פיצול אישיות

שר המשפטים, יעקב נאמן, מתכוון לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים - יועץ לממשלה והתובע הכללי, עוד לפני מינוי יורשו של מזוז. המתנגדים חוששים שההפרדה תהפוך את חוות הדעת המשפטיות של היועץ להמלצות בלתי מחייבות

שר המשפטים יעקב נאמן נמצא במירוץ נגד הזמן. כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז תגיע לסיומה בתוך פחות מחמישה חודשים, ועד אז על נאמן להספיק למנות יועץ משפטי חדש, ולשם כך יש להקים ועדת איתור ציבורית, בהתאם להחלטת הממשלה ועל פי המלצות ועדת שמגר, שקמה בעקבות פרשת מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי ב-1997.

אך עוד לפני ההכרעה בדבר זהותו של היועץ המשפטי הבא, שר המשפטים מבקש להכריע מה יעלה בגורלו של התפקיד - האם היועץ המשפטי ישמר בידיו את שני התפקידים המופקדים כיום אצלו, או שתפוצל סמכות הייעוץ המשפטי מתפקיד ראש התביעה הכללית. הצעת חוק בעניין זה הוגשה על ידי קודמו של נאמן בלשכת השר, פרופ' דניאל פרידמן, אך נזנחה בין יתר יוזמותיו הרדיקליות. כל שינוי במבנה התפקיד כבר לא ישפיע מן הסתם על מזוז, אך ספק אם הוא צריך להשפיע גם על מי שיירש את מקומו: בחינה מעמיקה ויסודית של ההצעה לפצל בין התפקידים איננה יכולה להתבצע בזמן הקצר שנותר על למינוי יועץ חדש.

אם לשפוט לפי דבריו של נאמן בכנס שהתקיים שלשום במכון הישראלי לדמוקרטיה, בשאלת פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי, מתכוון שר המשפטים בכל זאת לפעול במהירות ולהכריע בנושא עוד לפני תחילת הקדנציה של היועץ הבא. אף שנאמן טרח להדגיש כי טרם קיבל החלטה, והוא עדיין לומד את הנושא, ניכר כי הוא נוטה לכיוון פיצול תפקיד היועץ - או "חלוקה" כפי שהוא מקפיד לכנות זאת. הוא ציין שפרופ' רות גביזון והשר לשעבר משה נסים, שניים מחמשת החברים בוועדת שמגר, הספיקו בינתיים לשנות את דעתם וכעת הם תומכים בפיצול. הוא הדגיש את ניגוד העניינים הטבוע בתפקיד היועץ, המעניק חוות דעת משפטיות לממשלה ובמקביל נאלץ לעתים לנהל חקירות ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה.

פרופ' ידידיה שטרן, מאנשי המכון, ציין כי "מי שהיה בתפקיד היועץ מתנגד לפיצול, וכל מי שלא היה בתפקיד, תומך בפיצול". ואכן - היועץ מני מזוז, והשופטים בדימוס מאיר שמגר ויצחק זמיר שכיהנו בעבר בתפקיד היועץ, השמיעו בדיון עמדה נחרצת נגד פיצול הסמכויות, בעוד שכל האחרים, לרבות נאמן והפרופסורים מרדכי קרמניצר וסוזי נבות, הציעו לבחון שינוי מבני עמוק בצמרת מערכת אכיפת החוק. "מי שמכיר את העניין מקרוב, ולא למד שחיה בהתכתבות, מתנגד לפיצול", ניסה מזוז להציע הסבר משלו לחלוקה. עו"ד דן אבי-יצחק, שניסח עבור פרידמן הצעת חוק להפרדת סמכויות היועץ, אמר כי "אנשים שמילאו את התפקיד מבקשים באופן טבעי לשמר אותו".

שמגר כמעט לקח את העניין באופן אישי, כאילו עמדת היועצים לשעבר נפסלת מעצם העובדה שכיהנו בתפקיד, וכביכול יש להם אינטרס אישי בנושא. "הפתרון הוא לא לשאול את מי שכיהנו בתפקיד?" שאל, "מי שהיה בתפקיד הוא פסול לעדות. אני חושש מהמציאות שתיווצר, שיתחילו למנות אנשים לתפקידים, ובלבד שלא לשמוע את מי שכיהנו בתפקיד לפניהם". מזוז סיפר שנאמן בילה באחרונה שעות ארוכות בהתייעצויות בנושא עם פרקליט המדינה משה לדור, שאמור לכאורה לתמוך בפיצול מאחר שהדבר ישדרג באופן משמעותי את סמכויותיו, ואולם לדור מתנגד לפיצול אף יותר ממזוז עצמו.

אם יפוצל תפקיד היועץ לשניים, יהיה הקרב האמיתי על המידה שבה עמדותיו המשפטיות של היועץ יחייבו את הממשלה, כמקובל כיום, או שהן יהפכו לעמדה מייעצת בלבד שניתן להתעלם ממנה. נאמן הציע נוסחה שלפיה "אם יתמנה יועץ משפטי על ידי הממשלה, עמדתו היא עמדה שהממשלה צריכה לקבל, אלא אם יש טעות גלויה על פני הדברים". לגישתו, כל חשש לכך שחוות דעתו של היועץ מושפעות מאינטרסים זרים יוסר ברגע שתינטל ממנו הסמכות הפלילית בנוגע לשרים שלהם הוא מייעץ.

שאלת מעמדה המחייב של עמדת היועץ קשורה לשאלה מה יהיו דרכי המינוי וסיום הכהונה של התובע הכללי ושל היועץ לממשלה, היה ויפוצל התפקיד. בהקשר זה היו הדוברים מאוחדים בדעתם שהתובע הכללי חייב להתמנות באופן עצמאי, שלא על ידי הממשלה, בדרך דומה לזאת שבה מתמנים שופטים, כדי לנתק כל קשר בין אכיפת החוק הפלילי לשיקולים פוליטיים כלשהם. לעומת זאת, פיצול התפקיד דווקא מגביר את החשש שיועץ הממשלה יהפוך לדמות פוליטית, או לפחות כזו הממהרת להתיישר עם עמדות חברי הממשלה, כדי שלא יאבד את תפקידו.

מזוז הדגיש כי במדינות שבהן בוחנים את פיצול התפקיד, התובע הכללי משמש גם כשר המשפטים, דהיינו כדמות פוליטית, והדבר נעשה כדי להפריד את מערך התביעה הפלילית משיקולים פוליטיים. אצלנו, אמר מזוז, התביעה ממילא מופרדת משיקולים פוליטיים כלשהם מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה איננו גם השר.

דווקא פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, הפתיע כשהודיע על תמיכתו בפיצול התפקיד. "אין זיקה טבעית אורגנית בין סמכות הייעוץ לסמכות התביעה הכללית", הוא אמר, "הסמכויות השונות מחייבות מומחיות בתחומים שונים, ולא סביר בעיני שמי שבידו המילה האחרונה לא יהיה המקצוען בה"א הידיעה של המערכת. נוצר תמריץ לממשלה למנות מי שאיננו מומחה למשפט פלילי" - זה היה רמז עבה כלפי מזוז, שישב מולו - "כדי להבטיח שבעל התפקיד יימנע מסיכונים ויילך רק על בטוח".

קרמניצר ציין כי הוא "אינו תמים", ומודע לכך שבין התומכים בפיצול יש גם כאלה המבקשים לרסק את התפקיד ולפגוע אנושות בשלטון החוק. "אני לא נותן צ'ק פתוח", אמר, "אני מתנגד לפיצול שיפגע בשתי הפונקציות הללו". "גם לי קשה להתעלם מהגורמים הבוחשים", הסכים שמגר, "יש להם אופי הרבה יותר מורכב מאשר גורמים שעוסקים אך ורק בנושא הערכים וההיגיון. אני רואה בכך, כלשון הרומאים, ניסיון לעריפת ראשים. עוד לא שמעתי שפיצול הוא אמצעי להגברת היעילות של שני הגופים הנפרדים. יש משהו טרגי-קומי בעובדה שבתקופה שבה שני שרים הולכים לבית הסוהר, ונגד ראש ממשלה מגישים כתב אישום, דנים בפיצול התביעה הכללית מהייעוץ המשפטי. זו תקופה שבה היו צריכים לחדד ולשפר את הכלים האלה. אנחנו חיים בתקופה שבה יש התקפה פרמננטית על שלטון החוק".

תיק באפילה

אתמול העידה במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב המתלוננת צ' (אות בדויה), עובדת אחד ממשרדי הממשלה שבהם כיהן קצב כשר. צ' היא אחת מהמתלוננות שתלונתן התיישנה ושהפרקליטות החליטה להעלותן להעיד, כדי לבסס את שיטת הפעולה של קצב - "פיתוי וציד", כפי שהגדירה זאת התובעת רונית עמיאל בנאום הפתיחה שלה בשבוע שעבר, שהותר לפרסום שלשום.

אנו עושים כאן שימוש באות שאיננה האות הראשונה של שמה, מאחר שמשרד המשפטים בחר להלך אימים על אמצעי התקשורת, ולנסות למתוח עד קצה גבול היכולת את האיסור על פרסום פרטיהן של המתלוננות. בהודעה מטעם המשרד, שהועברה לכלי התקשורת שלשום, נמסר כי "בנסיבותיה המיוחדות של עדה ספציפית זו, יש בפרסום האות הראשונה של שמה, בצירוף העובדה שהיא מעידה מחר וציון מקום עבודתה, כדי להביא לגילוי זהותה".

הכותרת שהדביק משרד המשפטים להודעה היתה "איסור פרסום" - אף שלא ניתן כל צו שיפוטי המורה לכלי התקשורת לחרוג מהפרקטיקה הנהוגה בנוגע לעדות ומתלוננות במשפטי עבירות מין, לכנות אותן באמצעות האות הראשונה בשמן. צוות התביעה בתיק קצב עומד בקשר עם המתלוננות, הסבירו במשרד המשפטים, ובמקרה המיוחד של עדה זו זיהויה באופן הרגיל יביא לחשיפת זהותה כלפי עמיתיה למקום עבודתה.

אלא בישראל צווי איסור פרסום הם עניין להחלטה שיפוטית, לא להוראה מצד רשויות התביעה לכלי התקשורת. בפרקליטות אומרים שההנחיה כבר קיימת, במסגרת החלטת הרכב השופטים במשפט קצב, ומדובר רק בחידוד הנוגע לעדה זו, ולכן אין צורך בהחלטה קונקרטית לעניינה מטעם בית המשפט. ואולם, הטענה הזו אינה מתיישבת עם ניסיונה של עמיאל עצמה לבקש מהשופטים, כבר בדיון הראשון, החלטה דומה, בעניינה של ל' מבית הנשיא - העדה הראשונה שהעידה במשפט.

"אנחנו סבורים ויודעים באופן מעשי", אמרה עמיאל עוד לפני שנשאה את נאום הפתיחה שלה, "שעצם פרסום העובדה שביום המסוים הזה העדה המסוימת הזו עתידה להעיד, תוך פרסום הכינוי התואם לאות הראשונה של שמה, הדבר הזה כשלעצמו יש בו כדי לזהות את המתלוננת בעיני כל סובביה. בקשתנו היא לפרש או להרחיב ככל שבית המשפט ימצא לנכון, את הצו בדבר דלתיים סגורות, כדי שלא יפורסם מתי מעידה המתלוננת".

השופט ג'ורג' קרא דחה את בקשתה בלי היסוס: "נראה לי שאת קצת מרחיקה לכת עם הבקשה הזו", הוא אמר, "מי שרוצה להתעסק עם איסור פרסום ולעשות דברים בניגוד לחוק, הוא יצטרך בסופו של דבר לתת את הדין על כך. אני לא מתכוון להיות השומר שלו".

אגב פרסום הפרוטוקול, זה הועבר לפרסום על ידי השופטים כמעט מבלי שמחקו בו דבר. בדיעבד התברר כי סירובם לאפשר לכלי התקשורת להיות נוכחים באולם בית המשפט - מכוח העיקרון הבסיסי של פומביות ההליך המשפטי - היה סירוב נמהר ומיותר. החלטתם על קיום המשפט בדלתיים סגורות נועדה לאפשר למתלוננות להעיד באופן חופשי, ולמנוע פרסום פרטים שיביאו לחשיפתן. שניים משלושת השופטים, שבחרו להרחיב את ההחלטה גם לנאומי הפתיחה, היו כנראה רגישים במיוחד לרצונה של עמיאל לנאום בפני אולם ריק.

ריק, מלבד קצב, עורכי דינו, עורכי דין נוספים ממשרדיהם, ולא פחות משבעה מקרובי משפחתו שבאו עמו לבית המשפט. שלושה מהם, אחיו ליאור, בנו ישראל וחתנו לוי אמיתי, אף ביקשו להירשם כחברים בצוות הסנגורים. *