ע"י סוכנות הביטחון הלאומי (NSA), בנק המידע המסווג הכי גדול של הממשל.

האם סבן נשמע בהקלטה? האם הציע לאיים על פלוסי? האם דחק בהארמאן לחלץ את אייפא"ק? זה לא התברר, וסבן עצמו, אם במישרין ואם דרך דוברים, נמנע מלהגיב. פלוסי אמרה תחילה שאינה זוכרת, אבל אתמול נזכרה שידעה על הציתותים להארמאן. היא לא יכלה, "כמובן", לשתף את הארמאן בידיעה, כי מידע כזה, כשהוא נמסר בתדרוך ביטחוני מסווג, אינו מיועד להיחלק עם איש.

הארמאן עצמה הכחישה בכל תוקף שהיא הציעה עסקה לאייפא"ק, או שדיברה עם "מישהו" בממשל בוש לטובת נאשמי אייפא"ק. אדרבא, אומרת הארמאן, יתפרסם-נא התמליל המלא של שיחות הטלפון שלה, ויראה הציבור.

מעשה אירוניה, השבוע שמענו שלא מן הנמנע שכתבי האישום נגד נאשמי אייפא"ק יבוטלו. "וושינגטון פוסט" כתב במאמר מערכת שאנשי אייפא"ק לא עסקו בריגול, רק ניצלו את "התיקון הראשון לחוקה", המבטיח לאזרחי ארה"ב את חופש הביטוי.

מותר להניח שביטול המשפט יפלוט אנחת רווחה עמוקה כמעט מכל חזה פרו-ישראלי. אך הרווחה לא תהיה שלמה. מעל אייפא"ק עלול להתארך החשד שסבן, אחד המממנים הכי נלהבים של הארגון, התהלך על הגבול הדק בין השתדלות לגיטימית להתערבות בהליכים.

תוחלת חייה הפוליטיים של ג'יין הארמאן היא עכשיו שאלה רבת פוטנציאל, בייחוד בזמן של חוסר ודאות כמעט חסרת תקדים ביחסי ישראל-ארה"ב. *

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com