ביג דיל: תלושים לעובדים לארוחה במסעדה

"שיטת הסטייקים", זו לשון הכותרת שניתנה לכתבה בערוץ 10 שעסקה בתמריצים מיוחדים שניתנים לעובדי נמל אשדוד מאז שנת 2009. "נמל אשדוד מחלק 4 מיליון שקל בשנה באמצעות תלושים, עבור ארוחות זוגיות רומנטיות לעובדים במסעדת הפאר 'סינטה'. הבונוס משולם במסגרת שעות העבודה הרגילות ושום דבר מיוחד לא נדרש מאותם פועלים שזכאים לתלושים... בינתיים הם ממשיכים לאכול במסעדות יוקרה, אבל את החשבון הם מגישים לקופת המדינה", סיכם הכתב.

האמת, כמה מפתיע, רחוקה מאוד מכך. מתברר כי התלוש למסעדה ניתן רק לצוות סוורים שפורק מעל 250 מכולות במשמרת אחת, הרבה מעל כל יעד ריאלי אחר שהוצב בעבר. עד היום קיבלו הסוורים פרמיות עד פריקה של 150 מכולות, ולא היה להם שום תמריץ לעבור את המספר הזה. בסכום צנוע יחסית של כ-300 שקל בממוצע לעובד בחודש, הסוורים החלו להגיע ל-250 מכולות.

מי שיזמה את התמריץ הזה היא הנהלת נמל אשדוד. בשנתיים הראשונות זה לא עניין כל-כך את משרד האוצר, אבל כשהסכום הגיע לכדי 3.7 מיליון שקל בשנה, דרשו במשרד לבטל את התמריץ.

הדרישה הזאת מבטאת צביעות שאין כדוגמתה: אותו משרד אוצר, שמטיף במשך שנים לייעול המגזר הציבורי, מתנגד לפתע לאחד העקרונות הכי בסיסיים בניהול: תמרוץ לפי ביצועים.

בתגובה לשאלת "גלובס" טען גורם במשרד שמרכיב הפרמיות של עובדי התפעול מהווה ממילא 200% מהשכר, ולכן לגישתו יש למצוא דרכים אחרות לתמרוץ, "במחירים סבירים יותר".

בכתבה ההיא בערוץ 10 היה גם מי שביקש להוסיף עוד קצת דרמה: לספר שסינטה היא מסעדת פאר. מה לעשות שמדובר במסעדת גריל ובשרים, שבאתר האינטרנט שלה מספרים בהרחבה על משטחי ההחתלה שפזורים במקום, כחלק מהיותה "ידידותית למשפחה". פאר? רומנטית? לא בדיוק.

השיאנים האמיתיים

כבר כמה שנים טובות שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מסתפקת בפרסום השכר הממוצע לפי ענפים כלכליים ראשיים, אלא מציינת את השכר הנהוג בענפים השונים.

אלא מה? אמצעי התקשורת, ללא יוצא מהכלל (בעצם למעט "גלובס"), מתעקשים לפרסם רק את נתוני השכר בענפים הראשיים. כך מככבים בכל חודש "עובדי חברת החשמל ומקורות", עם שכר של 18-21 אלף ש'. אותם עובדי חברת חשמל ומקורות הם בעצם "עובדי ענף חשמל ומים", שמספרם 17.7 אלף בלבד, אולם ברור שכאשר עובדי ענף המו"פ ועובדי ענף המחשוב מעורבבים יחד עם עובדי הניקיון בתוך "השירותים העסקיים", עובדי חברת החשמל ומקורות יהיו בראש. אבל למה להרוס? כי אם יש סקטור שאוהבים לשנוא אפילו יותר מעובדי הנמל, אלה עובדי חברת החשמל. מעניין אם גם הם אוהבים בשר.

רוסק עמינח? היא קודם כל אמא

"ארז ויגודמן נראה הכי טוב...אני גם זוכר אותו בבגד ים... הוא צבעוני ומושך... אחד הגברים היפים במגזר העסקי...".

התיאורים האלה לא באמת יוחסו לארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים אגן. למעשה, איש לא יצמיד תיאור כזה למנהל בכיר, בעצם אפילו לא בכיר, כל זמן שהוא גבר. אבל לא כך כשמדובר ברקפת רוסק עמינח, מי שסומנה כיורשת של גליה מאור בתפקיד מנכ"ל בנק לאומי.

מי שזכר אותה בבגד ים, אגב, הוא ינון קרייז, מנכ"ל חברת ההפקות ההולנדית אנדרמול, שסיפר על כך בגיליון האחרון של "ליידי גלובס". מנהל שעובד לצדה בבנק תיאר בכתבה כיצד עבדה רוסק מסביב לשעון גם כשהייתה לה תינוקת בבית, והוסיף שבאירועים חברתיים היא "תמיד דואגת לבעלה, שלא יהיה לו משעמם". עוד תיאור שלעולם לא יוצמד לגבר. תינוקת בבית? זה כבר עניין של אשתו.

רקפת רוסק עמינח היא כנראה אחת המנהלות המוכשרות בנוף העסקי של ימינו. אפשר גם לנחש שגליה מאור לא עשתה לה ראיון בבגד ים כשקידמה אותה בבנק. ולמרות זאת, יש מי שמבקש להבהיר לנו שהיא לפני הכל אמא, אישה ורעיה טובה. חלילה שנחשוב אחרת.