כותרות על "איומים" חדשים על ישראל, מכל סוג ובכל נושא, אינן דבר חדש בתקשורת הישראלית. הפחד היה תמיד אחד מהמוכרים הגדולים של המדיה בישראל, ומרכיב מרכזי בסדר היום של החברה הישראלית. האיום התורן הפעם הוא האיום לפגוע בערבויות האמריקניות לישראל, אם הממשלה לא תלך בדרך של הסכם מדיני.
בתור "איום", עניין הערבויות לא ממש נמצא גבוה בסקאלה. ארה"ב אישרה בשנת 2002 ערבויות בסך 9 מיליארד שקל לישראל. ממשלת ישראל יכולה להנפיק תחת תכנית זו אג"ח בחו"ל ולזכות בדירוג של ממשלת ארה"ב, ולשלם ריבית נמוכה יותר.
תרגילים לניפוח החזה
מתן הערבויות על-ידי ארה"ב היה אחד הגורמים להצלחת ההתמודדות של ישראל עם המשבר והמיתון של ראשית העשור הקודם. אך עתה, חשיבותן של אותן ערבויות קטנה הרבה יותר. המשק הישראלי זוכה לדירוג מכובד בזכות עצמו, והממשל האמריקני עלול לחוש בעצמו את ההשלכות של הורדת דירוג, אם הגרעון הפדרלי לא יקוצץ.
את זאת יש לדעת, ארה"ב כבר הורידה מהתכנית המקורית כמיליארד דולר בגלל פעולות ההתנחלות של ממשלת ישראל. בלי איומים, ובלי תגובות מלאות פאתוס פטריוטי של שרים בממשלת ישראל. מתוך התכנית המקורית נותרו קצת פחות מ-4 מיליארד דולר. ישראל יכולה בהחלט להסתדר לבדה עם סכומים כאלה.
עד כאן החשיבות הישירה של הערבויות, או חוסר החשיבות שלהן. אילו זה היה נגמר בזה, שרי הממשלה יכלו להמשיך בתרגילי ניפוח חזה, והכתבים מטעם בעיתונות הישראלית יכלו להמשיך לרמוז שישראל עושה ככל העולה על רוחה כי הנשיא ברק אובמה הוא בסך הכול נמר של נייר, אדם ריק מתוכן, טירון פוליטי אשר לומד שיעורים מבנימין נתניהו.
הבעיה היא שכאשר שליח של נשיא ארה"ב מתחיל לדבר בלשון של איומים, הוא אינו מודע למה שהעיתונות הישראלית טוענת. עבורו נשיא ארה"ב הוא עדיין הסמכות העליונה במדיניות החוץ האמריקנית, והנשיא לא בדיוק נוטה להיות סבלני או סובלני כלפי מעשיהם של ישראלי ופלסטינים כאחד.
מה כן חשוב
לכן בסוגיית ה"איום" בעניין הערבויות, מוטב שהממשלה והאזרחים יתחילו לבדוק מה כן חשוב, ומה כן יכול להשתבש. הקפאת הערבויות משמעותה שארה"ב לא ניצבת מאחורי ישראל, לא רק בהנפקות של כמה סדרות של אג"ח, אלא בכל דבר.
לכן המשמעות של אזהרותיו של השליח ג'ורג' מיטשל היא בעיקרה מדינית. היא באה לומר לממשלה שהממשל לא חושב להרפות מהמאמץ להגיע להסדר.
נכון, הכלכלה הישראלית תשרוד בלי מאמץ מיוחד את הקפאת הערבויות, אבל יש עוד נושאים רבים, אפילו רבים מאוד, בהם הרצון הטוב של הממשל משמש כנכס בידי נציגיה של ממשלת ישראל.
נושאים אלה כוללים סוגיות כלכליות, מהסכמים בינלאומיים ועד למדיניות סחר. כאשר מכניסים מרכיבים אלה למשוואה - מגיעים למסקנה שהמחיר של אובדן הרצון הטוב של הממשל עלול להיות גבוה, אפילו גבוה מאוד. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
