היקב של חוליו איגלסיאס

ידוענים שמחליטים לשחק קצת ביין כמו פרנסיס פורד קופולה, ז'ראר דפרדייה ואנטוניו בנדרס אינם תופעה חדשה. לאחרונה הצטרף למועדון גם חוליו איגלסיאס > חיליק גורפינקל

רק לקראת אמצע הטעימה, בעיצומה של מצגת שקופיות קצרה, מתגלה הסוד. באחת התמונות נראית קבוצת אנשים עומדת בלב כרם מטופח. אחד מהם לבוש בגדים לבנים, ונראה מוכר באופן חשוד. אחרי כמה שניות למישהו מהנוכחים נופל האסימון. האיש העומד לפנינו הוא היינן של חוליו. חוליו איגלסיאס. אספרה און פוקו (חכי קצת, בספרדית).

מילא היינן הצרפתי הצעיר, ברטראן ארהרד, נניח שעליו זה לא עושה רושם והוא רוצה להישאר מקצועי ולדבר על היין, ולא על הבעלים המפורסם. אבל שתי היבואניות, ענת סלע ורפאלה רונן מחברת היבוא הקטנה והאיכותית ג'יאקונדה, גם להן זה לא מזיז? מילא, שיהיה. לא רוצות, לא צריך.

ידוענים כאלה ואחרים שמחליטים לשחק קצת ביין אינם תופעה חדשה. די עם נזכיר את היקב של פרנסיס פורד קופולה בארצות הברית ואת זה של ז'ראר דפרדייה בצרפת, את היקב בספרד שאנטוניו בנדרס הצטרף אליו כשותף ואת היקב של אוליביה ניוטון-ג'ון באוסטרליה. ובכל זאת, חוליו.

מה שיפה בכל הסיפור הזה, שבדיוק כמו בסיפור של קופולה, אפשר, וצריך, ליהנות מהיינות של יקב מונטקסטרו (Montecastro) הצעיר, גם בלי הפרט הפיקנטי הזה. מונטקסטרו נוסד בשנת 2000. הבציר הראשון היה בסתיו של 2002. ינוקא של ממש במונחי עולם שמרני ומסורתי כמו עולם היין. אפילו אצלנו יש כבר כמה יקבי בוטיק ותיקים יותר. מונטקסטרו ממוקם במחוז ריברה דל דוארו (Ribera del Duero) בצפון ספרד, בסמוך למחוז ריוחה ההיסטורי.

ריברה דל דוארו הוא אולי מחוז היין החשוב והנחשב יותר בתעשיית היין הספרדית של ימינו, לידיעת מי שתקוע עדיין עם ריוחה עמוק בראשו ובכוסו. לא שריוחה זה רע, ממש לא, אבל ריברה היא כבר כמה שנים השם הכי חם בספרד. ויש לה כבר אפילו מתחרים בדמותם של מחוזות כמו נאוורה השכנה, או פריורט שבקטלוניה, שלא לדבר על יינות פנדס, מקטלוניה אף הם, ובראשם כמובן יינותיו של מיגל טורס.

מונטקסטרו הוא יקב בוטיק במונחים אירופאיים, ובעצם גם ישראליים. הוא מייצר כ-100,000 בקבוקי יין בשנה. הוא יכול לייצר כ-300,000, אבל ייעצר, כנראה, ב-150,000. הענבים המשמשים כאן לייצור היינות, אדומים בלבד לעת עתה, הם כמובן בראש ובראשונה ענבי הטמפרניו המהוללים, הקברנה סוביניון של ספרד אם תרצו, כשלעזרתם נחלצים מעט מאוד ענבי קברנה סוביניון, הפעם המקוריים, ומרלו.

כמו שאפשר לצפות מצרפתי בספרד, ארהרד רוצה להביא את בשורת ה"טרואר" וה"קרו" - הכרם היחידני, או הסינגל ויניארד כמו שמכנים זאת אצלנו באנגלית לפעמים. היינן הצעיר מנסה ליצור יין אלגנטי ואינטליגנטי בלב מחוזות היין הספרדיים הקלאסיים של הצפון, מחוזות שבדרך כלל כאשר משווים את יינותיהם, ולו גם הטובים ביותר, לאחיהם הצרפתיים, הם אינם מצליחים לעבור את משוכת העידון שמפגינים הצרפתיים. לטעמי הפרטי לפחות.

לא, לא תקבלו כאן בורגון תוצרת ספרד, ואפילו לא בורדו, אבל כבר בשלב המוקדם הזה אפשר לקבוע שארהרד בדרך הנכונה. היינות שלו, למרות העוצמה המופגנת שלהם כמצופה מיינות המגיעים ממחוזות חמים למדי - הטמפרטורות ביום בריברה די מזכירות את מה שאנחנו מכירים בארץ - מצליחים בהחלט להציג לא רק כוח אלא גם תחכום, עניין ולעיתים אפילו מורכבות מעניינת. ככול שמתקדמת הטעימה לבצירים מוקדמים יותר, יחסית כמובן, שהרי מדובר בסך הכול ביקב צעיר, מתגלים ריחות "סרחוניים" משהו, שלפחות בעיניי מוצאים חן מאוד. אז חוליו, אתה לא חייב לחכות. תפתח בקבוק ותתגאה.