דקדנטי ומתקתק

מצבור אקלקטי של צעצועים, פמוטות, פרחי פלסטיק, קופסאות פח ויתר דימויים "מקושקשים" יציג האמן היפני ג'וניה אישיגמי בפתיחה של מוזיאון ישראל

מה אתה מחפש, בעצם? אני שואלת את האמן היפני ג'וניה אישיגמי, בעודו משוטט בשוק הפשפשים ביפו. "כל דבר Kawaii", הוא מנסה להסביר, משתמש במילה היפנית שאין לה באמת מקבילה באף שפה אחרת, המתארת משהו חמוד ומתקתק, דקדנטי ומטופש, סימפטי ופתטי בו-זמנית.

מלווה בפמליה קטנה, הוא בוחר פה ושם פמוט מצועצע, זר של פרחי פלסטיק, קופסאות פח, ספרון המאגד ציורי ילדים. יום קודם שוטט בשוק מחנה יהודה ואת שלל יומו מיפו הוא יצרף לצרורות הנענע, הפטרוזיליה והתפוחים שקנה בשוק הירושלמי.

המצבור האקלקטי הזה יונח באופן מתוכנן ומפולח היטב על גבי שולחן גדול מידות, שיוצב בתערוכה הפותחת של מוזיאון ישראל, בחודש הבא, אשר עבר באחרונה שיפוץ אינטנסיבי, ביותר מ-100 מיליון דולר.

השראה ארכיטקטונית

אישיג*מי, ארכיטקט בהשכלתו, עבד תקופה מסוימת במשרד האדריכלים "סאנא" היפני, שזכה השנה בפרס פריצקר לאדריכלות. הוא נמנה עם צוות מתכנני "המוזיאון החדש" בניו-יורק, ולא מקרי הדבר שלאחר שתכנן מוזיאונים פנה להתמקד באמנות בעצמו. גם עבודות האמנות שלו מבוססות ארכיטקטורה.

"אני יוצא מנקודת מבט אדריכלית ורואה את האמנות כחלק מהשדה האדריכלי, ולא להיפך", הוא אומר בשיחה עם "גלובס", על כוס קפה בשוק הפשפשים. "לדעתי הפונקציה של האובייקט מאוד חשובה, גם באמנות. הנוכחות של האובייקט והיחס בינו לבין החלל מייצרים את החוויה של הצופה", הוא מסביר את העבודה שלו - אמנות על-פי פרוגרמה, כמו בניין לכל דבר.

היצירה "שולחן", שהוא מציג במוזיאון ישראל, מורכבת מלוח יחיד של פלדה דקיקה, בעובי 3 מילימטרים בלבד, הנראית ברוחב 2.40 ובאורך של יותר מ-9 מטרים, הנח בפשטות על 4 רגליים בפינותיו.

"הוא דק כנייר אבל שוקל כ-100 ק"ג", מסביר אישיגמי. שולחן הפלדה מצופה בעץ מייפל ונראה כתעתוע ראייה - שולחן שגדל לממדים מופרזים, שאינם מותאמים למידת אדם.

הלוח הדקיק מעצם טבעו וחומריותו מתנועע מעלה ומטה בתנועה קלה ומתמדת, כמו בהילוך אטי.

"השולחן כמו נאבק בכוח המשיכה ומערים עליו", מתארת זאת האוצרת סוזאן לנדאו. גם הפריטים שעל השולחן מסודרים בשיווי משקל עדין. "בניגוד לציורי הטבע הדומם השופעים שציירו האמנים ההולנדים במאה ה-17 השולחן של אישיגמי הוא מעין 'טבע נע'.

אורכו מזכיר את השולחן הארוך המקובל בתיאורי הסעודה האחרונה, רק בלי הנוכחות האנושית", כותבת לנדאו. אולם אישיגמי מציין כי דגם השולחן דומה בכל - חוץ ממידותיו, לשולחנות שעיצב בהזמנה מסחרית עבור מסעדות. את סידור הפריטים שליקט הוא ממפה במדויק, כך שניתן יהיה לשחזרם, להחליפם ולהציבם באותה נקודה בדיוק, כאשר אלה יקמלו ויירקבו - טבע דומם, או "טבע מת" מתכלה, כפי שאהבו אמני הרנסנס וימי הביניים לראותו.

ג'וניה אישיגמי במוזיאון ישראל, הפתיחה ביולי 2010