האישה שקנתה את טבריה

500 שנה להולדתה של אחת הנשים המרתקות, החזקות והעשירות בהיסטוריה, עושים כבוד לדונה גרציה בפסטיבל חגיגי > זהרה רון

"תארי לעצמך אישה עם הכסף של שרי אריסון ועם הביצים של שלי יחימוביץ'", אומר בהתלהבות ד"ר צבי סחייק, "שיש בה שילוב של יכולת מנהיגות, של שכל ושל המון כסף, קשרים והשפעה. אישה שמחזיקה צי אוניות משלה, שמנהלת בנק גדול, ששולטת על מסחר בינלאומי ושעומדת בראש ארגון ביון מהגדולים בעולם. זו דונה גרציה".

כשד"ר סחייק מתאר את דונה גרציה - אחת הנשים החזקות והמרתקות ביותר בעולם במאה ה-16 - קשה להבין למה עד היום לא מצאה הדמות המדהימה הזו את דרכה אל מסכי הקולנוע והטלוויזיה, או לכל הפחות לתוכנית הלימודים בבתי הספר, ואיך זה שרובנו לא ממש יודעים מיהי.

סחייק, פמיניסט בנשמתו, שהדוקטורט שלו מוקדש לדונה גרציה, מאמין שהסיבה לכך היא עובדת היותה אישה. לדעתו היא נדחקה הצדה ונושלה מהמקום הראוי לה בתולדות העם היהודי משום שהגברים - ההיסטוריונים, הממסד הרבני ושאר בעלי השפעה - לא חשו בנוח עם דמותה פורצת הדרך ולא ידעו איך לעכל אותה. גם היום לא קל לנשים להתנהל בעולם הכלכלי והפוליטי הנשלט עדיין בידי רוב גברי, לא כל שכן במאה ה-16.

יום הולדתה ה-500 של דונה גרציה, שחל בימים אלה, הוא הזדמנות טובה לתיקון העוול ההיסטורי. שיאם של אירועי יום ההולדת בפסטיבל תיירותי-היסטורי-תרבותי שייפתח בטבריה ב-15 בנובמבר (ראו מסגרת בעמוד הבא). תחילתם הייתה בשבוע שעבר, בטקס חגיגי שהתקיים בבית הנשיא. בנאום הברכה שלו אמר שמעון פרס: "לפסגות שאליהן הגיעה דונה גרציה יותר קשה להגיע מאשר לפסגת האוורסט. להיות אישה. להיות יהודייה. להיות לבדה. לפרוץ כל מסגרת, להתגבר על כל מכשול. דונה גרציה הייתה גדולה מהחיים, כשהצליחה לפלס את דרכה בעוז רוח נשי, בעולם שנשלט על-ידי גברים".

ארמונה של הגבירה

קיראו עוד ב"גלובס"


מוקד ההתרחשויות בפסטיבל הוא בית דונה גרציה בטבריה, שבהגדרתו הוא מלון-מוזיאון, המוקדש למורשתה של דונה גרציה. "על המלון הסקוטי בטבריה כולם שמעו", אומר סחייק, המנהל והאוצר של המקום, "אבל בית דונה גרציה ידוע פחות, וחבל. אנחנו לא מתחרים בהם, חלילה, אנחנו פשוט משהו אחר: מוזיאון-מלון. מוזיאון שהוא סיפור, לא מוזיאון שתלוי על הקירות. התאים לנו הקונספט של מוזיאון-מלון, מוזיאון חי.

את המלון-מוזיאון הקים איש העסקים הטברייני יעקב אמסלם, בעליה של "אמסלם טורס", אחת מחברות התיירות הגדולות בארץ, המחזיקה סניפים גם באירופה, בארצות הברית ובהונג קונג. במקור היה המבנה הענקי קניון, שלא הצליח להתרומם. אמסלם קנה אותו מתוך כוונה להפוך אותו למלון לעולי רגל. היה זה לקראת שנת 2000, והייתה ציפייה גדולה לביקור האפיפיור ולהמוני צליינים שיבואו בעקבותיו. כזכור, האינתיפאדה שמה קץ לחלומות הוורודים על תיירות גואה, ואמסלם נשאר עם בניין גדול וריק. בקומה העליונה מיקם את חברת התיירות שלו, ובעודו מהרהר מה לעשות ביתר, הפגיש אותו הגורל עם סחייק.

"הבית נוצר בהשראת הארמון של דונה גרציה באיסטנבול", מסביר סחייק. היה לה בית ענק, שבו אירחה בעלי תפקידים שונים - בנקאים ודיפלומטים, קברניטים ומלחים, חכמים וראשי ישיבות. כמה מהמבקרים במוזיאון באים רק לסיור, אחדים נשארים לשתות משהו בבית הקפה או בבר, אחרים נשארים ללון במשך כמה ימים. יש כאלה שעורכים כאן סדנאות, סמינרים וכנסים. הבית מקיים את מורשתה של דונה גרציה בעוד דרך - זהו מרכז להעצמת נשים, ובין הסדנאות שמתקיימות כאן יש מקום נכבד לאלה שעוסקים בקידום נשים מתחומים שונים".

סודות מן המרתף

בסיור נודדים המבקרים בין החדרים השונים, ומתוודעים לסיפורה המופלא של ה"גבירה" (לה סניורה), כפי שכינו אותה בהערצה בני תקופתה. כל חדר בקומת המבואה מוקדש לפרק אחר בחייה, ומרוהט ומעוצב בהתאם.

הסיפור מתחיל ב"חדר ליסבון", שם נולדה ב-1510 ונטבלה בכנסייה בשם ביאטריצ'ה די-לונה למשפחה עשירה ומיוחסת, שגלתה לפורטוגל בעקבות גירוש ספרד ב-1492. בפורטוגל אולצו יהודים רבים להתנצר, בהם גם משפחתה, והיא גדלה כילדה נוצרייה לכל דבר. רק בגיל 18, לפני נישואיה, גילו לה הוריה שהם בעצם יהודים אנוסים, שהתנצרו מחוסר ברירה אך ממשיכים לקיים בסתר את מצוות היהדות. לו גילתה האינקוויזיציה את סודם, הייתה מעלה אותם על המוקד, ולכן גילו משפחות כאלה לילדיהן את הסוד רק בבגרותם.

היא נישאה בכנסייה לפרנציסקו מנדס, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות ואדם אמיד מאוד: בעליו של בנק מנדס, שהחזיק בצי אוניות שעסקו במסחר בינלאומי, בעיקר בסחר תבלינים מאסיה. רק אחרי נישואיהם התברר לה שגם בעלה ממשפחת אנוסים, וכי שמו היהודי הוא צמח בנבנישתי. במקביל הם נישאו גם בטקס יהודי חשאי. הייתה להם בת אחת, ריינה.

מנדס נפטר בפתאומיות ב-1536, ואלמנתו הצעירה, בת 26 בלבד, ירשה את עסקיו, וניהלה אותם בכישרון שאינו נופל משלו. חדר ליסבון, בהתאמה, מעוצב בצורה "אנוסית": אולם התכנסות שמעוצב קצת כבית כנסת וקצת ככנסייה, ורק כשפותחים את הווילונות מתגלים הסמלים היהודיים המוסתרים.

האישה העשירה בעולם

כשהמלך ניסה להשתלט על עסקיה, נמלטה דונה גרציה לאנטוורפן, שם פעל גיסה, דיוגו מנדס, שניהל את הסניף הבלגי של בנק מנדסה. היא השיאה את אחותה בריאנדה לדיוגו אחי בעלה - דרך טובה לשמור את ההון בתוך המשפחה. כשנפטר גיסה הוא הוריש לה, ולא לאשתו, את הבנק, צעד שגרם לסכסוך עמוק בין האחיות. בכך הפכה דונה גרציה לאישה העשירה בעולם. הונה היה רב אף מזה של אליזבת הראשונה מלכת בריטניה.

אל הרכוש הזה לטשה עיניים המלכה מריה בבלגיה, שזממה להשיא את בתה בת ה-8(!) של דונה גרציה לדוכס ארגון בן ה-58, במטרה להשתלט על ההון. זה כמובן לא בא בחשבון מבחינת דונה גרציה, ולכן נמלטה גם מאנטוורפן. היא עברה לדוכסות ונציה עם בתה, אחותה, אחייניה המאומצים ועם ארגזים עמוסים בזהב וביהלומים. התקופה הוונציאנית שלה מתאפיינת בכל הפאר וההדר של תקופת הרנסנס.

סחייק מספר שדונה גרציה אהבה הידור ובגדים יפים, ואף ניצלה את השפעתה כדי להשיג אישור מיוחד שהיא ובני משפחתה יוכלו ללבוש לא את בגדי היהודים, שאותם נדרשו ללבוש על-ידי השלטונות, אלא את בגדי ונציה האופנתיים.

"אולם ונציה הוא המפואר ביותר בבית, בהתאמה", מסביר סחייק. "יש כאן שולחן ענקי עם שסביבו ארבעים כיסאות, וזה החדר שאותו אנחנו משכירים לאירועים מיוחדים, לישיבות של מועצות מנהלים וכדומה. לפעמים אנחנו אפילו מלבישים את המלצרים בבגדים רנסנסיים ומציבים נגנית נבל באולם". גם מדריכי הסיורים לובשים לא פעם מבגדי המאה ה-16, ואחת האטרקציות שמציע המוזיאון לאורחיו היא לבחור תלבושת כזו לעצמם, ולהצטלם בבגדי התקופה. מדהים לראות איזה שינוי חל בנשים ובגברים בני זמננו כשהם עוטים את השמלות ואת הגלימות הללו, והופכים במחי יד לבני אצולה מעידן אחר.

תקופת ונציה לא נגמרה טוב: סכסוכי הירושה בין האחיות הביאו את בריאנדה אחותה להלשין עליה בפני השלטונות שדונה גרציה היא יהודייה בסתר, ושרימתה את הדוכס. דונה גרציה הושלכה לכלא למשך שלוש שנים תמימות. בתה נשלחת למנזר. גם מהכלא היא המשיכה למשוך בחוטים, לשחד את דרכה החוצה ולעשות עסקים. מרחוק הפעילה את אחיינה - הלוא הוא דון יוסף נשיא, שתפקד כ"שר החוץ" שלה. הוא הצליח לשכנע את הסולטן הטורקי לאיים שיטביע ספינות ונציאניות בים התיכון אם לא תשוחרר דונה גרציה מהכלא. לא שהסולטן היה צדיק גדול - דון יוסף נשיא שכנע אותו שכדאי לו שדונה גרציה תתיישב בתחומי האימפריה העותומנית, והוא יוכל ליהנות מהמסים הגבוהים שיניבו עסקיה.

משם עברו דונה גרציה ובני משפחתה לדוכסות פררה. שם "יצאה מהארון" וחזרה בגלוי ליהדותה. שם גם חזרה להשתמש בשמה היהודי, חנה נשיא, ופעלה רבות למען יהודים אנוסים ונרדפי אינקוויזיציה.

במשרדו של סחייק נמצא עותק של תנ"ך פררה, שהודפס ב-1553 ביוזמתה של דונה גרציה, והיה לעותק הראשון של התנ"ך בלדינו. סחייק מביא את התנ"ך הזה כדוגמה לחדשנות וליזמות של דונה גרציה. "לא הרבה זמן קודם לכן המציא גוטנברג את הדפוס, והיא תכף הבינה שיש פה מדיום חדש".

הציונית הראשונה

קצרה היריעה מלהביא כאן את המשך עלילותיה המסעירות של ה"גבירה", שהמשיכה לנדוד מפררה לאנקונה ומשם לדוברובניק, לסלוניקי ולאיסטנבול. היא התמודדה עם אפיפיורים וקיסרים, עם מלכים ורוזנים, מינתה ראשי ישיבות, הבריחה יהודים אנוסים למקום מבטחים, והשפיעה על שווקים בינלאומיים.

דוגמה אחת לעוצמתה הייתה החרם שהטילה על העיר אנקונה, השייכת לוותיקן, כעונש על ששרפו 24 יהודים (נוצרים חדשים), בהם גם סוכן שלה - וניצחה. האפיפיור התכופף, ולא זאת בלבד שביטל את הצו האוסר על התיישבות יהודים באנקונה, אלא אף הזמין יהודים לגור בעיר בתנאים משופרים, כולל הבטחה שילדיהם לא יוטבלו לנצרות בניגוד לרצונם.

עדיין יש צורך להבהיר את הקשר המיוחד של דונה גרציה עם העיר טבריה. ב-1553 היא הגיעה לקושטא, איסטנבול של היום, צומת כלכלי, תרבותי ופוליטי בין מזרח ומערב ומקום מושבו של הסולטן. היא לא חסכה אמצעים כדי להרשים אותו: ארבעים פרשים רכבו לפניה, היא ופמלייתה נסעו בשלוש כרכרות מוזהבות, והיא חילקה 40 אלף דוקטים זהב (המקבילים ליותר ממיליון דולרים במונחים של היום) לעניי העיר.

הסולטן, שלרוב לא פגש נשים בענייני חוץ ומדינה, קיבל את פניה ואת פני אחיינה, דון יוסף נשיא. בפגישתם היא ביקשה לרכוש ממנו חלקת אדמה שתהיה בית לעם היהודי. הוא הציע לה את הונגריה, אך היא רצתה רק את ארץ התנ"ך. את ירושלים הוא סירב, כצפוי, למכור לה, ואז היא ביקשה ממנו את טבריה - שם נחתם התלמוד הירושלמי והומצא הניקוד הטברייני. היא חכרה מהסולטן את השטח, שלחה אלפי פועלים טורקים במימונה לבנות את חומת העיר העתיקה, ועשתה הכנות ליישוב יהודים, בעיקר אנוסים נמלטים, בעיר. מותה בטרם עת ב-1569 קטע את החזון, והתוכנית לא יצאה לפועל.

500 שנה אחרי, מבקשים בטבריה הכרה מחודשת - בדונה גרציה ובעיר עצמה. "לא סתם בחרה דונה גרציה בטבריה", אומרת אירית אחדות, מנהלת השיווק של הפסטיבל. "טבריה מדהימה, ולא רבים מכירים אותה, כמו את דונה גרציה. הגיע הזמן להאיר את כל פינות החמד הנסתרות בעיר".

zohara-r@globes.co.il