"אין הון ושלטון. יש רק שלטון ועיתון"

הרבה שנים לא נצפה אלפרד אקירוב בוחר חיפויים לבנייני פאר שלו, ולא חיפש את האדריכל הבינלאומי הכי מזהיר עבור פרויקט משנה סדרי עולם בישראל. אחרי שלושת מגדלי אקירוב ברחוב פנקס, שחצבו את תרבות מגדלי האלפיון העליון ושינו את קו הרקיע של תל אביב, ואחרי פרויקט ממילא, שחיבר מזרח למערב, עתיק וחדיש, וששרטט מחדש את פניה של ירושלים, אלפרד אקירוב, "פיין שמקר" לא קטן, לא מוצא עבודה בישראל.

"אין פרויקטים שאני יכול להתמודד איתם", הוא אומר, "אין מכרזים בסדר הגודל שלי, בטעם שלי, אני לא יכול להגשים חלומות גדולים ואני חייב לצאת החוצה. זה לא נורמלי מה שקורה. כואב לי הלב. אני מוכן מחר בבוקר להתמודד במכרז של 300 מיליון דולר במלונאות, 1,000 חדרים, אבל כולם מדברים ואף אחד לא מוציא מכרז ראוי. מפחדים שיגידו שאלה מכרזים לעשירים".

ולא, חוץ מלהרוויח יפה, אין לו תוכניות לגבי 4.5% שלו בלאומי. הוא לא יצטרף לגרעין שליטה. גם לא לשלמה אליהו אם וכאשר. הוא לא "רץ עם העדר", לא נותן שוחד ומסתפק בגידול שנתי של 10%-20%, בתנאי שזה נמשך עשרות שנים.

"משקיעים רועים בשדות זרים"

הון ושלטון? ממש לא. "שלטון ועיתון - זה כן!", לדבריו, "העיתון מפחיד את השלטון, השלטון רוצה לרצות את העיתון. אז העיתון כותב וההון הולך". כך קרה שהוא מעולם לא היה בלשכה של רון חולדאי או של ניר ברקת. "יצרו פה מצב שאנשי עסקים ישראלים לא משקיעים בארץ שלהם והולכים לרעות בשדות זרים, לא מרצון - מהכרח", אומר אקירוב, "יושב אחד במועצת העיר ירושלים ועושה רק דבר אחד: לא, לא ולא, והוא מאושר. יושבת חברת כנסת אחת, כל הזמן מדברת נגד, גם נגד עצמה. כל הזמן הון ושלטון, כל הזמן בעלי אינטרסים. אז תגידו איך בדיוק יפתחו את המדינה?".

ממרומי מעמדך אין לך אף מילה לומר על פיצוצי השכר שנחשפו, שוב, בעונת הדו"חות שאך הסתיימה?

"יש לי מה להגיד אבל אני לא אגיד. אני רק פועל בהתאם למה שיש לי לומר. אני מקפיד, תמיד, שהשכר שלי מכל חברה שאני מנהל יהיה סביר, השנה 2,280,000 שקל מאלרוב נדל"ן ו-3,558,000 מאלרוב ישראל. המנהל השכיר בכל חברה מקבל פחות ממני. אם יבוא מנהל שירצה 5 מיליון הוא לא יקבל".

אבל אז עלול המנהל הגאון ללכת.

"מה לעשות? אני בא ממקום אחר. אני בעל שליטה שמנהל חברה. אני צריך לקבל שכר ראוי של מנהל בחברה ציבורית, ואת זה אני מקבל. כבעל מניות בחברה, השכר שלי צריך להיות זהה לזה של הציבור, כלומר דיווידנד. אם אני מחלק דיווידנדים אז אני נהנה וגם הציבור שמחזיק את המניות נהנה. אם אין דיווידנד אז גם לי לא צריך לחלק כסף מהחברה".

"העיתון מפחיד את השלטון"

אתה שומר על נחמדות. לא תאמר מילה לחבריך ששואבים את לשד החברות שהם מחזיקים או מנהלים.

"לא אגיד. מה שאני עושה זה מה שאני אומר. וזה ברור ובהיר. השכר שלי לדעתי יפה מאוד. הכי משונה זה שיש חברות שמפסידות ולא נותנות תמורה לבעלי המניות מהציבור, ובכל זאת השכר שם... נעבור הלאה".

אתה חבר בכיר ותיק בקבוצת "בכירי המשק", שנפגשים עם ראשי ממשלה ושרי אוצר. הון ושלטון?

"שטויות. הביקורת על הון ושלטון לגמרי לא במקומה. אין הון ושלטון, יש רק שלטון ועיתון. העיתון מכתיב לשלטון איך להתנהג. העיתון מפחיד את השלטון ומסמן לו עם מי להיפגש ועם מי לא. השלטון רוצה שיכתבו עליו טובות אז הוא עושה הכל לרצות את העיתון. עכשיו תגידו לי, איך אני אעשה עסק ואבנה בלי לפגוש את השלטון? איך אבנה בלי להיפגש?".

הפסקת להיפגש?

"אני לא הפסקתי, הם הפסיקו. העולם השתנה. חבל. מי עצר את האינפלציה האדירה של 85'? שמעון פרס כראש ממשלה ויצחק מודעי כשר אוצר נפגשו עם כל ראשי המשק והתחיל פתרון. אני עובד בשווייץ, בכל פעם שאני מגיע אני נפגש עם ראש הקנטון שאני בונה בו. באמסטרדם אני פוגש את ראש העיר, ופה - אסור".

לא פוגש את רון חולדאי מתל אביב ואת ניר ברקת מירושלים?

"לא, לא פוגש. בחיים לא הייתי בלשכות שלהם. עם טדי קולק כן נפגשתי. המקום היחיד שבו אני רואה את חולדאי זה על שפת הים בשבת ובחברת עתידים של האוניברסיטה. בירושלים אני נפגש עם איש הנדל"ן בעירייה ובמועצה, שהעיסוק העיקרי שלו הוא לתקוע הכל".

פעם תרמת לבחירות של חולדאי.

"פעם. מזמן. שנים שאני לא תורם לאף אחד. לא הגיוני שאיש עסקים יתרום כמה אלפי שקלים בודדים ואחר כך יכתבו עליו בעיתון ויגידו 'הון ושלטון'. לא הגיוני מה שקורה פה".

מה בדיוק אתה רוצה, שלא נכתוב?

"ממש לא. העיתונות עושה את העבודה שלה. הבעיה היא השלטון שפוחד, שלא עושה, שלא יודע להביא יזמות ולפתח את המדינה, שלא רוצה לעשות כלום כדי שלא יכתבו עליו משהו".

מה תאמר לדור הצעיר שאבא שלו הוא לא אלפרד אקירוב?

"לסמן מטרה, להיות עקשן ולא לוותר. המטרה היא מה שאתה רוצה להיות, מה שיביא לך את האושר. לא, לא העושר. אני - בגיל 10 החלטתי שאני רוצה להיות איש עסקים".

זה כסף או עסק?

"אני מאוד נהנה מהכסף, אבל המטרה היתה איש עסקים. כשהייתי בן 22 התחלתי לעבוד עם אבא שלי שהיו לו מגרשים לבנייה. אחר כך נישאתי לחווה והתחלתי לעבוד בטקסטיל - אלסקה ספורטלייף, עד שנקנתה על ידי מיקי אלבין עבור אתא וכולם פשטו את הרגל. מ-1980 אני בנדל"ן".

השקעות, שוק ההון?

"לא, אני איש נדל"ן. משקיע בשוק ההון, משקיע בביוטכנולוגיה, בהיי-טק, בבנקים, בסכומים קטנים יחסית לנדל"ן. זה המרכז. אני זה נדל"ן. אנחנו לא מתפרסים על פני הרבה פרויקטים. כשעמדתי לפני סיום ברחוב פנקס בתל אביב, התחלנו לעבור לירושלים. כשזה עמד להסתיים התחלתי לבנות שני בתי מלון ברמה גבוהה, אחד באמסטרדם ואחד בלונדון. עניין של סיכון, מימון, לפעמים יש תקופות רעות, אם אתה מתפרס על 10 פרויקטים אתה יכול לעוף".

יש האומרים ש-10 פרויקטים זה פיזור סיכונים.

"שיגידו. שהם יפזרו. אני לא. זו גם יכולת ניהולית, אני מעורב בכל. אני בוחר את האדריכלים - תמיד הכי טובים. בלונדון בחרנו בדייווי צ'פרלד שקיבל מהמלכה תואר 'סר' על יכולותיו ושקיבל בארץ את פרס וולף לארכיטקטורה. בממילא לקחנו את ספדיה".

איפה אתה בתמונה?

"אני מעורב בכל: בכל עסק, בחירה, תכנון, צורה. אני בוחר אישית כל חיפוי לבניינים. היתה לי תרומה גדולה למדינה באיכות בנייה. הבית הראשון שנבנה עם חיפוי גרניט היה שלי, בבית אירופה ובבית יעבץ שבניתי בזמנו. אחרי מגדלי פנקס התחילו עם מגדלים בתל אביב. אני, בכל הצניעות, הרמתי את איכות הבנייה בישראל. הבניין שאני יושב בו, בשדרות רוטשילד, בנוי על מגרש משותף עם מגרש השגרירות הרוסית, על השימור הסופר-מחמיר שלה. איזו רמה. את הבניין של השגרירות מכרתי לפילנתרופ שוורץ מקנדה, הוא מחזיק פה את החיילים הבודדים ואחר כך גם מממן להם השכלה".

ניהלת את עניינך, הצלחת, הרווחת. איך אתה מחזיר לחברה?

"לא רוצה להיכנס לזה. אני עושה הרבה דברים. צריך לעשות, לא לדבר. גם לא רוצה שמחר יהיה פה תור".

"שלכל יהודי תהיה דירה בישראל"

לעניין ממילא, יש המכנים "שממילא", מתחם הדירות נרכש ברובו על ידי יהודי העולם, הוא מיותם וחשוך רוב השנה.

"ככה זה בכל העולם. דירות יקרות לא קונים זוגות צעירים. במרכזי הערים מתגוררים אלה שכבר עשו את הכסף. הייתי רוצה לראות כל יהודי בעולם עם דירה בישראל, גם אם רק לראש השנה ופסח. אני רוצה מיליון דירות של יהודים מהעולם".

אבל זה סוחב את מחירי הדירות למעלה ומונע מבני הארץ לרכוש דירה למגורים.

"נו באמת, בתל אביב המחירים עלו כי מחיר הקרקע זינק. בממילא מדובר ב-150 דירות, בחלק גרים כל השנה, בחלק כמה חודשים, בחלק הילדים גרים. יש יהודי צרפתי, לורן לוי, שמחלק כל שנה משקפיים ומכשירי שמיעה ב-3 מיליון דולר. אז מה, אסור שתהיה לו דירה בירושלים כי הוא לא גר כאן כל יום?".

מס עיזבון?

"נגד. לא חושב שעל כסף צריך לשלם מס פעמיים. גם האמריקנים מפסיקים את זה, אחרי שהתברר שעוקפים את העניין על ידי נאמנויות. שילמנו מס פעם ראשונה, למה שוב?".

מה עכשיו?

"בארץ כלום. ב-91 השתתפתי במכרז פינוי בינוי ונבנו מגדלי אקירוב, ב-94 קניתי מכרז שמישהו הסתבך בו ונבנה פרויקט ממילא. מאז אין פרויקט ראוי שאני יכול להשתתף בו. אין מכרזים ליזמויות גדולות. אני רוצה לבנות 1,000 חדרי מלון בתל אביב, מעולים. הם כל הזמן מדברים על חשיבות הגידול בתיירות אבל אין בתי מלון ראויים, כולם מהדור הקודם. האחרון נבנה לפני 20 שנה. אני יכול הרבה יותר. תוציאו מכרז לקרקעות מנשייה, תוציאו מכרז לנמל תל אביב. מה ההיגיון שבנמל תל אביב יבנו הנגרים להלבשה והום סנטר? איפה יגורו התיירים? ירדן בונה אלפי חדרים בעקבה, המצרים בונים בסיני, בטורקיה לא מפסיקים לבנות. פה לא מוציאים מכרזים לבתי מלון כדי שלא יגידו שזה לעשירים. יופי, לך תבנה מדינה, תביא תיירים, תצמח...".

למה אתה לא מעורב יותר פוליטית?

"כי אז אתם תגידו, העיתונות, שאקירוב מחפש את האינטרסים האישיים שלו. תגידו שאני רוצה קרקע. אני באמת רוצה קרקע, רוצה פרויקט, ואני מתחנן: תוציאו מכרזים, תוציאו מכרזים בינלאומיים, רק תנו להתמודד בכבוד".

"אין פילנתרופיה בעסקים"

אקירוב אינו נסחף עם הלהיט העכשווי בתחום הבנייה - הדיור בר השגה. יש להפריד בין עסקים, לדעתו, ובין תרומה לחברה.

ראשי ערים אומרים שבכל תב"ע יקצו 10% לאינטגרציה רוחבית, לדירות במחיר נמוך יחסית.

"כשעיריית תל אביב מוכרת קרקע לפרויקט במחיר גבוה פי שניים מהמחיר שלו, למי הולך הכסף? לתושבים ולמיסוי? לממשלה. דיור בר השגה זה עניין המדינה, שתעזור ותסייע. אני בונה בתל אביב, משלם הון, עשרות מיליונים, היטלי השבחה, שייקחו את הכסף ויממנו. 10% דירות אחרות בפרויקט זה לא מעשי. וכשמחיר ועד הבית יהיה גבוה, הזוג הזה לא ישלם? רוצים למכור דירה לזוג צעיר במגדלי פנקס במיליון שקל. הזוג הצעיר הזה בכלל ירצה לגור שם?".

מתייחסים לזה כאל תרומת העסקים לחברה.

"אין דבר כזה. יש פילנתרופיה ויש עסקים. אין פילנתרופיה בעסקים. אין עסק פילנתרופי. עסק זה עסק, תרומה היא תרומה. בסופו של דבר כל אנשי העסקים תורמים, אבל יש משהו שמרגיז אותי כל פעם מחדש. ההתנפלות על סמי ואביבה עופר, כשרצו לתרום 20 מיליון דולר למוזיאון תל אביב".

בתנאי ששם המוזיאון יוחלף.

"נו, אז מה? מה קרה? הבן של סורסקי, שעל שמו בית החולים איכילוב, בא לארץ ורצה לבקר את הבניין של אבא. הוא נכנס למונית אמר: 'קח אותי למרכז סורסקי'. הנהג לא הבין במה מדובר. אז היו כותבים מוזיאון עופר, וכל העולם היה קורא לזה מוזיאון תל אביב. הוא היה שם 20 מיליון דולר ואחר כך 100 מיליון ויותר ביצירות אומנות. אז צעקו והפסידו".

"לא אצטרף לגרעין שליטה בלאומי"

אלפרד אקירוב נחשב כמי שאינו לוקח סיכונים ואינו רץ עם העדר. "אני מאמין בהצלחות לאורך זמן. אם אתה מצליח 30 שנה, אתה גדול", הוא אומר, "אתה לא יכול להצליח אם אתה עושה עסקים מעבר ליכולות שלך. חברות ובעלי חברות שהתפתחו בקצב לא נורמלי חטפו משברים בדרך וחלקם עפו".

מה זה "קצב נורמלי"?

"קצב נורמלי זה גידול של בין 10% ל-20% בשנה. וורן באפט נתן פעם הרצאה בירושלים. מישהו שאל אותו איך עושים כל כך הרבה כסף, אז הוא ענה: 'חיים הרבה שנים ועושים 20% כל שנה'. חזרתי הביתה ועשיתי חשבון שמיליון דולר בשנה, במשך 50 שנה, עם ריבית זה 70 מיליארד דולר. אז זו בדיוק הנוסחה: אסטרטגיה ארוכת טווח".

זה מה שאתה רואה סביבך?

"אני רואה אנשים שרצו כמו עדר, קפצו ממקום למקום, אני בחיים לא עבדתי במזרח אירופה, אף פעם לא בארצות הברית. הכל מבחירה. אני לא רץ למקום שאליו כולם רצים. אני לא הולך לספקולציות, אני לא משלם שוחד. מה יוצא מזה? השלטון מתחלף ואז אני שוב צריך לשלם שוחד. אני לא עובר על החוק, אני עובד מסודר. המסקנה שלי, מלפני שנים רבות, היתה ברורה. אני עובד רק במדינות מתוקנות, עם תרבות חוק, משפט חוזים ורגולציה ברורה ובהירה. שנים אני עובד בשווייץ, אנגליה וצרפת. אני לא רוצה להרוויח מאות אחוזים. אני לא רוצה 'לעשות מכה'. אני בונה בגודל היכולת שלי".

וזה מה שעשית?

"כן, כל השנים. 10%-20% זו המטרה. כל השאר, אם בא, זה צ'ופר. אלרוב ישראל הונפקה ב-82' בשווי 8 מיליון דולר, היום היא שווה 500 מיליון דולר".

2008 היתה שנה קשה, החברות שלך הפסידו.

"נכון. וב-2009 הרווחנו יפה".

פחות מנדל"ן, הרבה מבנק לאומי.

"יופי של בנק, יופי של מנהלים. הבנק הראשון במדינה".

שיחקת אותה בהשקעה הזו.

"לא שיחקתי אותה. שקלתי, בדקתי, השקעתי, וכשהחברה החליטה לא להמשיך להשקיע אז השקעתי בעצמי. אלרוב מחזיקה 3.5% בלאומי, לי יש עוד 1.3% באישי".

מה הלאה?

"להרוויח, לחזור לקבל דיווידנדים, לא רוצה יותר. זו השקעה פיננסית".

אם איש העסקים שלמה אליהו יבנה גרעין שליטה, תצטרף?

"לא".

תמכור?

"אם אצטרך כסף לעסקים אחרים, ואם המחיר יהיה טוב, אפעל בהתאם".

יש משהו שבחיים לא תמכור?

"את הבניין הזה, ברוטשילד 46, ואת ממילא".