יצה, ואנונו, אותו הדבר

אלמלא גילו ומצב בריאותו של יצחק יעקב (יצה), קרוב לוודאי שהיה יושב בכלא שנים רבות, אולי עד עצם היום הזה. יצה הורשע לפני כשמונה שנים במסירת ידיעות סודיות ללא סמכות (20.6.2002). הנוסח היבש של החוק אינו מתחיל אפילו לגרד את חומרת הידיעות שמסר יצה. לא מדובר באיזו ענת קם. מדובר ב"ידיעות שסודיותן היא מן המעלה הראשונה, וגם בדברים אלו אין די כדי להבהיר עד כמה סודיות הן הידיעות" (מתוך פסק הדין).

בימים אלה מוצג סרט שנעשה במגמה להשחיר את פני יחיאל חורב, איש משרד הביטחון, שלכד את יצה. תמיד יימצאו "יוצרים" שמחפשים לעצמם מישהו שנפגע מהשלטון כדי לעשותו לקורבן, ולא משנה אם באמת היה כזה, או שאולי המדינה, כלומר אנחנו, היינו הקורבנות שלו. העיקר שיש סרט, יש כותרות, יש חשיפה ליוצרים. וליצה.

טענת ההגנה המרכזית של יצה היא שלא התכוון לגרום נזק למדינה. יצוין שבית המשפט קיבל טענה זו, ואני חולק על כך. כוונה היא עניין בעייתי - היא עניין של לב וכליות, לא מעשים.

העובדות מספרות שבסוף שנות ה-90 של המאה שעברה החל יצה במגעים עם עיתונאים ומו"לים לצורך קיום ראיונות והוצאת ספר זיכרונות, שכלולים בו, מה שהוגדר במשפט "הסודות הביטחוניים הכמוסים ביותר של מדינת ישראל".

על עובדות אלה אין מחלוקת, אבל יצה וחבריו טוענים שהוא לא היה מאפשר פרסום ללא אישור מראש של הצנזורה. עניין גדול הם עושים מהטיעון הזה, שאינו נכון עובדתית, כיוון שבפועל מסר יצה את החומר הסודי ללא צנזורה. הוא העביר את המסמכים לידיהם של כמה עשרות עיתונאים ומו"לים. זה נקרא פרסום. דבר אינו חייב להופיע באמצעי התקשורת כדי שייחשב פרסום. חוק לשון הרע, למשל, קובע שדי לומר משהו לשני אנשים כדי שהדבר ייחשב פרסום, כי ידוע איך סוד שיצא מצמיח כנפיים. יצה, אם כן, מסר את המסמכים - כלומר הביא לפרסומם - לפני (!) שהעבירם לאישור הצנזורה.

על סמך מה הסיקו השופטים שיצה לא התכוון להזיק למדינה? על דבריו. אבל האם הגיוני שאדם כה מוכשר, שעסק במשך עשרות שנים בנושאים כל כך חסויים, לא יבין שמסירת החומר לעשרות אנשים משולה לפרסומו? האם לא הבין שפרסום כזה עלול להזיק למדינה? האם לא הבין או שלא היה לו אכפת?

בשולי משפטו של יצה עלתה השאלה אם הוא "יותר גרוע ממרדכי ואנונו", כפי שטען חורב. ובכן, אני לא יודע אם יצה גרוע יותר, אבל הוא בטח אינו טוב יותר. מסירת סודות כה חמורים ל"סאנדיי טיימס" הלונדוני (ואנונו) אינה שונה ממסירת סודות כאלה לעשרות אנשים, כולם אנשי תקשורת. יצה, ואנונו - הם אותו דבר.