התנהלותו התקינה של השופט זפט

בחינה של הלכות העליון וכללי האתיקה מלמדת כי התנהלות זפט בעניין וינרוט הייתה כשורה

בשבוע שעבר עלה לכותרות שמו של השופט יהודה זפט. זאת, בעקבות רשימת הלקוחות שהגיש עו"ד יעקב וינרוט לביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרת משפט השוחד המתנהל נגדו. מהמסמך התברר כי וינרוט ייצג את השופט זפט משך תקופה ארוכה בתיק שהתנהל בבימ"ש השלום בחיפה, וגבה שכר טרחה של 16,500 שקל בלבד.

התיעוד של השירות המשפטי שהעניק וינרוט לזפט עורר סערה, שבלבה עומדת השאלה: מדוע, במשך שנים ארוכות, נמנע זפט מלספר לצדדים שהופיעו בפניו מול עו"ד וינרוט, כי היה לקוח של וינרוט בעבר. על הרקע הזה, עלו קריאות להתפטרותו, שעל פניו נראות כמוצדקות. ואולם, בחינה נוספת מעלה כי התנהלותו של זפט כלל אינה מנוגדת להלכת ביהמ"ש העליון בנושא או לכללי האתיקה החלים על שופטים.

ההלכה המרכזית בנושא נקבעה ב-1999 בפרשת אלי הורוביץ. מדובר היה במקרה בו שכר מנכ"ל טבע לשעבר, הורוביץ, את חברו, עו"ד פנחס רובין, כדי שיגן עליו במהלך ערעור שהגיש לעליון על הרשעתו בעבירות מס. העיתונאי יואב יצחק פנה לשופט תיאודור אור וביקש שיפסול עצמו מלדון בערעור, בטענה כי אור ועו"ד רובין הם חברים קרובים, הנוהגים לבלות ביחד.

אור סירב לפסול את עצמו ונימק כי הכלל הנוהג בפרקטיקה מאז ומתמיד הוא, שהיכרות או יחסי חברות בין שופט לבין פרקליט, להבדיל מיחסי קירבה משפחתית ביניהם, אינם פוסלים שופט מלדון בעניין בו מופיע אותו פרקליט. "פרקטיקה זו מבוססת על ההנחה והניסיון, על פיהם אין חשש ממשי שחברות כזו תפגום באי התלות והנייטרליות בה ינהג השופט", כתב.

שותפות או ייצוג בעבר

ב-2007 הותקנו כללי האתיקה החדשים לשופטים, שעידכנו את המצב המשפטי. לפי סעיף 15 (ב)(5), הדן ביחסי השופט עם עו"ד המייצג בעל דין בפניו, "שופט לא יישב בדין ביודעו שעו"ד המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים". כידוע, זפט ווינרוט מעולם לא היו שותפים, ולכן סעיף זה אינו נוגע אליהם.

הסעיף הנוסף, הדן בסוגייה, הוא סעיף 15(ב)(6), הקובע כי "שופט לא יישב בדין אם עו"ד, המייצג בעל דין, מטפל (בלשון הווה ח.מ.) בעניין של השופט או של בן משפחתו". הנה כי כן, מכיוון שלמעלה משבע שנים חלפו מהתקופה שבה ייצג וינרוט את זפט לבין הפעם הראשונה שהופיע בעצמו או באמצעות משרדו בפניו בבית המשפט, הרי שלפי כללי האתיקה הדבר אינו מהווה עבירה אתית.

לו סברה הוועדה, שניסחה את כללי האתיקה, כי לא ראוי ששופט יישב בדין גם במקרים בהם עו"ד, המייצג בעל דין מולו, טיפל בעבר בעניין של השופט או של בן משפחתו, מצופה היה שתורה זאת במפורש. משלא עשתה זאת, אין אלא להסיק שבאופן מודע החליטה כי רק ייצוג בו-זמני של עו"ד את השופט ואת בעל הדין, המופיע למול אותו שופט, צריך להוות עילת פסילה.

פעל לפי הכללים

כללי האתיקה של השופטים, כשמם כן הם - נועדו להנחות את השופטים בדרך בה ראוי שינהגו בכל סיטואציה. די היה לו לזפט לעיין בהם כדי להסיק שסיטואציה, שבה מייצג וינרוט את אחד מבעלי הדין המופיעים מולו, שנים רבות אחרי שנגמר הטיפול של וינרוט בענייניו, אינה מהווה עילה לפסלותו. ואם, לפי כללי האתיקה, אין מניעה שיופיע בפניו, למה שבכלל יזכיר את יחסיהם?

לפיכך, הביקורת על התנהלותו של השופט זפט, גם אם היא נכונה, אינה מופנית לגורם המתאים. כל אלה הסבורים שבמקרה ששופט שכר בעבר שירותיו של עו"ד מנוע החל ממועד זה והלאה מלשבת בדין, כאשר עוה"ד מייצג בפניו, ראוי לו שיפנה את הביקורת לבית המשפט העליון ולוועדה שהתקינה את כללי האתיקה לשופטים. זפט, בסך הכל, פעל בהתאם לכללים.