זקי רכיב, שדיבר השבוע בראשונה בראיון לחגי גולן בוועידת התקשורת של "גלובס", דיבר המון על הטכנולוגיה. עם התפיסה הזו מגיע רכיב להושיע את העיתון שכבר התדרדר למקום השלישי בחשיפתו בישראל, "מעריב".
עולמו של רכיב, הוא אינו עולמה של המילה הכתובה, אלא זה של השבב. האנשים שהקיפו אותו ועבדו עבורו עד היום יצרו לוחות ועיבדו נתונים, הם לא כתבו אף פעם טור ולא יצאו לתחקיר עיתונאי. אולי בעידן הנוכחי זה בדיוק האיש הנכון להוציא עיתון מתחתית הבור. אבל בשורה התחתונה, אסור לשכוח מהו באמת "מעריב". בדיוק כמו "ידיעות אחרונות" או "הארץ", העיתון הוא האנשים שכותבים בו.
אין ספק, שרק הבנה נכונה של המציאות הטכנולוגית יכולה להושיע גופי מדיה. אי הפנמה זו, היא שגרמה ל"מעריב" במהלך השנים לקצץ שוב ושוב בתנאי העבודה של אנשיה, לערוך גלי פיטורים אכזריים ולהאציל יותר ויותר סמכויות על פחות ופחות אנשים. העיתונאים של "מעריב" כיום, נושאים פי כמה יותר כובעים מאלה של אבותיהם המקצועיים, ובמקום דד ליין אחד ביום, אותה טכנולוגיה מלכותית כופה עליהם דד ליין מדי דקה. שכרם, לא גדל, אלא רק נסוג. העובדים הללו, הם שהעניקו לרכיב את האמונה שאפשר לעשות משהו עם "מעריב". ככל שהצהרותיו מהוות בשורה לשוק העיתונות הישראלית, הן גם מעלות דאגה בלב אנשי "מעריב" שמבינים שהאדמה תחת רגלם עדיין לא יציבה. הדרך של רכיב להגשמת חזונו מעוררת ההערכה. הוא מבקש להוות את המודל אליו יישא עיניים עולם העיתונות כולו, כזה שמגלם את הפתרון להצלתו. אל לו לשכוח דבר אחד בדרכו - להסדיר אחת ולתמיד את תנאי עבודתו של העיתונאי בעידן הנוכחי, שגובה ממנו מחיר יקר. אחרת, כל השקעתו המפוארת תרד לטמיון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
