המחוזי: אין זכויות יוצרים בדמות של רבין בצילום המפורסם

בצילום של יצחק רבין ז"ל מטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ב-1991, נראים פניו של ראש הממשלה המנוח על רקע דגל ישראל, כאשר ראשו מוטה מעט הצידה והוא מישיר מבט לנקודה רחוקה. הצילום הפך מאז רצח רבין להיות מזוהה עם הנצחתו ולסמל בעצרות לזכרו. הוא פורסם בעשרות עיתונים ברחבי העולם, ונעשה בו שימוש על-ידי ארגונים ותנועות שונות, לרבות מרכז יצחק רבין לחקר ישראל.

ואולם, הצילום המפורסם הפך גם לסלע מחלוקת משפטית בין הצלם אמיר וינברג לבין הפסל והאמן אליעזר ויסהוף, שעיצב מדליה לזכרו של רבין עבור החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, בה הוטבע דיוקנו של רבין כפי שהופיע בצילום.

הצלם וינברג הגיש תביעה נגד ויסהוף, בטענה כי המדליה שעיצב מפרה את זכות היוצרים שלו בצילום. לטענתו, הצילום אמנם בוצע ללא העמדה, סידור רקע או בימוי, אך הוא נעשה ממרחק רב באמצעות מצלמה מקצועית ובעדשה יקרה ומיוחדת, בעלת אורך מוקד של 300 מ"מ, שהשימוש בה דורש מיומנות. הוא גם טען כי ביצע שיפורים דיגיטליים בצילום.

מקוריות בזווית

בית משפט השלום קבע כי ויסהוף העתיק את הצילום למדליה באופן הפוגע בזכויות היוצרים של וינברג בצילום. השופטת דליה מארק-הורנצ'יק פסקה פיצוי לטובת וינברג בסך 66,500 שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת זכויות מוסריות, הפסד מוניטין והכנסות, עוגמת-נפש ועשיית עושר ולא במשפט.

מארק-הורנצ'יק קבעה כי זכות היוצרים בצילום חלה גם על צילומים דוקומנטריים של דמויות ציבוריות מוכרות. לדבריה, בצילומים מסוג זה קריטריון המקוריות בא לידי ביטוי לפני רגע הצילום בבחירת סוג המצלמה, העדשה, הדמות והרקע; וברגע הצילום - בבחירת זווית הצילום ותפיסת מבטה ופניה של הדמות.

דמות מוכרת

ואולם שופט המחוזי בתל-אביב, ישעיהו שנלר, קיבל את ערעורו של ויסהוף וביטל את פסק הדין של בית משפט השלום. הוא קבע כי לצלם אין זכות יוצרים בצילום של דמות ציבורית מוכרת וידועה באירוע פומבי, כאשר מדובר בצילום דוקומנטרי שאינו סקופ עיתונאי, ולצלם אין כל השפעה על הפוזיציה של הדמות ומיקומה, כך שלא הוא שעיצב את הדמות.

השופט שנלר ציין כי "הגנה רחבה מידי לצלם הלוכד בעדשת מצלמתו דמות ציבורית ידועה בפוזיציה מסוימת תהיה בעלת השלכה מרחיקת-לכת על כל יצירת אומנות עתידית, הנבנית ומפותחת מתוך צילום זה, ותגביל מעבר לנדרש את האפשרות ליצור ולפתח יצירות עם אותה דמות".

לדעתו, האיזון הראוי מחייב הבחנה ברורה בין הגנה לצילום עצמו - שבגינו יש לצלם זכויות, לבין הגנה לדמות המצולמת - שבה אין לצלם זכויות. "להבדיל מהגנה על הצילום אין מקום להגנה על מושא הצילום, קרי הדמות", קבע. לדברי השופט, הצלם אינו בעל הזכויות בפוזיציה בה נלכדה הדמות, בתווי פניה, פרטי הלבוש ובמאפייניה, שאינם תוצר מקורי ויצירתי שלו. זאת, גם אם הם מבטאים מידה כזו או אחרת של השקעתו ומיומנותו בצילום.

השופט שנלר הדגיש כי מידת ההגנה שראוי להעניק לצילום או תמונה של דמות מקורית, שהיא יצירתו של היוצר, רחבה ממידת ההגנה שראוי להעניק לצילום דמותו של רבין, שהיא דמות ציבורית מוכרת וידועה, שהיתה נתונה כל העת תחת עדשות המצלמה.

נתונים פיזיים

שנלר ציין כי במקרה הנדון לא מדובר בצילום סטודיו של רבין, שבו הצלם מכין את הדמות לצילום, מעמיד אותה ואת והאלמנטים האחרים, קובע את הרקע ואת מידת התאורה, מיקום המצלמה וזווית הצילום. כמו כן, ציין כי לא מדובר בצילום עיתונאי-דוקומנטרי של רגע ייחודי, והוא אינו מתעד "סקופ" עיתונאי או מצב נדיר או מיוחד.

השופט קבע, לכן, כי זכות היוצרים של וינברג בצילום אינה משתרעת על תוכנו, שהוא בעיקרו מאפייני דמותו של רבין. לדבריו, אין זה ראוי כי הנתונים הפיזיים של דמותו של רבין ייהנו מהגנה לזכויות יוצרים, כך שייאסר על כל אמן אחר להעמיד את הדמות ביצירתו באותה פוזיציה. (ע"א 3437/06).

מתי לצלם אין זכויות

* מדובר בדמות ציבורית מוכרת וידועה.

* הצילום צולם באירוע פומבי.

* מדובר בצילום דוקומנטרי שאינו סקופ עיתונאי.

* לצלם אין השפעה על הפוזיציה של הדמות.