הקומונה שכופפה את משפחת עופר

ביוני האחרון עלה ליוטיוב סרטון שמציג דיאלוג דמיוני בין האחים עופר לבין ממשלת ישראל ושר הבריאות. בסרטון מלינים האחים על שהצורך להיפטר מהפסולת הרעילה של מפעליהם "עולה לנו מיליונים". הממשלה מציעה בתגובה שתקנה אותה מהם "וניפטר ממנה במי השתייה". העסקה נחתמת בצחקוקים שטניים של אליטות ההון-שלטון, ובהבטחה של שר הבריאות: "אל תדאגו, אחים שלי, זה יצליח, יהיה בסדר... העיקר הבריאות!".

כך, על-פי יוצרי הסרטון (באופן סאטירי, הם מדגישים), נולדה ההפלרה בישראל: המדיניות שלפיה מקורות מחדירה למי השתייה שלנו חומצה תעשייתית המיוצרת במפעל רותם אמפרט, המשתייך לקונצרן כימיקלים לישראל שבשליטת משפחת עופר.

משרד הבריאות מנגד, רואה בהפלרה את אחד ההישגים הגדולים בהיסטוריה. לטענתו, הפלואוריד שבחומצה מסייע במניעת עששת, והמינון בטוח. "לא מדובר בפסולת מסוכנת", מסבירים שם, אלא "בתוצר של תעשייה שיש לו שימוש חשוב לטובת בריאות הציבור".

יוצרי הסרטון לא משתכנעים ומפנים את הזרקור אל החומרים הרעילים והמסרטנים שבחומצה (ארסן, כספית, עופרת, ניקל, קדמיום ועוד) ומעלים טענה חמורה: מדובר בקונספירציה של התעשייה המזהמת, שמטרתה לספק לה "כיסתוח" - שהרי אם משרד הבריאות מחייב להכניס את החומרים הללו למי השתייה שלנו, כיצד ניתן לתבוע או לקנוס אותם בגין פליטתם לסביבה?

חשיפה מרעישה של מזימה אפלה, או השמצה מכוערת ולא רצינית? דבר אחד בטוח: השבוע הסתיים החוזה בין כי"ל לבין מקורות והוא לא יחודש. האחראים הישירים לכך הם החתומים על הסרטון: "משנים - קבוצה לעידוד פעילות לשינוי חברתי". ימים ספורים בלבד לאחר עליית הסרטון לאינטרנט הודיעה החברה לישראל לחברת המים הלאומית שתחפש ספק אחר. ראש האגף לבריאות השן במשרד הבריאות נפגש עם אנשי כי"ל וניסה לשכנע אותם לחזור בהם אולם ללא הועיל. מקורות ביקשה ארכה - בחברה לישראל

לא רצו לשמוע - ולבסוף נאלצה לפרסם מכרז לאספקתה. מעתה תיובא החומצה מחו"ל - מה שעלול לייקר את חשבון המים של כולנו.

מהקומונה לגן הוורדים

בניגוד לסרטו של מיקי רוזנטל, "שיטת השקשוקה", בסיפור הזה לעידן עופר אין מושג מי עומד מולו. "זה מעצבן אותי", התוודה לפני חודש ב-G. כל שעליו לעשות כדי לגלות מי הרגיז אותו זה לקפוץ לגן הוורדים שמול הכנסת, ולהתוודע לקבוצת הפעילים הצעירים שחוללו סערה זוטא בחדרי הישיבות של הקונצרן שבשליטתו. הפעילים הקימו מאהל מחאה עמוס במזרונים ובכיסאות פלסטיק שאותו הקיפו בשלטים. "כספית - לא כוס התה שלי", "האחים עופר(ת) במים", ו"האחים עופר מתחבאים מאחורי משרד הבריאות", נכתב באחדים מהם. עבור חלק מדיירי המאהל הגן הוא כרגע, ביתם. חלקם הגיעו לכאן לאחר שעזבו את הדירה התל אביבית שבה חיו בקומונה. עד מתי יישארו? "אין לנו תוכניות", מסביר שי דווידוביץ', ממובילי המאבק.

לפני כשלוש שנים מצא את עצמו דווידוביץ' בכותרות, כשהיה חלק מקבוצה שפלשה לבניין נטוש ברחוב שינקין בתל אביב וביקשה להפוך אותו למרכז סיוע קהילתי. העסק נתקע כשהופיע האפוטרופוס על נכסיו של בעלי הבניין, קשיש בן 91, תבע בבית המשפט את פינויים, וניצח. במקרה אחר הוא הגיע לכותרות לאחר שהוסיף לתעודת הזהות שלו את השם 'אלוהים'. לדבריו, עשה זאת כדי להוכיח שהתקשורת עוסקת בגימיקים ומתעלמת מהנושאים החשובים באמת, הקשר בין תעשיות מזהמות לממסד.

כדי לקדם את האג'נדה הזו הוא הקים עם חברים לקומונה את קבוצת "משנים". מטרתה "להגדיל את ההשפעה שלנו ולהקטין את ההשפעה של התאגידים, העשירים, האינטרסנטים והשלטון שתומך בהם, וליצור חברה יותר דמוקרטית, חופשית ושוויונית". כדי להשיג זאת מארגנים חברי הקבוצה קמפיינים נגד עוולות שונות, שמהווים את "הרמה הגבוהה ביותר של הגשמה עצמית". המאבקים מלווים בהווי חברתי - מסיבות שבהן מדברים על החיים ועל "מה שקורה בעולם" ו"חפלות גורמה בריאותיות" שמהוות גם מחאה נגד תרבות הג'אנק פוד.

בשעות היום הם יוצאים לסיור ברחובות ירושלים, לחלק פלאיירים בגנות ההפלרה והקשרים שיש לטענתם בין משפחת עופר למדינה. לפני חודשיים הם חילקו אותם בהפגנה ליד משרדי החברה לישראל במגדל המילניום בתל אביב, שבסניף ה"ארקפה" שבקומת הקרקע שלו ניתן למצוא תדיר דמויות בולטות מעולמות ההון והשלטון.

מדי פעם הם פונים לחברי הכנסת שעוברים בסמוך, אולם אלה רחוקים מלהתעניין. גם לא התקשורת. "מעולם לא לקחתי חלק במאבק שהתקשורת כל-כך התעלמה ממנו", אומר דווידוביץ'.

למה שלא תשכרו יחצן?

"לא צריך משרד יחצנות בשביל להגיע לתקשורת. אני לא מצליח בגלל שהתקשורת מפחדת לצאת נגד אנשים כמו האחים עופר, לא בגלל שאין לי יחצן".

בסרטון מוסבר מדוע, לכאורה, מתעלמת הטלוויזיה מההפלרה: ערוץ 1 שייך לממשלה; מנכ"ל "חדשות 10" לשעבר, גלעד עדין, הוא בנו של יו"ר הוועדה הממלכתית למשק המים; וערוץ 2 הנו בבעלות חלקית של משפחת עופר. אלה טענות מעניינות, אולם ערוץ 1 פרסם לא מעט סיפורים ביקורתיים על הממשלה (כולל שידור שיטת השקשוקה), חדשות 10 מתעלמות מהסיפור גם שנים לאחר שעדין עזב (והוועדה בראשות אביו בכלל המליצה לחדול מחיוב ההפלרה), וערוץ 2 לא התעניין בהפלרה הרבה לפני שמשפחת עופר רכשה מניות ב"רשת".

בכל מקרה, דווקא התעלמות התקשורת מדגישה את הירידה בחשיבות שלה בעידן האינטרנט, וכיצד אקטיביסטים נטולי קשרים, לוביסטים או משאבים ארגוניים, מסוגלים לשנות מדיניות של טייקונים.

"יצרנו תקשורת אלטרנטיבית", אומר דווידוביץ'. "כשהנושא מגיע למאות אלפי אנשים באינטרנט ובפלאיירים ומפה לאוזן - זה מוכיח שאפשר להגיע לציבור גם אם התקשורת לא רוצה להעביר את המסר. אני מאמין שבסוף לא תהיה לתקשורת ברירה, והיא תדווח עלינו, כי יותר מדי אנשים כבר יודעים, וההתעלמות הזו ממש מוזרה. היא בעצם מוכיחה את הטיעונים שלנו'".

תיאוריית הקשר

נגד ההפלרה מארגנים דווידוביץ' וחבריו הפגנות כבר שנים, אולם קשה לומר שהעניין התפתח לעצרות ענק. המאבק הנוכחי החל להירקם לפני כתשעה חודשים, בפגישה שקיימו פעילים, מתנגדי הפלרה, ממקומות שונים בארץ, בניסיון להתאחד. "החלטנו להקים קבוצת פעילות", אומר דווידוביץ'. "היו שם טוקסיקולוגית, כימאי, מדענים וגם פעילים סביבתיים. חשבנו מה אפשר לעשות, ואחד הרעיונות שעלו היה להכין סרטון. עבדנו בבית עם פאואר פוינט, בכלים הכי פשוטים".

כדי ליצור את הסרטון עשו החברים עבודת מחקר קטנה, שלדעתם מוכיחה את הקונספירציה: פרוטוקול מהכנסת גילה להם שאחד ממקדמי התקנה לחיוב ההפלרה, ב-1998, היה רפרנט באוצר. שר האוצר באותה עת היה עו"ד יעקב נאמן, היום שר המשפטים. "משרד הרצוג-פוקס-נאמן, שממנו בא נאמן ושאליו שב מיד לאחר אישור התקנה, ייצג רוכשים בהפרטת כי"ל וכן ייצג את החברה לאחר שהופרטה. דוברו של נאמן מסר כי לא יתייחס לארוע מלפני למעלה מעשור שהתרחש כשהיה במשרד אחר.

מקדם אחר של ההפלרה היה פרופ' גבי ברבש, אז מנכ"ל משרד הבריאות. היום ברבש הוא מנכ"ל בית החולים איכילוב, שסמי עופר תרם לו עשרות מיליוני שקלים.

"כמו ב'שיטת השקשוקה'", אומר הפעיל אייל גיא-חיים, "גם כאן אתה לא רואה בדיוק את האנשים חותמים על העסקה המושחתת, אבל את התוצאות קשה לפרש אחרת". ראש מינהל המים בתקופה שבה הוחלט לחייב הפלרה, משה אבנון, דוחה את הטענות. הוא אמנם התנגד בתוקף להפלרה, אך לדבריו "מי שדחף את הנושא זה רק משרד הבריאות. כי"ל לא הפעילו שום לחץ, את האוצר זה לא עניין והשרים כלל לא עסקו בזה".

חיזוק לתחושה שמדובר במזימה אפלה של אינטרסנטים מצאו הפעילים בספר "הונאת הפלואוריד" של העיתונאי האמריקאי העצמאי כריסטופר ברייסון, שתורגם לאחרונה לעברית. הספר אינו עוסק במתכות המצויות בחומצה שכי"ל מכרה למדינה, אלא רק בפלואוריד - וטוען כי מתחקיר ממושך וממוסמך עולה שמדובר בחומר מסוכן שהתעשייה האמריקאית החליטה ליחצן ולהציג כידידותי וכבריא לשיניים, כדי להתמודד עם תביעות שהוגשו בגין נזקי הפלואוריד.

לפני שמלגלגים על תאוריות קונספירציה מהסוג הזה, חשוב לזכור כי כבר היו דברים מעולם: כיום ידוע, למשל, כי בשיטות כאלה בדיוק נקטה תעשיית הטבק. דווידוביץ' וחבריו החליטו שתעשיינים בארץ נקטו בדיוק אותן טקטיקות כדי ליחצן את המתכות הרעילות שהם פולטים לסביבה ושמצויות בחומצה נוסף על הפלואוריד.

לפני עלייתו לאינטרנט צפו הפעילים בסרטון; לא כולם התלהבו. אחד המתנגדים היה מור סגמון, בכיר בשלוחה הישראלית של ענקית התוכנה סאפ. הטענה שהתעשייה עמדה מאחורי העניין הגיונית, הוא סבור, אולם מזכיר שאין לכך הוכחות. הבעיה העיקרית שלו הייתה עם הסגנון הרדיקלי: "המטרה שלנו הייתה להביא להפסקת ההפלרה. כדי להשיג זאת, עלינו לגייס את הציבור הרחב, המיינסטרים. הסרטון ערוך בטון שלדעתי גורם למיינסטרים להגיד 'מי זאת החבורה המפגרת הזאת' ולהניח את נושאי ההפלרה מאחור לזמן רב".

דווידוביץ' ממהר להאשימו באינטרסנטיות, בשל מקום העבודה שלו. סאפ מכרה תוכנות בין היתר גם לכי"ל.

במקרה הזה דווידוביץ' הלך רחוק מדי, אולם בפעמים אחרות הוא עלה על מצבים בעייתיים באמת. ב-2002, למשל, דחה בג"ץ עתירה נגד החלטת שר הבריאות יהושע מצא לחייב את ההפלרה. מצא הוא בן דוד מדרגה שנייה של ראש הרכב השופטים שדן בעתירה, אליהו מצא. השופט העליון לא מצא לנכון לפסול את עצמו מלדון בעתירה, שנדחתה. "הוא קרוב מאוד רחוק שלי", עונה השופט בדימוס מצא, "כל החיים פגשתי אותו פעמיים. היום במודה שכל מי שרוצה משליך בוץ ואם אפשר על שופט, יותר טוב".

משפחת עופר מתקפלת

בכל מקרה, הסרטון הנפיץ עלה לרשת, ועד כה צבר עשרות אלפי צפיות ביוטיוב. רבים אחרים ראו אותו בפלטפורמות אחרות. דווידוביץ': "העברנו את זה באי-מייל לכל החברים שלנו ולכל האנשים שנרשמו לפעילות, והם העבירו את זה הלאה". לפרק זמן מסוים דורג הסרטון כנצפה ביותר ביוטיוב העברי.

לא חששת שמשפחת עופר תבדוק מי עומד מאחורי הסרטון ותתבע אותך?

"שאלו אותנו אם אנחנו לא מפחדים. דאגנו להגיע למצב שבו לא ישתלם להם לפגוע בנו. זה מסוכן אם יש לך מידע שמסכן תעשיות גדולות ואתה שומר אותו אצלך, אבל אנחנו הפצנו את המידע כמה שיותר".

המידע שמפיצים דווידוביץ' וחבריו, שנסמך בעיקר על עיתונות ועל חיפושים אינטרנטיים - לא תמיד נכון. כחיזוק לתאוריית הקשר, למשל, הם טוענים שהמדינה מכרה את השליטה בכי"ל בדיוק באותה שנה שבה הוחלט לחייב את ההפלרה - 1998, אולם למעשה השליטה נמכרה למשפחת אייזנברג עוד ב-1995. חלק מהערים בישראל החלו להפליר מים באמצעות החומצה של כי"ל כבר בתחילת שנות ה-80, כשהקונצרן היה עדיין בידי המדינה והאחים עופר עוד לא חלמו לקנות אותו.

את הטענה כי השימוש בהפלרה נועד לצייד את פרקליטי התעשייה בטיעון מנצח בתביעות משפטיות בגין חשיפה למזהמים, ניתן לבחון בפועל, שהרי תביעות כאלה הוגשו בעבר. בדיקת G לא מצאה כי ההפלרה הועלתה כטיעון הגנה על-ידי מפעלים, וגם לפעילים לא ידוע על דוגמה כזו. הפעיל אייל גיא-חיים מתעקש שעדיין, ההפלרה עוזרת לתעשייה כי "האינטרס שלהם הוא להראות שהחומרים המזהמים נמצאים בכל מקום, וככה האחריות שלהם קטנה, וגם היכולת של מי שנפגע מהזיהום להוכיח את מקור הפגיעה שלו".

הטיעון כי המזהמים נמצאים בכל מקום אכן משמש את התעשייה. בכתב ההגנה של משווקת חומצת ההפלרה "דשנים וחומרים כימיים" לתביעת צוללני הקישון, למשל, מודגש כי "כולנו חשופים כל העת לשורה ארוכה של חומרים מסרטנים...". אלא שאת הטיעון הזה ניתן היה להשמיע גם לולא הייתה הפלרה.

עו"ד אריה נייגר, המייצג מפעלים רבים, טוען שטענת הפעילים היא "קשקוש מקושקש. החומצה צריכה לעמוד בתקנים. במים שאתה שותה יש ארסן בלי קשר להפלרה, וגם בתפוז יש ניקל - הכול שאלה של מינון. ההפלרה לא יכולה להיות טיעון משפטי, כי בכל היסודות יש מינון נסבל ומינון לא נסבל". לחומצה נקבע תקן רק ב-2003, אחרי שהוגשה העתירה לבג"ץ נגד חובת ההפלרה.

אלא שכל זה לא ממש משנה במבחן התוצאה. משפחת עופר, שתבעה לאחרונה את מיקי רוזנטל בשלושה מיליון שקלים, בחרה לנקוט מול הפעילים בטקטיקה אחרת. ביום שבו פורסם בעיתונות על פניית החברה לישראל למקורות, שלח ארד אקיקוס, מנהל חברה המספקת למשפחת עופר שירותי יחצנות ברשת, מייל לאתר "משנים": "אני עובד עם החברה לישראל במספר תחומים", כתב. "החברה מודעת לנושא המחאה על הפלרת המים בישראל, ומעוניינת ליצור שינוי בדרך ההתנהלות. אשמח לשוחח עם העורך האחראי באופן אישי, על מנת להסביר את הנושא, ולהעביר הודעה רשמית בנושא".

"לא חזרתי אליו", אומר דווידוביץ'. "מבחינתי, זה משהו שצריך להתנהל בין הציבור לבינם בתקשורת".

"נראה לי שמשפחת עופר חשבה שמאחורי הסרטון עומד ארגון מחושב ומתוכנן, שיצא לקמפיין מסודר וירה יריות פתיחה", אומר סגמון, "הם הרגישו שמתעורר פה גל גדול, ולכן הם חשבו, 'נשמוט לו את השטיח מתחת לרגליים כבר בהתחלה, נספוג את העלויות, התדמית שלנו בקרשים, ולא חסרות לנו צרות'". פעיל אחר: "הם לא ידעו שאין ארגון ושזה בעצם שי ועוד שניים וחצי אנשים שעשו סרטון".

בהודעה ששלחה לבסוף החברה לישראל לעיתונים נכתב: "איננו מוכנים להיות שק החבטות בוויכוח המתנהל בין מצדדי הכנסת הפלואוריד למי השתייה בישראל לבין המתנגדים. האחריות לנושא היא בידי משרד הבריאות, ואיננו רוצים להיות במוקד הוויכוח הציבורי".

יוסי צידון, יו"ר "דשנים" (משווקת החומצה): "זה לא שכל אחד שיצעק משהו נגיד 'בסדר, פוס'. במקרה הזה, מבחינה עסקית זה לא עניין אותנו, ההיקף הכספי זניח מול כאב הראש שזה גורם ובעיות התדמית. כשלזה הצטרף העליהום עלינו ואיש לא יצא להגן על ההפלרה, אמרנו שאנחנו לא מעוניינים יותר בעסקה". לדבריו, מדובר ב"סרטון בלע ורע לב. להגיד שההפלרה היא קומבינה של משפחת עופר עם המדינה זה מגוחך. זה עניין של משרד הבריאות. אנחנו לא חלק מהסיפור".

דווידוביץ' וחבריו רואים בכך ספין, שתפס בעיתונים. אלה כלל לא הזכירו את טענתם כי כי"ל - תרצה או לא - היא לב הסיפור, מאחר שההפלרה באה לשרת את האינטרסים שלה. "כשעמדנו להוציא את הסרטון", אומר דווידוביץ', "חלק מהפעילים התעקשו שלא נדבר על התעשיות ושלא נזכיר את האחים עופר. אבל הסרטון שיכנע דווקא כי הוא דיבר על הסיבות והאינטרסים להפלרה".

יהיה מי שיטען שאתה מגזים, חי בתאוריית קונספירציה אחת גדולה.

"אנחנו אומרים לאנשים 'תקשיבו, יש לאנשים האלה הרבה כסף לשלוט בתקשורת, בפוליטיקאים, ברופאים'. כדי שדברים ישתנו, אנשים לא צריכים לקבל כמובן מאליו מה שמישהו אחר בא ואומר להם, אלא לבדוק בעצמם ולפעול. אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו".**