אנחנו נשארים בארץ

אורך השנים האחרונות, לאור יציאת המשקיעים המקומיים לשוקי חו"ל, עלתה לדיון פעמים רבות תופעת ה-Home Bias - תופעה שגורמת למשקיעים המקומיים להעדיף להשקיע את החלק הארי של כספם בשוק הישראלי. אלו הרואים בכך תופעה שלילית טוענים, כי כלכלת ישראל מהווה חלק קטן מאוד בכלכלה הגלובלית, ועל מנת להשקיע נכון יש להעניק לישראל משקל הזהה למשקלה בכלכלה העולמית (משקל כמעט אפסי).

מנגד, ישנם טיעונים חזקים לא פחות, שדווקא תומכים בהטיה לשוק הביתי במקרים מסוימים. אחד המקרים הללו הוא בהשקעה בשוק איגרות החוב. השקעה באג"ח, בניגוד להשקעה במניות, מאפשרת למשקיע לצפות מה תהיה התמורה להשקעתו, בתרחיש שבו המנפיק עומד בהתחייבויותיו ומשלם את הקרן והריבית במועדן.

כאן נכנס לתמונה ההיבט הפסיכולוגי בתפיסת הסיכונים ובבחירת ההשקעות. על מנת לפשט זאת, ננסה להיכנס לרגע לנעליהם של שני משקיעים - האחד ישראלי והשני אמריקני.

לשני המשקיעים עומדת האפשרות להשקיע באיגרת חוב דולרית מתוך הרשימה המצורפת. רובם של המשקיעים באג"ח אלו אינם ישראלים, והתשואות המוצגות בטבלה משקפות את דעתם של המשקיעים הזרים, בהם גם המשקיע האמריקני שלנו, שקובעים בעצם את המחיר בשוק.

עבור אותו משקיע ורבים כמותו איגרת חוב של קוקה קולה עדיפה על אג"ח דולרית של מדינת ישראל. הדירוג שלה טוב יותר, הוותק רב יותר, ועבור אותו הזמן לפדיון יקבלו המשקיעים הזרים תשואה של 3.51% לשנה לעומת 4.07% בהשקעה באג"ח של מדינה קטנה ורחוקה במזה"ת. אותם טיעונים תקפים גם ליתר איגרות החוב שברשימה.

ומה באשר למשקיע הישראלי? כאשר עוברים לנעליו, נקודת המבט משתנה לחלוטין. עבור אותו משקיע ישראלי מדובר בהזדמנות פז. איגרות חוב של מדינת ישראל מדורגות אמנם בדירוג A על ידי S&P, אך לפי הדירוג האישי של המשקיע הישראלי, שיושב בישראל, מדובר בהשקעה בדירוג AAA.

התשואות של האיגרות הדולריות נקבעות על ידי המשקיעים הזרים על פי קבוצת הדירוג של המדינה. במקרה של ישראל, דירוג A כאמור, ניתן למצוא גם את קוריאה, מלזיה, צ'כיה ומדינות רבות אחרות. אלו יתומחרו במחירים דומים, כאשר לעומתן, אג"ח חברות אמריקניות שמדורגות גבוה יותר, ייסחרו ברמת תשואות נמוכה משמעותית מהן.

פחות רצוי במניות

להשקפתי, תופעת ה-Home Bias רצויה פחות בכל הקשור להשקעה במניות, אולם בהשקעה באג"ח היא הגיונית וברורה. המשקיעים האמריקנים מעריכים כי אג"ח של חברת בואינג בטוחה יותר ממדינת ישראל, ולכן התשואה השנתית שתתקבל עליה נמוכה יותר. מנגד, רוב הישראלים יעדיפו להשקיע באג"ח של ממשלת ישראל, והם ייהנו גם מתוספת שנתית של קרוב ל-0.5%.

דוגמה נוספת, שרלוונטית לתקופה האחרונה, היא השקעה באג"ח של חברת האנרגיה הבריטית BP. בחודש אפריל נסחרו איגרות החוב של החברה לפדיון ב-2019 בתשואה של 4%, לעומת אג"ח דולריות לאותה תקופה של ממשלת ישראל שנסחרות בתשואה של 4.73%.

מנקודת המבט של המשקיע הזר, יש בכך היגיון. חברת האנרגיה דורגה בדירוג גבוה ממדינת ישראל (AA מינוס) ונחשבה לבטוחה יותר. אלא שכולנו התוודענו לסיכון שטמון ב-BP, אשר שבסופו של דבר התממש - הדליפה במפרץ מקסיקו הניבה למשקיעי האג"ח הפסד של 22% עד להורדת הדירוג ביוני השנה. מאז האג"ח התאוששה קמעה, אך המשקיעים עדיין מלקקים את הפצעים.

תופעת ה-Home Bias בהשקעה באג"ח מתבססת על עדיפות מוחלטת שמייחסים המשקיעים הישראלים לאג"ח של מדינת ישראל בחו"ל על פני אג"ח קונצרניות גלובליות בדירוג A ומעלה, ולפיכך היא גם רצויה. חברות הדירוג אמנם חושבות שמדינת ישראל מסוכנת יותר, אך המשקיעים הישראלים יכולים לנצל זאת על מנת לקבל תשואות עודפות ברמת סיכון סבירה ביותר.

הכותב הינו מנכ"ל יובנק קרנות נאמנות