חוויה מוזיקלית גדולה

אלעזר, הדמות הראשית, הוא יהודי שדמותו מזכירה להפליא את דמותו של שיילוק ב"הסוחר מוונציה" של שייקספיר. הוא צורף יהודי רודף בצע, ששמח לרמות את שכניו הנוצרים כדי להרוויח עוד קצת כסף. וגרוע מכך - הוא פנאט דתי, שמוכן להקריב את עצמו ואת מי שגידל כבתו, ובלבד שיוכל לשמור על דתו ולנקום בקרדינל הנוצרי שוחר הפיוס. אלעזר אפילו לא מספר לבתו רחל את הסוד המשפחתי הגדול שלהם, שיכול להציל אותה ממוות. זוהי דמות שפשוט אי-אפשר להזדהות איתה, אלא רק לכעוס עליה על הפנאטיות הדתית, על יצר הנקמה ועל ה"ראש הקשה" שמוביל לאסון. נשמע מוכר?

אגב, אם זה מעודד, גם הנוצרים יוצאים פה אנטישמים צרי מוחין, שמהלכיהם נקבעים על- ידי תכתיבים דתיים חשוכים. המסר החשוב שמעבירה היצירה הזו הוא שדת - כל דת - יכולה להיות תירוץ למעשים איומים כלפי בני-אדם אחרים.

האופרה שהלחין ז'אק פרומנטל הלוי סביב עלילת "היהודייה" רחוקה מלהיות מושלמת. היא ארוכה מדי (ארבע שעות), ויש בה לא מעט רגעים חלשים. עם זאת, היא מצליחה לזרום היטב, ושומרת על מתח כמעט לכל אורכה. וחשוב מכך - יש בה אריות ואנסמבלים נפלאים, כמו תמונת ליל הסדר המרגשת או האריה קורעת הלב של אלעזר במערכה האחרונה.

מבחינה מוזיקלית ההפקה הזו היא הצלחה גדולה. נראה שדניאל אורן הפך להיות עבור האופרה הישראלית מה שמהווה זובין מהטה עבור הפילהרמונית: מגנט לסולנים כוכבים, שמוכנים להופיע בארץ תמורת סכום זעום ובלבד שיוכלו לשמור על קשרי עבודה טובים עם המאסטרו. כתוצאה מכך, סוללת הסולנים שהופיעה אמש באופרה הישראלית הייתה יכולה לפאר כל בית אופרה בעולם.

ואכן, רוב הזמרים בתפקידים הראשיים אמש נעו בין "טוב מאוד" ל"מעולה". ניל שיקוף (Shicoff), בתפקיד אלעזר, לא הרשים במיוחד בהתחלה אבל הלך והתחמם, והאריה הגדולה שלו במערכה האחרונה הייתה שיאו הרגשי של הערב. מרינה פופלאבסקיה (Poplavskaya), בתפקיד בתו רחל, הייתה נפלאה והציגה קול יפהפה ועשיר בגוונים. רוברטו סקנדיוצי (Scandiuzzi), בתפקיד הקרדינל ברוני (Brogni), הציג בתחילת הערב קול באס עוצר נשימה אך לקראת הסוף קצת נחלש מבחינת הבעה רגשית.

רוברט מקפירסון, בתפקיד הנסיך שבוגד באשתו עם רחל היהודייה, הציג קול מבריק ומלוטש אם כי לטעמי קצת מתכתי מדי. אניק מסיס, בתפקיד הנסיכה המקורננת אודוקסי (Eudoxie), הציגה קול יפהפה ומעודן - לעתים אפילו מעודן מדי במקומות שדרשו קצת יותר עוצמה. בסך הכל זו הייתה תצוגת תכלית מרשימה של יכולת סולנית, עם ריכוז כוכבים די נדיר יחסית למקובל באופרה הישראלית.

הנקודה העיקרית לשיפור, לטעמי, היא הגברת הווליום של המקהלה בקטעים שבהם היא שרה מאחורי הקלעים.

הגיבור הגדול של הערב לצד הסולנים היה המנצח דניאל אורן. כתמיד, היה תענוג לראות אותו בעבודה: מדויק, מפוקס ומלא אנרגיה, כמו דינמו שמייצר חשמל עבור התזמורת והזמרים. שבחים מגיעים גם לתזמורת ראשל"צ, שהוכיחה שוב שהיא יכולה להיות תזמורת אופרה מעולה אם עומד מולה האדם הנכון. בסיכומו של דבר, זו הייתה חוויה מוזיקלית גדולה, למרות האורך המופלג. מומלץ.