מניה בטוחה

בינואר 2006 רעדה האדמה בשוק ההון; רשות ניירות ערך עצרה את שגיב נציה, בעל השליטה ומנכ"ל החברה הציבורית אורליין, בחשד שהוציא לפועל מזימה חסרת תקדים בתולדות העבריינות הפיננסית בישראל וזייף מניות.

נציה, לפי החשד, איתר פרצה בנוהלי הבורסה שאפשרה לו, במילים פשוטות, להדפיס כסף. באמצעות הליך ביורוקרטי קצרצר הוא הצליח להביא לרישום מניות מזויפות - מניות שמעולם לא אושרו או הוקצו על-ידי החברה, מניות שבעצם לא היו קיימות - על-שם מקורבים שלו ושל שותפו דאז, אהרון לילוף. מיד לאחר שהמניות נחתו בחשבונות המקורבים הן נמכרו למשקיעים. בסך-הכול נמכרו בדרך זו מניות בסך של למעלה מ-10 מיליון שקלים, שהועברו לנציה ולילוף.

בהמשך החקירה, שאליה צורפה היחידה הארצית לחקירת פשעים בינלאומיים (יאחב"ל) במשטרה, התעורר החשד כי מטרת ההונאה הייתה הזרמת כספים לארגוני פשיעה שלכאורה עשו בחברה כשבשלהם. "החשד הממשי שלנו הוא שגורמי פשיעה חמורה חדרו לפעילות בשוק ההון", אמרו אז ביאחב"ל. את החשדות האחרונים המשטרה לא הצליחה להוכיח (חומרי חקירה המתפרסמים כאן לראשונה מספקים רמז מדוע, ראו מסגרת). בגין זיוף המניות ושאר העבירות הפיננסיות הוגשו לפני כחצי שנה כתבי אישום נגד נציה ונגד מעורבים נוספים. בבית המשפט, יודגש, כופר נציה במיוחס לו. לכתבה הזאת הוא סרב להגיב.

לצד החקירה וכתבי האישום, הצריכה הפרשה בדק בית מערכתי וגיבוש נוהלי בקרה שיסתמו את אותה "פרצה" שאפשרה לנציה, לפי החשד, לעשות קרקס מהבורסה ומהמשקיעים, וימנעו מעבריינים לחזור על התרגיל בעתיד. המסרים שהועברו לציבור היו שהשיפורים הנחוצים בוצעו: "לאחר שגילינו את הפרצה", אמר בשעתו פרופ' יאיר אורגלר, יו"ר הבורסה דאז, "התחלנו לטפל בה באמצעות תקנות חדשות שיחולו על חברות הרישומים, שהיו הפרצה בניסיון המניפולציה המדובר".

תקנות חדשות אכן הותקנו, והגורמים הרלבנטיים נדרשים כיום לביצוע כמה בקרות שלא התקיימו בעבר. אלא שעדויות שנמסרו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת שלב ההוכחות בפרשה, מעלות חשש כי קיים פער לא קטן בין התיאור הוורוד של אורגלר לבין המציאות; מה גם שהפרצה המדוברת בבורסה עודנה חיה, נושמת ו"קוראת לגנב". הנה למשל עדותה של ענת בלום, מנהלת יחידת הסליקה במסלקת הבורסה. "כיום", אמרה, "אנחנו פועלים בדיוק אותו דבר, אבל אנחנו בודקים קצת אחרת". בלום סיפרה על בדיקות חדשות ועל צוותים של הנהלת הבורסה שגיבשו בעקבות הפרשה תיקונים בחוקי העזר שלפיהם היא פועלת, אולם הודתה כי בשורה התחתונה "בעצם גיבשנו תיקונים די קוסמטיים בחוקי העזר... בבסיס לא שינינו הוראות... אם מסתכלים על הבסיס, אין שום דבר חדש בתהליך...".

התובעת, עו"ד חנה קורין: "מקרה כמו אורליין יכול לחזור?"

בלום: "ברור... אני חושבת שדבר כזה, זה מסוג הדברים שגם עם הבדיקות שעשינו, יכול להתרחש גם היום. זה דבר שלא ניתן לבדוק, עם כל הבדיקות".

"אנחנו לא מוודאים כלום"

זיוף המניות תואר בעבר בעיתונות כהונאה מורכבת, אולם למעשה מדובר בתרגיל שהדבר הבולט בו הוא הקלות הבלתי נסבלת שבביצועו, כפי שמתאר כתב האישום: נציה נתן הוראה בדבר הקצאת המניות לחברה לרישומים של בנק המזרחי (הגוף שעסק ברישום ובניהול בנקאי של מלאי מניות אורליין); זו העבירה את הפרטים למסלקת הבורסה (שתפקידה לבצע העברה רישומית של ניירות ערך מהמוכרים לקונים); המסלקה זיכתה את חשבונות מקורביו של נציה במניות, ומאותו רגע הם יכלו למוכרן בשוק. רוב המניות המזוייפות מצאו, לטענת הפרקליטות, את דרכן לחשבונותיהם של משה סבג (המיוצג על-ידי עו"ד רונן רוזנבלום) ואברהם ארביבו (המיוצג ע"י עו"ד שרון דניאלי).

כשקיבלה מחברת הרישומים את ההוראה, העידה בלום, "הייתי בטוחה שמדובר בהוראות תקינות וחוקיות. אני לא מעלה על דעתי אפשרות אחרת. אני מאמינה שמה שקיבלתי מהחברה לרישומים עבר את התהליך כמו שכתוב בחוקי העזר... אין לי מה לחשוד שבחברה לרישומים משהו לא בסדר".

גם חוקרי פרשת אורליין לא חשבו שמשהו "לא בסדר" בחברה לרישומים בהיבט הפלילי, אולם הם גילו שמשהו בהחלט לא בסדר שם מהיבט אחר: היעדר מוחלט של בדיקות אמינות, בגוף שברשות ניירות ערך ציפו ממנו לשמש כ"שומר סף". התברר שכשחברות בורסאיות מעבירות בקשות להקצאת מניות, החברה לרישומים ממלאת את הבקשה בצורה טכנית וללא שאלות.

דוד לנקרי היה האיש שחתם על הניירות בעניין אורליין מטעם החברה לרישומים של בנק המזרחי. האם יש לכם בקרה כלשהי לגבי תקפותן של ההקצאות המבוקשות אל מול דיווחי החברה בבורסה, שאל אותו החוקר מטעם רשות ניירות ערך עתניאל אפק במהלך החקירה. "לא", השיב לנקרי בפשטות.

חוקר: "כלומר יכול להיות מצב שהחברה פשוט יום אחד, ללא כל אישור של אסיפה או של דירקטוריון, תעביר לכם הנחיה על כך בצירוף תעודת מניה כתובה בכתב יד, ולפי זה אתם תנחו את הבורסה לבצע את ההקצאה?"

לנקרי: "התשובה כן".

חוקר: "אתם לא דורשים אישורי אסיפה כללית או דירקטוריון".

לנקרי: "לא, מה פתאום. לא צריך את זה גם".

חוקר: "יש גורם שמבקר את זה?".

לנקרי: "לא. שאלתי את האנשים בבורסה והם ענו לי שלא" (מה השתנה מאז? בעדותה נשאלה בלום אם בנוהלי העבודה החדשים מסלקת הבורסה מוודאת שהקצאת המניות אושרה בדירקטוריון או באסיפה כללית. תשובתה: "אנחנו לא מוודאים כלום").

חוקר: "אני מבין שהחברה פשוט ממלאת את הפרטים הנדרשים על-גבי התעודה - בלי שיש בקרה לגבי האם יש 'כיסוי' לאותה כמות שנרשמה".

לנקרי: "מבחינתנו כן. זה התנ"ך. אנחנו יוצאים מהנחה שחברה ציבורית מבוקרת, ושהכול אמת לאמיתה. אנחנו לא בודקים זאת".

בהמשך החקירה התברר לחוקר כי המצב חמור עוד יותר: לא צריך להיות מנכ"ל חברה בורסאית כדי לרמות; למעשה כל אדם מהרחוב יכול להתחזות למנהל החברה ולבצע את התרמית. ללנקרי לא הייתה תשובה ממשית לשאלה "איך אתם מאמתים את זהות החותם" על המכתב הנלווה לתעודת המניה, שבו פורטו הפעולות המבוקשות מחברת הרישומים.

חוקר: "בפועל יכול סתם אדם לכתוב לכם בשם החברה - כל עוד יש תעודת מניה?".

לנקרי: "תיאורטית כן".

חוקר: "ומכיוון שתעודת המניה ממולאת בכתב יד, אז למעשה אני יכול למצוא תעודה כזו, למלא מיליון בערך נקוב - ולהעביר אליכם - ואתם בלי בדיקה תעבירו את המניות למסחר על שמי".

לנקרי: "כן. זה לא תפקידנו, זה תפקיד הרשויות".

בסיום החקירה נשאל לנקרי אם יש לו מה להוסיף. "אני מקווה שתרמתי במקצת", הוא השיב, "ואם זה יחדד בקרות אני אשמח, שכן מהצד זה מאוד מעציב".

אחת הבקרות שחודדה מאז היא חיוב החברה לרישומים, כשהיא מקבלת תעודת מניה ומתבקשת להקצות את המניות, להצהיר כי בדקה שהקצאת המניות עודכנה גם בספרי החברה. אלא שמדובר בתיקון סמנטי למדי: בלום העידה שגם בעבר החברה לרישומים נדרשה לבצע את הבדיקה, אולם לא נדרש ממנה להצהיר על כך. בנוסף, אמרה, גם כיום "אנחנו לא בודקים שהוא (החברה לרישומים, א' ר') עשה את זה - הוא כותב שהוא עשה. הוא גם יכול לשקר ולא לבדוק. הבדיקה שלי היא בדיקת הטופס שאומר 'בדקתי', יותר מזה אני לא יכולה לעשות".

כשהתפוצצה הפרשה, עקצו החברה לרישומים והבורסה זו את זו. בחברה לרישומים טענו שתפקידם "טכני בלבד", ושלהם, בניגוד למסלקת הבורסה, אין כלים לגלות זיופים. בבורסה טענו מנגד שתפקיד החברה לרישומים אינו רק טכני, ושהיא מהווה "צד חשוב במערכת הבקרה". בלום, בעדותה, דווקא חיזקה את גרסת החברה לרישומים. "היחיד", אמרה, "שיכול לבדוק שתעודת מניה היא אותנטית זה מי שהוציא אותה... החברה לרישומים לא יודעת אם התעודה אמיתית או לא... איך חברה לרישומים יכולה לבדוק את התעודה? המנפיק מאשר את אמיתות המסמכים, לא החברה לרישומים".

איך מסווים מניות מזויפות?

כתוצאה מזיוף המניות על-ידי נציה, נטען בכתב האישום, נוצר פער של מיליוני שקלים בין הון המניות המונפק של אורליין כפי שנרשם בספרי הבורסה (שנאמד בכ-3 מיליון שקלים), לבין הון המניות הרשום שלה במסלקת הבורסה (שנאמד בכ-12 מיליון שקלים). במילים פשוטות: בפועל התאפשר מסחר בהון מניות גדול בהרבה מההון הסחיר הרשמי. בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד הבורסה ונגד החברה לרישומים נטען כי הן התרשלו התרשלות חמורה בכך שבמשך חודשים ארוכים לא גילו את הפער, גילוי שהיה מביא לחשיפה מיידית של ההונאה.

בעדותה בבית המשפט אישרה בלום כי באותה תקופה "לא בדקנו את ההון במסלקה מול ההון בבורסה". התובעת קורין תיארה את היחסים בין הבורסה למסלקה באותה תקופה כ"נתק מוחלט", ולנקרי העיד שגם לחברה לרישומים לא היה כל קשר לבורסה. בלום העידה כי כלקח, כיום "אנחנו מוציאים דוח ברמה היומית, שבודק שאין במסלקה יותר (מניות, א' ר') מאשר בבורסה".

הדוח היומי הזה בהחלט משפר את המצב, אולם לדברי בלום הוא לא יכול למנוע כליל את התרמיות, מאחר שעדיין, כאמור, רק החברה יודעת אם תעודות המניה אותנטיות או לא".

נציה ולילוף, לפי כתב האישום, הבינו היטב שהפער בין ההון במסלקה לבין ההון בבורסה יכול לעורר חשד. "הם חששו שמישהו יעשה את הסנכרון ויראה את הפער העצום הזה", אמרה התובעת קורין בנאום הפתיחה שלה. על מנת לצמצם את הפער המחשיד, נטען, יזמו השניים מהלך פיקטיבי של "הקצאה פרטית" בסך שמונה מיליון מניות לאיש עסקים גרמני, שבפועל לא שילם מאום תמורת המניות.

כאן כבר ניצלו השניים, לכאורה, פרצות נוספות בתפקידו של גורם אחר בבורסה - יחידת ההנפקות. זו אמורה, לצד בדיקת תשקיפים המוגשים לקראת הנפקות, גם לאשר כל הקצאה פרטית של מניות. להבדיל מהנפקה לציבור הרחב, כאן החברה מוכרת מניות לאנשים מסוימים ואינה נדרשת לפרסם תשקיף אלא רק למסור "דיווח מיידי" למגנא - מערכת הודעות הבורסה הממוחשבת אשר פתוחה לעיון הציבור. יחידת ההנפקות בוחנת את הדיווח, ואם הכול תקין מאשרת את רישום המניות למסחר, ההקצאה יוצאת לפועל, והיחידה מגדילה בהתאם את הון המניות הרשום של החברה בספרי הבורסה.

ההקצאה שביצעה אורליין הייתה לפי האישום פיקטיבית, והחברה לא קיבלה תמורת המניות ולו שקל (זאת בניגוד לדיווח המיידי שמסרה), אולם יחידת ההנפקות אישרה את ההקצאה ואת רישום המניות למסחר. התובעת קורין ביקשה מחנה שטרית-באך, מנהלת יחידת ההנפקות בבורסה, לתת את "ההתייחסות שלך לעובדה שאת נתת את האישור בנתונים האלה".

שטרית-באך: "אני לא יודעת אם הם ביצעו או לא ביצעו את מה שכתוב... הבורסה חד-משמעית לא בודקת ששולמה התמורה. אין לה דרך לבדוק. היא לא הולכת לספרי החברה ומסתכלת שהוכנס כסף... כל שוק ההון עובד על אמינות הנתונים, אמינות הדיווחים. הדיווחים זה הראי של הכול, גם הציבור וגם הרשות וגם הבורסה עובדים על הדיווחים המיידיים, שמהם אנחנו לומדים מה קורה בחברה. ולכן כאשר חברה מוציאה דיווח מיידי על שינוי בהון, זה אומר שהיא ביצעה את כל מה שהיא כתבה בדוח".

קורין שאלה אם משהו השתנה בעבודת יחידת ההנפקות בעקבות פרשת אורליין. "כן", השיבה שטרית-באך, ופירטה: כיום נדרשת החברה לחתום על טופס של רשות ניירות ערך שבו היא מציינת את פרטי ההקצאה ומצהירה שהתמורה בגין ההקצאה התקבלה. "זה השינוי".

השופט, דוד רוזן, התערב: "שוב בהצהרה של החברה?".

שטרית-באך: "הכול בהצהרה של החברה. הכול".

השופט רוזן: "אז מה ההבדל?".

"קודם לא ביקשנו את ההצהרה, אבל הכול... אין דרך לפעול בבורסה בכמות ניירות הערך שאנחנו פועלים, בלי הצהרות של החברה".

השופט רוזן: "מי שרוצה לרמות, יש לו בעיה? אם הוא מרמה ככה הוא מרמה ככה. זה לא חוקי וזה לא חוקי".

שטרית-באך: "זה נכון".

שטרית-באך הוסיפה כי למעשה אין לה ולעובדי הבורסה שתחתיה שמץ של מושג אם המידע שמופיע בדיווחים אמין או לא. מה שנכתב בהם, הסבירה, "זה המידע שעומד בפנינו. אנחנו כמובן לא עושים חקירות, לא לתשקיף ולא לדוח המיידי. אנחנו רואים את הדברים כפי שהם מוצגים, ועל-פיהם אנחנו נותנים את ההערות".

מה זה אומר בפועל? כשמדובר בעסקה הטעונה אישור דירקטוריון, למשל, היחידה תבדוק שהחברה דיווחה כי העסקה אושרה בדירקטוריון. אם הועבר דיווח, אולם לא באמת ניתן אישור דירקטוריון (כפי שקרה באורליין), אנשי הבורסה לא יודעים זאת. "לא אנחנו (יודעים) ולא הציבור", הסבירה, "אני ניזונה רק מהדיווחים במגנא, ועל-פיהם אני פועלת".

עו"ד שרון דניאלי, סנגורו של אברהם ארביבו, אחד המקורבים שבחשבונותיהם הופקדו לכאורה המניות המזויפות, שאל מדוע הבורסה אינה מחייבת את עורך הדין שמצהיר מטעם החברה על ההקצאה, לבדוק שאכן הועבר הכסף בגינה. "יש לכם אפשרות למנות פה שומר סף... למה לא לדרוש ממנו, וגם היום אתם לא דורשים ממנו, וזה מה שמפליא אותי, זה מה שמאוד מסקרן אותי - למה לא לדרוש ממנו שיאשר את מהימנות ההקצאה?".

"זו שאלה לרשות ולא לבורסה", השיבה שטרית-באך, "...אם רשות ניירות ערך סוברת שכל מערכת המגנא בנויה על חתימות של החברה, זה צריך ללכת לאורך כל הקו". דרישה מהבורסה לבצע בדיקות לדיווחים אינה ריאלית לדבריה: "אם מישהו אמר שיש לו בניין ברומניה, באיזשהו מקום, אז אני אלך לראות (את הבניין, א' ר')? הרי איפה יהיה הסוף?... כך עובד שוק ההון. ואני לא רואה לא אותנו ולא את רשות ניירות ערך הולכים לבדוק שאכן באמת יש בניין שעובר לחברה".

גם אם לא נוסעים לרומניה, הציע סגי-זקס, אפשר לדרוש תצהיר חתום על-ידי עורך דין על כך שישנו שם בניין בבעלות החברה. וכשמדובר בהקצאת מניות בהיקף של 8 מיליון שקלים, כפי שהיה באורליין, ניתן לדרוש אישור מהבנק לכך שהכסף הועבר. "למה לא לבצע את הבדיקות המינימליות האלה? הציבור מסתמך על הדוחות האלה".

שטרית-באך, מיותר לציין, לא קיבלה את התזה: "הציבור מסתמך על הדוחות, וגם הבורסה מסתמכת על הדוחות, וגם הרשות מסתמכת על הדוחות".

מה קורה כשמישהו מחליט לרמות בדוחות? אם להסתמך על הדברים הסיכויים שהוא ייתפס לא גדולים במיוחד.

תגובות

מהבורסה נמסר בתגובה כי היא "לא התרשלה" בפרשת אורליין, וכי בעקבות הפרשה "הבורסה יזמה תיקון בחוק, המסמיך אותה לקבוע בתקנונה הוראה המחייבת חברות הנרשמות למסחר לרשום את כל מניותיהן על-שם חברה לרישומים, וכללים לחריגה מכלל זה. התיקון אושר, תקנון הבורסה תוקן ונקבעו בו הוראות בהתאם". בנוסף, "תוקנו חוקי העזר של המסלקה באופן שבו פורטו המסמכים שעל החברות לרישומים לקבל מהחברות, כתנאי להפקדת ניירות ערך במסלקה על-ידן, ובכלל זה הן נדרשות לקבל אישור עורך דין החברה לכך שתעודת המניה שהוצאה בגין המניות שמבקשים להפקידן במסלקה, הוצאה ונחתמה כדין. האמור לעיל נעשה במטרה למנוע הישנות מקרים כאמור". כן נמסר כי "הבורסה אינה אחראית על מערכת המגנא. החוק מסדיר את האופן שבו על החברות לדווח ואת האכיפה עליהן".

מרשות ניירות ערך נמסר: "הבורסה, באישור הרשות, פעלה לאחר הפרשה במטרה לצמצם ככל האפשר את הסיכון לביצוע תרמיות מסוג זה. בין השאר, אושרו שינויים בחוקי העזר של המסלקה (כמפורט בתגובת הבורסה - א' ר'). בנוסף, בינואר 2010 שונו כללי הבורסה באופן שקבע כי כל המניות בהונה המוצע של חברה יירשמו במרשם בעלי המניות על-שם החברה לרישומים - תוצאת תיקון בחוק שהעניק לבורסה את הסמכות לקבוע זאת בתקנונה. מטרת התיקון היא למזער את האפשרות להפקיד מניות שלא הופקדו כדין במסלקה".

כך מזייפים מניה / השיטה שבה פעל נציה כפי שהיא מתוארת בכתב האישום. נציה מכחיש את המיוחס לו

המנכ"ל שגיב נציה מילא לפי החשד תעודות מניה שבהן נכתב שהחברה מקצה כמות מסוימת של מניות לחברה לרישומים של בנק המזרחי

במכתב נלווה הורה נציה, לפי כתב האישום, לחברה לרישומים לרשום את המניות על-שמות מקורביו

החברה לרישומים פעלה בהתאם להנחיות באופן טכני לחלוטין וללא בדיקה כלשהי. דוד לנקרי מהחברה לרישומים אמר בחקירתו שהתפיסה הייתה שדיווח של חברה ציבורית "זה התנ"ך. אנחנו יוצאים מהנחה שחברה ציבורית מבוקרת, ושהכול אמת לאמיתה. אנחנו לא בודקים זאת"

החברה לרישומים הודיעה למסלקת הבורסה מי הלקוח שצריך לקבל את המניות

המסלקה זיכתה את חשבונות המקורבים דרך הבנקים ("חברי המסלקה") שבהם מתנהלים חשבונותיהם. "הייתי בטוחה שמדובר בהוראות תקינות וחוקיות", הסבירה ענת בלום, מנהלת יחידת הסליקה, "אני לא מעלה על דעתי אפשרות אחרת"

המקורבים מכרו את המניות לציבור הרחב. "כל סכום שבו הם מכרו את המניות היה רווח נקי של 100%", העיד חוקר רשות ניירות ערך, עתניאל אפק. ציבור המשקיעים, מנגד, מצא עצמו עם מניות שערכן נמוך בהרבה מכפי שחשבו. "אנשים עמדו בפני שוקת שבורה", אמרה התובעת, עו"ד חנה קורין

התמורה הועברה לנציה ולשותפו אהרון לילוף

החשד שעלה במשטרה וברשות ניירות ערך הוא שחלק נכבד מהכסף הועבר לארגוני פשיעה - אולם הדבר לא הוכח. נציה אמר לחוקר הרשות כי "מי שעומד מאחורי כל הפעילות של גניבת הכספים מהחברה, זה השוק האפור", אולם סירב לחשוף שמות

התאבדות או רצח?

גופתו של לילוף נמצאה שבועיים וחצי לאחר מעצרו

הרציונל שבבסיס מדיניות הבורסה, הנשענת על אמינות הדיווחים, הוא המחשבה שבעלי שליטה בחברה ציבורית פשוט אינם מסוג האנשים שישקרו בצורה בוטה כל-כך. התפיסה הזו קרסה לחלוטין בפרשת אורליין, שבה עלה חשד ממשי כי נציה ולילוף פעלו תחת לחציהם של אנשי העולם התחתון.

נציה אישר בחקירתו כי את חלקם של הכספים שבאמצעותם רכש את השליטה בחברה הוא לווה בשוק האפור, אולם כשהתבקש לספק שמות טען שזה "לא רלבנטי". כשהחוקר אמר לו שמהעדויות עולה כי הוא לווה כספים מכנופיית פרדס כץ, השיב נציה שהוא "לא מכיר כנופיה כזו".

בשלב מסוים בחקירה ביקש נציה לומר כמה דברים "שלא לפרוטוקול". החוקר עודד שפירר תיעד את הדברים במסמך המתפרסם כאן לראשונה. הדברים שנאמרו היו שונים מאלה שנאמרו "לפרוטוקול": "שאלתי אותו אם הם (המלווים, א' ר') הם אנשים בכירים בשוק האפור, המוכרים לכולם. הוא השיב לי שהם האנשים הכי מסוכנים בשוק האפור", כתב החוקר.

לפי המסמך, נציה אמר שפגש רק בעוזריהם של אותם בכירים מסוכנים, ואלה "איימו עליו ועל חיי משפחתו פעמים רבות, כולל איומי נשק....". הוא הוסיף ש"מי שעומד מאחורי כל הפעילות בחברה, כל הפעילות של גניבת הכספים מהחברה, זה השוק האפור...". לדבריו, "מדובר בטרנד חדש של השוק האפור, שיודע שקשה לו לפעול בהרבה תחומים, ולכן הם לוקחים חברות ציבוריות עם אנשים שמבינים בעניין הזה כדוגמת אהרון לילוף, ועושים בהם מה שהם רוצים - הלבנת כספים, גניבות כספים וחברות קש עם שם טוב, לצרכים שלהם".

שפירר התקשה להאמין ואמר לנציה "שהסיפור נשמע פנטזיונרי ובלתי מתקבל על הדעת", אולם זמן קצר אחר כך הם הפכו לחשדות הרשמיים של הרשות ושל היאחב"ל.

נציה טען ש"המוח" מאחורי המהלכים הוא לילוף, שהנו "חייל של השוק האפור. הוא מסביר להם איך לעשות את הפעולות על מנת שיהיו להם רווחים, אבל הוא לא מקבל את כל הרווחים, והם מאיימים גם עליו".

לילוף אישר בחקירתו כי נטל "הרבה הלוואות בשוק האפור והשחור", ושמניות אורליין שימשו כבטוחה להחזר חלק מההלוואות.

כשבועיים וחצי לאחר מעצרו בפרשה, ב-27 ביוני 2006, נמצאה גופתו של לילוף בקומה העשירית של מלון דן פנורמה בתל אביב. כעבור יום אחד הודיעה המשטרה כי מדובר בהתאבדות. בני משפחתו מפקפקים בכך, וטענו שהיה צורך לחקור גם אפשרויות נוספות.

2004/7 - 2005/3

התקופה שבה זייף נציה לכאורה את המניות, באמצעות מילוי של לפחות 69 תעודות מניה פיקטיביות

2004/12

אורליין מדווחת על מחיקת כמעט כל ההון העצמי שלה בעקבות הפסד של 9.2 מיליון שקלים בהשקעה באופציות מעו"ף. רשות ניירות ערך פותחת בחקירה סמויה

2005/1

אורליין מדווחת על הקצאה פרטית של מניות בשווי 8 מיליון שקלים לאיש עסקים גרמני. אותו איש עסקים, לפי האישום, לא שילם תמורת המניות

2005/4 >

המסחר במניות החברה מושעה עקב "אי-בהירות בנוגע לענייני החברה". באותו זמן, יתברר מאוחר יותר, הייתה רשות ניירות ערך בשלבים מתקדמים בחקירה

8/6/2005

נציה ולילוף נעצרים בחשד להוצאה במרמה של מיליונים מקופת החברה

27/6/2005

לילוף נמצא מת בחדרו שבמלון דן פנורמה. המשטרה טוענת שמדובר בהתאבדות, אולם על רקע היותו מסובך עם השוק האפור קיימת טענה כי היה צורך לחקור גם אפשרויות נוספות

2005/8

אספת בעלי מניות של החברה מדיחה את ההנהלה ואת הדירקטוריון, וממנה בעלי תפקידים חדשים המודיעים על כוונתם לנסות לשקם את החברה

2006/1

נציה ובעלי תפקידים נוספים נעצרים בחשד לביצוע שלל עברות. המרכזית שבהן - זיוף המניות. על רקע חשד כי מאחורי החברה עמדו ארגוני פשיעה הצטרפה לחקירה היאחב"ל. בתקשורת נטען כי החשד הוא שמדובר בארגוניהם של ריקו שירזי ויצחק אברג'יל. החשדות מעולם לא הוכחו

2006/3

יו"ר הבורסה, פרופ' יאיר אורגלר, אומר בראיון ל"גלובס" שהפרצה שהתגלתה בפרשה טופלה

2010/3

מוגש כתב אישום נגד נציה ובעלי תפקידים נוספים, בגין שלל עברות שלטענת הפרקליטות נועדו להסוות את המזימה העיקרית - זיוף המניות. בשלב ההוכחות מעידה מנהלת מהבורסה כי למרות הבקרה שהוגברה, בפועל בוצעו רק "תיקונים קוסמטיים"