עזבו את שיאני השכר, תתרכזו בעיוותים

במשרד האוצר משוגעים על התקופה הזו בשנה. הדו"חות שמפרסם הממונה על השכר זוכים לחיבוק חם מהעיתונות הכלכלית שכל כך אוהבת את המספרים שהוא מציג. "חגיגת השכר נמשכת", היא הכותרת הפופולארית ביותר. גם אצלנו. כל שנה מחדש, האוצר מפיץ קובץ עב כרס של מספרים ומשכורות יחד עם בונבוניירה מיוחדת: רשימת שיאני השכר בשירות המדינה. לכתבים הכלכליים יש כמה שעות בודדות לעבור על כל הטבלאות, לחבר בעלי תפקידים לשמות ולפרצופים ולהפיק מטעמים.

אלא שהסיפור האמיתי לא נמצא בטבלת השיאנים, שכוללת בעיקר רופאים ומנהלים בכירים שהיו יכולים להרוויח פי שלושה בארה"ב ובמדינות מערביות רבות. הסיפור נמצא בין השורות של כל טבלה, שם בולטים העיוותים הרבים של מבנה ההעסקה בשירות המדינה.

שם תמצאו, למשל, 24 טכנאי רנטגן שמרוויחים 6,983 שקל ברוטו בחודש, לצד 26 טכנאי רנטגן שמרוויחים 23,550 שקל בחודש. תמצאו שם גם 124 מהנדסים שמרוויחים 7,768 שקל בחודש לצד מהנדסים שמרוויחים 22,699 שקל בחודש. או פסיכולוגים שמרוויחים 6,716 שקל בחודש לצד עמיתיהם שמביאים הביתה 19,636 שקל בחודש. לידם, תמצאו גם 13 רוקחים שמרוויחים 4,976 שקל בחודש לעומת 15 רוקחים שמרוויחים (תחזיקו חזק) 32,321 שקל בחודש.

פערי השכר חוגגים כל שנה מחדש

אפשר לקנא עד מחר בשכר הרופאים הבכירים שאת פרצופיהם טרחנו והדבקנו עבורכם, אבל קודם כדאי להציץ בטבלה שמראה כי הרופאים הצעירים בשירות המדינה מרוויחים 8,819 שקל ברוטו בחודש בלבד. הם עובדים יותר מכל רופא בכיר אחר, במשמרות כפולות ובכוננויות אין סוף, ללא כל הכנסה נוספת מקליניקה פרטית או מניתוחים באסותא.

למעשה, למרות גידול נומינלי של 3.86% בשכר הממוצע של כלל עובדי שירות המדינה בהשוואה לשנת 2007, חלה ירידה ריאלית של 0.70% בשכר העובדים. רק הגידול המשמעותי (8.36%) בשכרם של המורים בעקבות החלת רפורמת "אופק חדש" בחלק מבתי הספר היסודיים הביא לעלייה ריאלית בשכרם (3.6%). במילים אחרות, חגיגת שכר מיוחדת בטח שלא הייתה השנה, אבל הפערים הם שחוגגים כל שנה מחדש.

עובדים שקופים

אם תיכנסו למשרד הרישוי, או לכל משרד ממשלתי אחר לצורך העניין, סביר להניח שתיתקלו ביותר אנשי ניקיון ואבטחה מאשר אנשי שירות שאמורים לעזור לכם. המאבטחים נמצאים שם כדי להתמודד עם טיפוסים שלא עומדים בלחץ ובאטימות של הביורוקרטיה ואנשי הניקיון נמצאים כדי לנקות את הלכלוך - תרתי משמע.

אלא שעובדי הקבלן בשירות המדינה לא מופיעים בדו"ח השכר. לא מדובר רק במאבטחים ומנקים אלא באנשי מחשוב, עובדי ארכיון ומאות רבות של עובדים במגוון תפקידים. במשרד האוצר טוענים כי אין להם ממש מושג כמה עובדים כאלה יש, אולם לאחרונה הם החלו לדרוש ממשרדי הממשלה לדווח על מספר המועסקים באמצעות קבלנים. כמה הם מרוויחים? את זה משרדי הממשלה לא מוכנים לספר. מה שבטוח, לא תמצאו אותם "חוגגים" באחת הטבלאות של אילן לוין.

העיוותים הרבים במבנה ההעסקה בשירות המדינה מחייבים רפורמה אמיתית שיכולה לצאת לפועל רק על ידי שילוב כוחות בין משרד האוצר להסתדרות. ועדה משותפת לבחינת מבנה העסקה כבר יש, אבל שום דבר אמיתי היא לא הזיזה. ההסתדרות תצטרך לעשות שינוי היסטורי בגישה ולבטל את "קביעות הברזל" שניתנת כיום לעובדי מדינה.

אין מקום לפקיד זעוף שאטום לרגשות הציבור ועל ההסתדרות להסכים למנגנון שיאפשר פיטורי עובדים במידת הצורך. מנגד, משרד האוצר יצטרך לשלם גם הוא: להעסיק פחות עובדי קבלן ולקלוט יותר עובדים בתנאים ראויים לשירות המדינה.

הבונוס של יעקב גנות

ובכל זאת, למשרד האוצר מגיעה לפעמים מילה טובה. בשנת 2006 הביא האוצר לתקנה חדשה, לפיה אנשי המשטרה לא יוכלו לצבור עוד ימי חופשה ומחלה ללא כל הגבלה. הסיפור הבא ממחיש עד כמה התקנה הזו יכולה לחסוך מיליונים: באחת הטבלאות שבדו"ח ניתן לראות כי בשנת 2008 הרוויח נציב שירות בתי הסוהר לשעבר, יעקב גנות (כיום מנכ"ל משרד התחבורה), 121 אלף שקל ברוטו בחודש. במילים אחרות, 1.4 מיליון שקל בשנה.

בדו"ח הוסבר כי מדובר בפדיון ימי חופשה שגנות צבר עם השנים במשטרת ישראל וכי לפני הפדיון הרוויח (רק) 67 אלף שקל בחודש. במקרה של גנות הציבור שילם ביוקר, במקרים הבאים יצטרכו לובשי הכחולים לנצל את ימי החופשה כמו יתר חבריהם בשירות המדינה. *