צו קריאה לשר כחלון

"הגיע הזמן להקים בישראל רשות תקשורת מקצועית ועצמאית, כזו שתכנס תחת כנפיה את ההסדרה של תחום הבזק (טלקומוניקציה) ושל תחום השידורים לציבור. שינוי כזה, אם יאומץ על-ידי מקבלי ההחלטות, יטביע חותם דרמטי על ענף התקשורת". כך נפתח ספר חדש שכתבו ד"ר יזהר טל ועו"ד דינה עברי-עומר, שרואה אור בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הספר מנתח את שוק התקשורת ואת המשבר הרגולטורי שחווה ישראל בגין אי-הקמתה של רשות תקשורת מקצועית. לשני הכותבים רקע במשרד התקשורת - טל כיהן כיועץ המשפטי של המשרד, ועברי-עומר היתה עורכת דין במחלקה המשפטית. שניהם מכירים רגולציה היטב, ומנהלים היום משרד עורכי דין המייצג חברות תקשורת.

במבוא לספר מתארים הכותבים בכלליות את מה שקורה בישראל בנושא ההסדרה. בסיומו הם מספקים הצעה קונקרטית לגבי מבנה הרשות החדשה וכיצד היא צריכה לפעול, במרב המקצועיות והמומחיות, תוך ניסיון לנטרל השפעות פוליטיות.

לדבריהם, "הרגולציה של שירותי התקשורת האלקטרונית נתונה כיום בידי שורה של גופים: שר התקשורת ומשרד התקשורת מסדירים את תחום הבזק, והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הרשות מסדירות את שידורי הרדיו והטלוויזיה המסחריים.

"המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, ולצדה מינהלת הסדרת השידורים לציבור, מסדירות את שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית למנויים. רשות השידור מסדירה את השידור הממלכתי, ו-ועדת התדרים מסדירה את השימוש בתדרים. סמכויות נוספות נתונות בידיהם של שר האוצר ואגף התקציבים, ועדות הכלכלה והכספים של הכנסת, משרד המשפטים והממונה על הגבלים עסקיים".

לטענתם, "ריבוי רשויות ההסדרה יוצר מצב בעייתי - הן במבנה הגורם המסדיר והן בתוכן ההסדרה. פיצול הסמכויות בין גורמי ההסדרה מונע גיבוש תפיסה רגולטורית מתואמת, והתפקיד המרכזי שמוקנה לדרג הפוליטי ולמנגנון הממשלתי מקשה על פיתוח וביסוס של רגולציה מקצועית ועצמאית. בעשור האחרון כיהנו 8 שרי תקשורת - קצב תחלופה המסכל כל אפשרות לגיבוש של מדיניות וקווי פעולה הצופים טווח זמן שמעבר למיידי".

מאבקים חסרי פשרות

טל ועברי-עומר מוסיפים כי ישראל היא חריגה בנוף העולמי. לטענתם, במדינות העולם המערבי - וכך גם במדינות המזרח המתועשות, למעט יפן - מקובל זה שנים להסדיר את ענף התקשורת באמצעות רשויות הסדרה עצמאיות, ולא בידי שר פוליטי.

"על-פי תפיסה זו, ההסדרה של ענף התקשורת היא עניין מורכב, המצריך מומחיות, מקצועית, שיקול-דעת עצמאי, גמישות וחדשנות - ואת קיומם של כל אלה יהיה קשה לבסס ללא הפרדה של הרשות המסדירה מהדרג הפוליטי ומהמנגנון הממשלתי.

"מכאן מתבקשת מסגרת חדשה לרגולציה שתוכל לתת מענה קוהרנטי לצורכי הענף ולציבור הצרכנים, בעיקר בעידן ההתלכדות, שבו מגוון שירותי תקשורת ניתן באמצעות מגוון של טכנולוגיות ותשתיות הולכה".

אפשר לחזור אחורה בזמן ולהיזכר בשנת 2003, בתקופת מנכ"ל משרד התקשורת דאז, אורי אולניק. באותם ימים התקבלה החלטת ממשלה להקים בישראל רשות תקשורת, החלטה שאושרה בהמשך בהחלטות ממשלה נוספות. בעקבות החלטה זו הוכנה במשרד התקשורת הצעת חקיקה מפורטת.

העבודה על הקמת הרשות היתה מלווה במאבקים מול משרד האוצר ומשרד המשפטים. משרד המשפטים, כמו תמיד, רצה את דגשיו. משרד האוצר חיפש מצידו דרך להבטיח כי הרשות שתקום תהיה תחת השגחה של שר - בצורה כזאת או אחרת, רשות שתהיה דומה לרשות ההגבלים שכפופה לשר התמ"ת.

בשנים האחרונות, החל מתקופתה של השרה דליה איציק והמשך בכהונתו של אריאל אטיאס, זנחו שרי התקשורת את היוזמה להקמת הרשות.

טל ועברי-עומר מציעים בספרם לרכז את מרבית סמכויות ההסדרה של ענף התקשורת בידי רשות אחת, מקצועית ועצמאית. לדעתם, זהו צו השעה.

"תהיה זו רשות ציבורית אך לא ממשלתית, שתרכז את ההסדרה של שירותי הבזק ושל השידורים המסחריים תחת קורת גג אחת. אחד הטעמים העיקריים להקמת הרשות נעוץ במאפיינים המיוחדים של ענף התקשורת ובאופי ההחלטות המתקבלות על-ידי הרגולטור".

בימים אלה שר התקשורת, משה כחלון, הוגה ברעיון הקמת רשות שכזו. טוב יעשה אם יקרא את הספר ויקשיב לעצות שיש בו.

קווים לדמותה של רשות התקשורת לפי הספר החדש

- מעמד משפטי: רשות ציבורית שממוקמת מחוץ למערך הממשלתי. כדי שההצעה תצליח לעבור: אפשר לקדם פיתרון של רשות פנים-ממשלתית, ובלבד שיינקטו אמצעים לחיזוק עצמאותה.

- מטרות ותפקידים: קביעת מדיניות וכללים, הענקת רישיונות ופיקוח ואכיפה. ממליצים לעגן בחוק את העיקרון של מתן שירותים לכלל הציבור.

- מי יעמוד בראשה? בראש הרשות תעמוד מועצה מנהלת שתעסוק בהתוויה של המדיניות, בטיפול בחקיקה, ברישוי ובמתן הוראות למפעילים. בראשה יעמוד יו"ר, ויכהנו בה 5 חברים.

- אופן מינוי: החברים במועצה המנהלת ובמועצת תוכני השידור ימונו על-ידי הממשלה, לפי הצעת השר האחראי. למינוי ממשלתי יש עצמאות יחסית בהשוואה למינוי של שר.

- תקציב: שילוב של תשלומים שוטפים ממפעילי התקשורת ותקצוב מאוצר המדינה.

* מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר יזהר טל ועו"ד דינה עברי-עומר.

2. איך לא למנוע מינוי

בסוף השבוע נחשף ב"גלובס", כי נציבות שירות המדינה פסלה ועדה למינוי סמנכ"ל פיקוח במשרד התקשורת. ההחלטה על הפסילה התקבלה לאחר שעוזי לוי, אחד המועמדים, הגיש השגה לנציבות, בה טען כי נפלו פגמים חמורים בעבודתה לאחר שלא בחרה בו, למרות ציוניו הגבוהים וחוות הדעת של מנהליו.

למרבה הפלא, כל טענותיו של לוי התקבלו. הוועדה נפסלה, ומנכ"ל משרד התקשורת, עדן בר-טל, שישב בה כחבר, נאלץ לספוג מפלה לא פשוטה, משום שמדובר באירוע חריג ביותר.

במכתב הפסילה שהגיע לידי "גלובס" נכתב: "מסקנת ועדת הבוחנים כי מרשכם אינו נותן מענה ראוי לדרישה הניהולית והראיה האינטגרטיבית, אינה מבוססת בתשתית העובדתית שהונחה בפני הוועדה, הכוללת את שלל המסמכים, ההמלצות והערכות העובד של לוי, ועל כן לוקה היא בחוסר סבירות.

"בנסיבות אלה, כשאין הלימה בין הנתונים האובייקטיבים והציון שקיבל המועמד מחברי הוועדה לבין הנימוק הלקוני להחלטתה - לוקה ההחלטה בחוסר סבירות המהווה פגם בהליך המכרז. מהחלטת הוועדה אף לא עולה כי הוועדה התייחסה למסמכים שהוגשו לה, לרבות חוות-דעת הממונים וגיליונות הערכה של המשיג".

אם בר-טל רצה למנוע את המינוי, עשה טעות חמורה. עכשיו יש סיכוי טוב שלוי ייבחר על-ידי ועדה חדשה, והוא ייאלץ לקבל אותו כסמנכ"ל פיקוח, על אפו ועל חמתו.