"גם חברות 'עבריות' כמו פרוביג'נט יכלו לקום בנצרת"

שנה אחרי שנסע אוטובוס המנכ"לים לנצרת, שנה אחרי ההצהרות בדבר נחיצות שילוב ההיי-טקיסטים הערבים, "גלובס" נסע לצפון וגילה שכמעט דבר לא השתנה * חביב חזאן, קרן אלבוואדיר: "יש מה לעשות כדי שיועסקו עובדים ערבים לא רק בשל מחירם הזול" / צחי הופמן

בתחילת 2010 יצא מתל אביב לנצרת "אוטובוס המנכ"לים", במטרה לחשוף בפני מנהלים ואנשי עסקים בכירים בישראל את ההזדמנויות שיש במגזר הערבי - בעיקר בתחום ההיי-טק. לטיול השנתי בצפון יצאו נוחי דנקנר, מבעלי אי.די.בי; ישראל מקוב, יו"ר גיוון אימג'ינג; ארני פטרושקה, יזם ההיי-טק; איש העסקים ד"ר יוסי ורדי; מאיר ניסנזון, מנכ"ל IBM; התעשיין דן פרופר ואחרים.

הרבה הבטחות הופרחו לחלל האוויר כשבסוף כולם חזרו מהצפון בתחושה שחייבים לעשות משהו. ואכן, השילוב של המגזר הערבי במעגל התעסוקה הפך מאז לנושא מדובר.

אבל נראה שזו הבעיה: הנושא בעיקר מדובר והסטטיסטיקות בשטח עדיין לא השתנו. התסכול של היזמים וההיי-טקיסטים הערבים לא הועם - הם עדיין חשים שהמעסיקים היהודים לא רצים להעסיק אותם, גם אם יש להם תארים מתקדמים, המלצות ונכונות.

היוזמה שדחף נשיא המדינה, שמעון פרס, להקמת מענטק, קואליציית חברות ההיי-טק לשילוב הערבים בחברות שבניהולן (מיסודן של סיסקו, צופן, מנפאואר וקו משווה), נראית כמו הדבר הפרקטי הראשון שיכול לצמוח ולאפשר מיון והשמת אקדמאים ערבים בענף.

שנה אחרי, "גלובס" נסע שוב לצפון, במסגרת יוזמה משותפת של צופן, מרכז לפיתוח ההיי-טק בחברה הערבית, ואג'נדה, מרכז לאסטרטגיה תקשורתית, כדי לנסות ולבחון מה השתנה מאז. בינתיים, הדרך עוד ארוכה לתרגום הרצון הטוב לפרקטיקה ושנה כנראה לא מספיקה כדי לחולל שינוי.

"כל מה שקרה - אם בכלל קרה - מאז אוטובוס המנכ"לים, בא לידי ביטוי רק ביוזמות ממשלתיות, כמו מענטק", אומרת סמדר נהב, מנכ"לית צופן.

"לא חשבו שיהיה כאן היי-טק"

עובדה זו לא מרפה את ידי העוסקים במלאכה. אף שחברות ההיי-טק בישראל מרוכזות בדרך-כלל ברמת החי"ל, בהרצליה פיתוח וברעננה, במגזר הערבי עוד מאמינים שנצרת תהפוך למרכז תעסוקה לאנשי הטכנולוגיה. חברות כמו Alpha Omega או גליל סופטוור מעסיקות עובדים רבים ומקיימות שיתופי פעולה עם ארגונים בינלאומיים.

"גם כאן יכולה לקום חברה 'עברית' כמו פרוביג'נט או מלאנוקס", אומר חביב חזאן, שותף-מנהל בקרן אלבוואדיר, שהוקמה בשותפות עם פיטנגו ושהממשלה השקיעה בה 80 מיליון שקל. אלבוואדיר מתכננת להשקיע 60 מיליון שקל מתוך סכום זה בעשר חברות.

"ייקח עוד זמן ויש עוד הרבה מה לעשות כדי שתקום כאן תעשיית היי-טק שתעסיק עובדים ערבים שיתרונם הוא לא רק במחירם הזול. צריכה להיות הרבה התערבות ממשלתית, שכבר עכשיו קיימת, אבל יש עוד כשלי שוק", הוא טוען.

"לפני שלוש שנים אף אחד לא חשב שיהיה היי-טק בנצרת", אומר אינאס סעיד, מנכ"ל גליל סופטוור. "היום אנחנו מעסיקים לא רק ערבים אלא 10% מהמהנדסים שלנו הם יהודים מהאזור. יש לנו אפילו עובדת מכפר סבא שטוענת שלא כל-כך רחוק להגיע לנצרת, בהשוואה לפקקי הבוקר במרכז הארץ".

גליל סופטוור מספקת שירותי בדיקות תוכנה לחברות גדולות כמו HP, אמדוקס וג'נרל אלקטריק, והיא ממוקמת בנצרת ומעסיקה 135 מהנדסים. החברה הוקמה לפני שלוש שנים על-ידי איציק דנציגר, נשיא קומברס טכנולוג'י לשעבר. משרדי החברה הם באזור מוסכים בנצרת לצד חברות היי-טק אחרות וארגונים שונים.

העובדה שאופציות העבודה בנצרת מתרחבות, מסייעת למערכת כלכלית שלמה להתפתח סביב זה. "עובד שמרוויח פה את המשכורת שלו, גם מוציא אותה כאן", אומר סעיד.

במשרדיה של גליל יש גם מרכז מחקר ופיתוח עבור אמדוקס המעסיק 22 מהנדסים, "הפכנו לרווחים בתחילת 2011". ל"גלובס" נודע כי השבוע סגר הארגון סבב גיוס שלישי באמצעות השקעה של אנג'לים בהיקף של יותר ממיליון דולר.

חברת היי-טק ערבית אחרת הפועלת מנצרת היא BRF, המתמחה בפיתוח מוצרים ובהעמדת דגם ואריזה למוצר של חברת אחרת. "הערך המוסף שלנו הוא שהלקוחות שלנו מתמחים במוצר ואנחנו בכל הקשור לייצור", אומר רביע אברהים, המנכ"ל והמייסד. "האתגרים הם גיוס לקוחות חדשים, וכערבי, אני מרגיש שיש להם בעיה שאני ממגזר מיעוט. אחרי שהם נותנים לי לעשות פרויקט יחסית קטן, הם רואים שאני טוב והבעיה נפתרת". הקמת העסק לא הייתה קלה עבור אברהים, שהיה צריך למשכן חלקת אדמה שהייתה לו בשביל החברה שלו, אך יזמים בכל העולם נתקלים באותן הבעיות המימוניות בדיוק.

"בירדן אני ישראלי, בת"א - ערבי"

השוני בא לידי ביטוי בסוגיית הזהות של היזמים במגזר הערבי. "בירדן אני נחשב לישראלי ובתל אביב אני נחשב לערבי", אומר פיראס ג'בור, היזם של חברת TopGroup, העוסקת במערכות מידע מבוססות ווב ואיסוף מידע חכם וניתוח מידע. "הכספים של יוזמות ממשלתיות לא מגיעים אלינו ואנחנו נתקלים גם בקושי של כל היזמים בישראל, בכך שהשוק המקומי הוא קטן".

אקזיטים, במידה שמתרחשים, לא תמיד מתקבלים בעין יפה במגזר. סובחי בשיר, מנכ"ל חברת TransBiodiesel, שגייסה 4 מיליון דולר, צבר רקורד מעניין בתחום ההיי-טק, לאחר שהצליח למכור את חלקו בחברת Enzymotec שייסד ב-12 מיליון שקל. "מכרתי את החלק שלי ועשיתי אקזיט כמו כל יזם", אומר בשיר. "חברים שלי הסתכלו על האקזיט כאילו השתלטו עליי, אבל הייתי עושה עוד אחד כזה".

ליזמים חשוב להוכיח שהיכולת להצליח בעולם ההיי-טק הערבי אינה אירוע חד-פעמי. "היום כאשר חברות גדולות בוחנות אופציות, הן לוקחות אותנו בחשבון", אומר נאמי אשקר, מנכ"ל Babcom, המעסיקה 500 עובדים ועוסקת בפיתוח מערכות לשבבי בלוטות' או GPS. "בעוד שנתיים המצב יהיה אחר, משום שיהיה לנו הון אנושי רב יותר".

בני הזוג שאחראים ל-70% מייצוא ההיי-טק הערבי

אחת מהחברות המעניינות שמקורן בנצרת היא Alpha Omega, המפתחת מכשירים הרושמים פעילות עצבית מהמוח וגם מפענחים ומנתחים את הפעילות העצבית. המכשור שלה מגרה תאי עצב במוח במטרה לרפא מחלות נוירולוגיות על-ידי פולסים חשמליים - מחלות כמו פרקינסון, OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) ודיכאון.

"יש רק ארבע חברות בעולם שיש להן מוצר דומה לשלנו", אומר עימאד יונס, מייסד החברה. אלפא אומגה הוקמה ב-1993, היא מעסיקה 27 עובדים, ובהן שותפנו של יונס, רעייתו רים.

"כשהתחלנו את החברה, הייתה רק עוד חברה אחת שפועלת בתחום הזה, התחום התחמם", אומר יונס. לדברי רים, המוצר של החברה מטפל בסימפטומים ולא במחלה עצמה. אלפא אומגה מייצרת את הרוב החלקים בנצרת ומעסיקה עובדים בארה"ב ובגרמניה. בשנה שעברה היא ייצאה מוצרים ב-4 מיליון דולר.

"אנחנו מספקים 70% מהייצוא של מגזר ההיי-טק הערבי ו-12% מכלל הייצוא במגזר הערבי", טוען יונס. "אנחנו גדלים כל הזמן, אבל אם היו לנו השקעות רבות יותר, היינו גדלים אף יותר". אלפא אומגה קיבלה מימון מהמדען הראשי, אולם לא ממשקיעים ישראלים.

כמה היי-טקיסטים ערבים יש בישראל? 700

חברות היי-טק רבות מעסיקות עובדים ערבים ולפעמים גם מתגאות בכך שהוא תורמות לשילוב של מגזר חלש. מבלי להישמע ציניים מדי, העסקת מגזרים שונים תורמת בחלק מהמקרים לחברות עצמן, שכן הן יכולות לשלם שכר נמוך מעט יותר. הסיבות לכך מוצדקות בחלקן - גם כך עובד היי-טק הממוקם בצפון הארץ, ירוויח בדרך-כלל סכום הנמוך ב-15% מעובד שמקום התעסוקה שלו הוא בתל אביב. עובד ערבי העוסק בבדיקות תוכנה ישתכר בתחילת דרכו 6,500-7,700 שקל בעוד שעובד יהודי ירוויח 6,000-13,000 שקל כאשר לשניהם אין תואר אך יש קורס הסמכה. מהנדס תוכנה ערבי מתחיל יקבל 7,000-8,000 שקל בחודש, בעוד שיהודי ירוויח לא פחות צ-11,000 שקל (כל הסכומים הם ברוטו).

למרות הנתונים האלו, סמדר נהב, מנכ"לית צופן, שייעודה שילוב האוכלוסיה הערבית בהיי-טק, טוענת כי הפערים הצטמצמו וכי היום "ערבי ויהודי שעושים אותו תפקיד יקבלו פחות או יותר את אותו השכר". לדבריה, לעובד ערבי צעיר שמוצא עבודה בגליל יש יתרון, מכיוון שהוא יכול לעבוד ליד הבית ולא צריך לשכור דירה בתל אביב. הסביבה המשפחתית שלו תומכת בו ומורידה עבורו את עלות המחייה.

ככלל, יש לדבריה 85 אלף עובדי היי-טק בישראל ומספר המועסקים הערבים הוא 700 בלבד. לדברי נהב, ההיי-טק הוא מנוע הצמיחה בישראל, והתעשייה הערבית הודרה ממנו. "פיתוח ההיי-טק בחברה הערבית יאפשר שינוי עמוק שיוריד את שעורי העוני ויעלה את שעורי ההשתתפות בכוח העבודה של החברה הערבית.

נהב אומרת שבלי התערבות של המדינה, לא יתרחש שינוי. אחת האנומליות הגדולות מתרחשת במשרדי הממשלה. לדבריה, מועסקים שם בפרויקטים בתחום המחשוב 3,200 עובדים - ואחוז הערבים שם הוא זעום למדי.