בימים הקרובים אמורה אילנה דיין להגיש ערעור על פסק הדין של שופט המחוזי נעם סולברג, שבו נקבע כי דיין הוציאה דיבה על סרן ר' בפרשת הריגת ילדה פלסטינית במוצב גירית לפני כ-4 שנים. לקראת המהלך הוחלפו עורכי דינה, וגיורא ארדינסט יבוא במקום משרד מיבי מוזר, וגם משרד רם כספי יהיה בתמונה. אולם לדיין קמה סנגורית נוספת, דליה דורנר, המבקשת לצרף לערעור את מועצת העיתונות שהיא מכהנת כנשיאתה. וכדי לשכנע את המועצה, אמרה דורנר דברים שחייבו בדיקה, וזאת עשיתי בחליפת מיילים בינינו לפני כחמישה ימים.
תרגיל "העניין הציבורי"
גולן: "בראיון בגלי צה"ל ביום 10.12.09 על פסק הדין בעניין הדיבה של אילנה דיין, אמרת את הדברים הבאים: 'הוא (השופט סולברג) חשב שבכלל אין בזה עניין ציבורי' (בתחקיר של עובדה על סרן ר'). ועוד אמרת באותו עניין: 'אין לקבל, למשל, את העמדה (של השופט - מ"ג) שאין בכל העניין עניין ציבורי'. חיפשתי בפסק הדין אמירה או עמדה כזאת של השופט סולברג, ולא מצאתי. אודה לך אם תואילי לשלוח את מראה המקום בפסק הדין שממנו הבאת את הציטוטים הללו מפי השופט.
תשובת דורנר:
"פסק הדין משתרע על פני עמודים רבים ואין בכוחי לעבור עליהם שנית. אך בתמצית אוכל לומר בוודאות כי השופט הסביר כי לכאורה אין בפרשה עניין ציבורי, אך הוא לא נדרש להכריע בעניין משום שהגנות אמת ותום לב לא הוכחו. כמובן שבראיון המכוון לציבור הרחב עמדתי על הנחתו, שלמען האמת נראתה לי בעייתית".
בתוך 30 שניות מצאתי את מראה המקום הרלוונטי, והנה מה שכתב נעם סולברג בפסק הדין: "שומה עלינו לתהות: האם היתה תועלת לציבור בפרסום הכתבה, בהצגת צילומים ומסמכים שעתידים להיות מוגשים כראיות לבית המשפט, בו-ביום שבו הוגש כתב האישום?"
כלומר, השופט כלל לא מתייחס לשאלה של "עניין ציבורי" באופן רגיל - אלא לפרסום הנעשה לאחר או בעת משפט!!! בצדק שואל השופט: "איזה ערך יש לעיתונות אמיצה וחוקרת אם הסוגיה הנחקרת כבר היתה לכתב אישום בידי הרשויות האמונות על כך?" כלומר, מדובר בשאלה של "עניין ציבורי" במקרה המסוים של פרסום תחקיר במהלך משפט. כשלא מציינים את העובדה הזאת, עושים מעשה של הטעיית הציבור. אבל דורנר עוד הרחיקה לכת כשבחרה לא לציין את העובדה שהשופט כלל לא פסק בסוגיה זו, אלא השאיר אותה ב"צריך עיון"!
היו מקרים קודמים שהמועצה הצטרפה לערעור?
ביום 19.1 ביקשתי מדורנר תשובה על שאלה נוספת:
"בדיון במועצת העיתונות עלתה שאלה אם היו מקרים קודמים שבהם המועצה הצטרפה לערעור כידידת בית המשפט. את אמרת שהיו. אודה לך מאוד אם תוכלי לשלוח לי רשימה של מקרים כאלה".
תשובת דורנר:
"לאחרונה התקבלה בקשתנו להצטרף לעתירה הנוגעת לחוקתיות חוק האח הגדול המשליך על היקף החיסיון העיתונאי".
כלומר, לא "כמה מקרים", אלא מקרה אחד. וגם המקרה הזה הוא של הצטרפות לעתירה לבג"ץ, לא כצד למשפט אזרחי. ובעתירה, ההצטרפות היתה לאגודה לזכויות האזרח, שהיא גוף ציבורי. כלומר, בעצם לא היה אף מקרה שבו המועצה הצטרפה לערעור בכלל, ושל אדם פרטי בפרט.
הלהיטות של דורנר
אז מה קורה כאן? מהיכן ולמה הלהיטות של דורנר לסייע לדיין?
דורנר:
"אין המועצה מצטרפת לערעור. אף אינה נוקטת עמדה בשאלה אם הוכחה עוולה של איסור לשון הרע. מדובר בבקשה להצטרף לדיון כידיד בית משפט בסוגיות עקרוניות הנוגעות לחופש העיתונות ואתיקה עיתונאית".
על כך השבתי:
"זה לא בדיוק כך. כאשר את מבקשת להצטרף בעניין חופש העיתונות, את מאמצת למעשה את גרסתה (המופרכת, לדעתי) של אילנה דיין, שלפיה פסק הדין פגע בחופש העיתונות. והאמת (לדעתי) היא שאם היתה פגיעה, היא היתה בחופש העיתונות המופקרת, ואני מאוד מצר על כך שמועצה הקרויה עיתונות אינה מבינה ואינה רואה זאת, ובכך מאפשרת את המשך ההפקרות".
אותי כל העניין ציער מאוד, בכל זאת, דורנר היתה שופטת בעליון. היית מצפה שהיא תדייק בדבריה, שלא תציג דברים בצורה העלולה להטעות. אבל אולי הלהיטות לעזור לדיין היא שהכשילה את השופטת שבדורנר. הלוואי שהיתה מגלה, היא והמועצה, להיטות דומה במאבק נגד מוציאי דיבה, במקום בהגנה עליהם.
matigolan@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
