מכה לתדמית הנקייה

1. נגמר בדממה דקה

ב- 15 באוגוסט 2009 נחשפה בדיקה שמנהלת רשות ני"ע בדש. ברשות היו נחרצים. "דש פעלה להריץ אג"ח על ידי רכישות בשלב הנעילה ב-31 בדצמבר, יום המסחר האחרון של 2008, משיקולים של תמיכה בשער האג"ח ולשם הבטחת מיקומה של הקרן במקום הראשון בקטגוריה של הקרנות הכספיות בשנת 2008". כך טוענים ברשות. מהומה גדולה פורצת, הרשות מקבלת כיסוי תקשורתי נרחב. שבת, 5 בספטמבר, הסכם בין דש לרשות. אחרי כל כך הרבה רעש זה נגמר בפשרה - שני סוחרים זוטרים הלכו הביתה, פוטרו בבושת פנים ודש החליטה "לתרום" 1.5 מליון שקל למטרה חברתית."הפרשה נופחה מעבר לכל פרופורציה על ידי התקשורת", אמרו ברשות.

זה תמיד מתחיל ברעש גדול. אחר כך, עוברים כמה חודשים או שנים, זה נגמר בפשרה כמו בדש, או בזיכוי כמו בפרשת אופמת או כמו בהלבנת ההון בבנק הפועלים. ניסיון העבר מראה כי מומלץ להתייחס לחקירות בתחילתן בספקנות בריאה. הנטייה של רשות חוקרת להציג הישגים הופכת כל ממצא לשחיתות, תרמית, הונאה. אבל האמת בשלב הזה מעורפלת, ולכל מטבע שני צדדים.

2. שאלות מטרידות מאוד

הרשות חוקרת את פסגות לגבי פרקטיקת מסחר שנראית על פניו פסולה ונמשכה כמה שנים וכאן עולות כמה וכמה שאלות מטרידות. מי ידע בפסגות שככה מתנהלים הדברים בנוסטרו? איך קורה שפרקטיקת מסחר שהרשות מגדירה כפלילית מכה שורש? איך מנהלי בית ההשקעות לא יודעים מה קורה מתחת לאף שלהם? רועי ורמוס עצמו היה מנותק מהנוסטרו כי עסק בכספי לקוחות אבל לאדרי היו מנהלים וועדת השקעות, הם לא ידעו מכלום? ולאן נעלם מבקר הפנים? רו"ח מנוסה שכבר עבר כמה בתי השקעות.

3. אריה חסר שיניים

התחרות בשוק ההון העבירה בשנים האחרונות את הפעילים על דעתם. זהו מכשול בפני עיוור, הרווח מפעילות לא כשירה אסטרונומי והסיכון נמוך. כשהבונוס שלך תלוי בביצועים וכשמסביבך מתעשרים אנשים משכר, בונוסים ואופציות, קל מאוד לשכוח אתיקה וערכים בסיסיים. ראינו שוב ושוב עליות שערים מסתוריות וחדות בשערי מניות כמה ימים או שעות לפני הודעה משמעותית. ראינו פרשיות בעייתיות כמו משחק באופציות, שערוך תשואות הרצת קופות גמל קטנות, הרצת קרנות נאמנות ומשחק בחשבונות מפצלים.

לרוע המזל, הרגולטור מתגלה שוב ושוב ככלב שנובח ואינו נושך. הרגולטורים, אגף שוק ההון ורשות ניירות ערך, נמצאים כמה צעדים מאחור. הרגולטור פעל לאט, כשהגיב, הגיב באיחור. כשהעניש העניש לקולא. הבעיה העיקרית היא ההרתעה הלקויה. האכיפה של רשות ניירות ערך מאוחרת, רדודה ואינה מייצרת הרתעה לפעילים בשוק ההון. מדוע? כי טחנות הצדק של זוהר גושן וקודמיו טוחנות לאט מאוד, לאט מדי.

ניקח למשל את פרשיית ניר ברונשטיין ועופר אייזנברג החשודים בשימוש במידע פנים בבנק הפועלים. בואו נביט על לוחות הזמנים. השימוש במידע פנים אירע בינואר 2008, אייזנברג וברונשטיין נחקרו יותר משנה לאחר מכן, בפברואר 2009. חלפו עוד תשעה חודשים לפני השלמת החקירה ורק בסוף 2009, כמעט שנתיים אחרי האירוע התיק עבר לפרקליטות.

החבר'ה בפרקליטות יסודיים, עד שיגמרו ללמוד את החומר, לשקול ולהחליט כבר הגענו לקיץ 2010. אם נגיע לבית משפט אפשר להניח שהעניין ייגרר לפחות עוד שנה וחצי. וכך, במקרה הטוב, בשנת 2012, ארבע שנים אחרי האירוע תהיה הכרעת דין. מישהו יזכור על מה ולמה?

4. המבחן של ורמוס

ונחזור לפסגות. זהו בית השקעות שנושא בגאון את דגל הממשל התאגידי, וסגר במופגן פעילות שכרוכה בניגודי עניינים כמו חיתום. עכשיו התדמית הנקייה חטפה מכה קשה. לא בלתי הפיכה אבל בהחלט קשה. מעבר לכך גם המוניטין האישי של ורמוס נסדק. מוניטין שנרכש בשנים נפגע ברגע.

בניגוד להרבה אנשים בשוק ההון שהם בעייתיים באופיים ובהתנהגותם רועי ורמוס שונה. הוא ישר, מרובע, פדנטי ולא מעגל פינות. ודווקא אצלו קורה מקרה כזה. מי ששוחח עם ורמוס היום שמע אדם שחטף מכה, אדם מוטרד מאוד, שלוקח את הדברים ללב, כואב לו ואכפת לו.

עכשיו מגיע המבחן של ורמוס. לפסגות יש 1.3 מיליון לקוחות והם מביטים על המתרחש. על ורמוס לקחת אחריות, להפיק לקחים. לבדוק אם היו עוד שותפים לתקלות, ואם כן להעביר אותם מתפקידם. לשפר את נהלי הבקרה, להשקיע את כל המשאבים הנדרשים בביקורת פנים וברגולציה. לא לטייח או למסמס אלא להוכיח שפסגות היא באמת גוף שונה.