"הנה הימור: בתוך חמש עד עשר שנים יתמנה האוליגרך הרוסי-יהודי ליאוניד נבזלין לנשיא התאחדות התעשיינים או ליו"ר איגוד לשכות המסחר. ייתכן שעד אז הוא ייהפך לבעל השליטה בחברה לישראל או בבנק לאומי..."
צחוק הגורל, הציטוט הזה לקוח ממאמר שכתב ב-2005 לא אחר מאשר סמי פרץ, עורך "דה מרקר", המוסף הכלכלי של "הארץ". נבזלין אמנם לא הפך לבעל שליטה בבנק לאומי אבל הוא הפך לבעל מניות בעיתון שפרץ כתב את המאמר שמסביר, למעשה, מה מחפש נבזלין באמת בקבוצת הארץ דה מרקר.
"כיום מעורר השם נבזלין רתיעה במגזר העסקי", כתב פרץ, "ההסתייגות התחזקה מאז שנפתחה חקירת המשטרה בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, שבה נקשר שמו של נבזלין. ברוסיה אמנם הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי, אבל בישראל הוא מסתובב בחופשיות ואפילו מתחיל לעשות עסקים, לאחר שרכש 20% מחברת מפעלים פטרוכימיים. המגזר העסקי בישראל בכלל ומערכת הבנקאות בפרט לא יודעים איך לאכול את האוליגרכים הרוסים-יהודים. מקור הונם לא מספיק ברור, אבל עושרם מספיק מפתה כדי שביום מן הימים הם ייהפכו לחברים של כבוד במגזר העסקי...
"השבוע עשה נבזלין צעד חשוב אל לבו של הקונצנזוס הישראלי כשנבחר ליו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות. זה כרטיס כניסה ראשון אל הישראליות הלגיטימית והמחבקת ומחירו 3 מיליון שקל מקדמה שהזרים לבית התפוצות ו-20 מיליון שקל שהתחייב להעביר בעתיד. לפי הדיווחים, הונו מוערך ב-2 מיליארד דולר, כך שמבחינתו זה באמת כסף קטן עבור הסחורה שהוא מחפש: לגיטימיות. וכסף, כבר למדנו, יכול לקנת לגיטימיות".
מעניין מה חושב היום פרץ על כרטיס הכניסה של נבזלין לקבוצת "הארץ דה מרקר", על מקור הונו, הכסף שהזרים, הלגיטימיות שהוא מחפש - וכל זה כבעל מניות ודירקטור בהארץ דה-מרקר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
