תורמים, סיפור אכזבה

המגזר השלישי בישראל (ארגונים הפועלים ללא כוונת רווח, שאינם חלק ממוסדות המדינה ומהמגזר העסקי) שרוי כבר זמן רב בלחץ. לו פעילי שוק ההון היו מתערים בקרב העמותות בישראל, אפשר שהיו מזהים את סימני המשבר הנוכחי ואולי אף מצילים את השקעותיהם, שכן חודשים רבים לפני שהבורסה בתל-אביב התעוררה לבקרים רצופים אדומי מסכים וטרוטי עיניים, החלו העמותות להיערך לירידה חדה בתקציב.

לאט ובהדרגה, נשאר המגזר השלישי בלי אבא ובלי אמא. כל פטרוניו מורידים זה אחר זה הילוך אחר הילוך: המדינה, האמריקנים, האירופים וגם אנחנו, כציבור, הישראלים.

בעשר השנים שחלפו, בשקט בשקט, בתוך תנופת ההפרטה הכללית, בין בזק, לצים, לאל-על, מפריטה המדינה בהדרגה גם שירותי רווחה, שבעבר היה ברור שהמדינה אחראית עליהם באופן מלא, ומעבירה אותם בהדרגה להפעלה ולמימון על ידי עמותות.

במשך תקופת מה נדמה היה שזו אסטרטגיה נבונה בשל שני יתרונות בולטים: אנשים שעניינים חברתיים בוערים בעצמותיהם העובדים בעמותות עשו את העבודה טוב יותר. היתרון השני היה שהמשאבים הכספיים גדלו - על כל שקל שהמדינה השקיעה היה מי שגייס תקציב נוסף בתרומות.

בחלוף הזמן, החל פיחות זוחל בכספים שהמדינה הקציבה, ובנכונות של תורמים לתרום את כספם לשירותי רווחה בסיסיים. לקינוח הגיעו שנים שבהן התקציב נשחק בשל התחזקות השקל, שכן התרומות על פי רוב הגיעו בדולרים, וההוצאות נרשמו בשקלים.

פילנתרופיה מקומית

יהדות התפוצות תומכת ביהודי ארץ ישראל יותר ממאה שנה, והנה נראה שלאחרונה, העניין שלה בבלגן שלנו פוחת והולך. פעיל בפדרציה היהודית בבוסטון, הנחשבת לאחת הקהילות המובילות בצפון אמריקה, העריך באוזנינו שרק 20% מתקציב התרומות של הקהילה מופנה לישראל, 5% ליהודי התפוצות והיתרה - 75% לצורכי הקהילה בבוסטון. ענת סרגוסטי, מנכ"לית אג'נדה, עמותה הפועלת למען שינוי אופי סיקור נושאים חברתיים בתקשורת, מפרשת: "הדור הצעיר של המשפחות היהודיות העשירות בחו"ל פחות מעורה במה שקורה בישראל, פחות אכפת לו ממה שקורה*כאן, והוא פחות מודע למורכבות המצב בארץ. המצב הזה גורם לכך שיש פחות תרומות, ושהתרומות שכן מגיעות ממוקדות בתחומים מסוימים".

הפילנתרופיה הישראלית, פילנתרופיה כחול-לבן, מרשימה אבל רחוקה מלהיות מספקת. בדו"ח שהוציא "המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי" בשנת 2006 העריכו חוקרים ש-83% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת תורמים, ושהתרומה הממוצעת היא בסביבות 750 שקל למשק בית בשנה. על-פי הדו"ח, יסוד חשוב מאוד בתרומה הישראלית הוא התנדבות. היקף ההתנדבות מסתכם בכ-90 אלף משרות מלאות בארגונים, וב-100 אלף משרות התנדבות מלאות בטיפול ישיר בפרטים ובמשפחות.

בחישוב באומדן שמרני - לפי שכר מינימום - שוויה הכספי של ההתנדבות מגיע לתרומה בסך 7.5 מיליארד שקל בשנה בשעות עבודה. להערכת מחברי הדו"ח, המתנדבים מהווים כחמישית מכל המועסקים במגזר השלישי. ציני ככל שיישמע הדבר, אם האבטלה תגדל אולי יגדל איתה גם מספר המתנדבים.

בכנס ארגון מעלה, המקדם את תחום האחריות החברתית של ארגונים וחברות, נשאלו אלפי המשתתפים "מהו הנושא החשוב ביותר לעסקים בעשור הבא?". מתוך שש אפשרויות, 36% בחרו בצמצום עוני ופערים ו-22% בחרו בפיתוח הון אנושי. כלומר, מנהלים רבים רואים את הנושא כחשוב וכמשמעותי. עם זאת, קשה לצפות שחברה תגדיל את תרומותיה בתקופה שבה היא נאלצת לפטר עובדים.

משברים לא עיכבו תרומות בעבר

המשבר הנוכחי יחריף מאוד את תהליך השחיקה ההדרגתי בתרומות שתואר לעיל. 20 טריליון דולר נמחקו בשנה האחרונה בבורסה, והחשש מגידול באבטלה ומאובדן נוסף של נכסים מעכב באופן דרמטי מתן תרומות, הן של יהודי התפוצות והן של הציבור בארץ. לכך צריך להוסיף לחץ על תקציבי הממשלה כמו גם דלדול משמעותי בתקציבי הקרנות הפילנתרופיות המובילות.

הנתונים מדאיגים, אך הצד המואר של המציאות העגומה הוא שבעתות משבר יש נטייה לעשות מאמץ ולתרום למרות הקושי. עד כה היקף התרומות בשנות האטה, לא ירד משמעותית ביחס לשנים שלפני התקופה הקשה או אחריה.

אולי גם במשבר הנוכחי תהיה התגייסות. השאלה היא רק מתי: האם כבר בחודשים הקרובים, לפני שעמותות יקצצו בפעילותן ואף ייסגרו, או שאנשים יעדיפו לחכות ולאמוד את השפעת המשבר על מצבם הכללי והכלכלי לפני שיחליטו לפתוח את ארנקיהם.

גם למדינה יש תפקיד. במחקר שעשה חגי כץ על תפקוד המגזר השלישי במלחמת לבנון השנייה הוא זיהה תהליך הסרה של אחריות הממשלה מטיפול ברווחת אזרחיה המדינה והעברתו לגורם שלישי (הוא מצא זאת בתחומים רבים, בהם למשל אשפוז לשם גמילה מסמים). אלא שבניגוד לאופן שבו קורה הדבר בארה"ב ובאירופה, מסירה המדינה מעצמה גם את האחריות למימון השירות.

הצלחתם של מקלטי הנשים

הפרטה של שירותים חברתיים מטיפול ממשלתי לעמותה, המנוהלת במקרים רבים במשותף על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים והפועלת על תקציב משתנה ועל יכולת מימון מוגבלת, אינה מבטיחה, בהכרח, שיפור באיכות השירות.

אולי המודל צריך להיות הפוך: עמותות יפתחו מודלים חדשניים לשיפור שירותי הרווחה ולצמצום הפערים, והמדינה תאמץ, ולמעשה תלאים, את המצליחים שבהם.

דוגמה טובה ומוצלחת למודל ההפוך היא המקלטים לנשים מוכות שנולדו כעמותות מתנדבים. הצלחתם בטיפול בבעיה הובילה להעברת הטיפול בתחום לידי מוסדות המדינה, במודל שפותח ב"שוק החופשי".

סיוע לקשישים, נכים, חינוך א-פורמלי, שירותי אומנה ובריאות לנזקקים - כל אלה אינם יכולים להישאר באחריות עמותות ובמימומן אם אנחנו רוצים לספק שירותים אלה באיכות סבירה לאורך זמן.

כמו עסקי קמעונאות לסוגיהם, הסובלים והנהנים (תלוי בעונה) מתנודות בפדיון, כך גם העמותות. בחודשים נובמבר-דצמבר מגיעים 60% עד 80% מהפדיון- סך התרומות השנתי. מידת חוסר הוודאות בעמותות גבוהה מאוד השנה, וקשה בשל כך לקבל החלטות. ההיגיון אומר שכדאי להיערך לשנה של ירידה דרמטית בהיקפי הפעילות, אבל (בייחוד בהקשר של עמותה) תקווה ואופטימיות זהירה מכוונים את הדרך יותר מההיגיון היבש.

יש מי שנערך לעזור לעמותות להיערך למציאות החדשה. מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, אליעזר יערי, כתב לעמותות שבהן תומכת הקרן על תוכנית חירום שאנשיו מקדמים "במטרה לשמור על האפקטיביות של הארגונים הפועלים בסיוע הקרן ושתי"ל, וכדי להגן על האוכלוסיות החלשות והמוחלשות בימים של קיצוצים כבדים בהוצאה הציבורית".

מנכ"לית שתי"ל, רחל ליאל, הייתה אחת הראשונות להרים תמרור אזהרה ולהציע לעמותות ייעוץ פיננסי וייעוץ להערכות לתקופת מיתון. שתי"ל הוא מרכז המספק שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי בישראל. מאז נוסד ב-1982 פעיל שתיל בשורה הראשונה של המאבק לשינוי חברתי בארץ. ההיערכות של שתי"ל כוללת הקמת חטיבה הנותנת ייעוץ לשיפור הניהול הפיננסי של ארגונים, סיוע בבניית קואליציות ותמיכה בתהליכי מיזוג בין עמותות במטרה לצמצם הוצאות תפעול, עד יעבור זעם.

מודלים חדשים למימון עמותות

לאחרונה קמו בישראל עמותות וארגונים נוספים הנותנים סיוע בבניית עמותות ובניהולן. עמותת נובה, לדוגמה, היא יוזמה צעירה, חדשנית וראשונה מסוגה, המחברת בין אקדמיה, עסקים ועשייה חברתית אמיתית ללא מטרות רווח. לצדה פעילות חברות עסקיות כדוגמת חברת "גיוס משאבים" של איציק פלטק הנותנות תמורת תשלום שירותי ייעוץ והכוונה לעמותות.

התקופה הקשה הצפויה במשק מהווה, כך נראה, קטליזטור לבחינה ולהקמה של מודלים חדשים למימון עמותות. רחל בנזימן, עד לאחרונה מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, בשיתוף פעולה עם שלומית ירקוני מעמותת "חותמים מחדש" ובמימון של מספר קרנות נוספות, לקחה על עצמה לבחון ולקדם את האפשרויות הקיימות. "אנו בוחנים פרויקט של מחקר מעשי שמטרתו להביא לארץ מודלים, הקיימים בארה"ב ובאנגליה של מימון אלטרנטיבי לארגוני המגזר השלישי. האחד: מיזמים עסקיים של עמותות לייצור הכנסה, והשני - הקמת עסקים חברתיים, הפועלים בכלים עסקיים לקידום מטרות חברתיות.*הכוונה היא לערוך מחקר משווה, כולל נסיעה לארה"ב ולאנגליה, לבחון את ההיתכנות בישראל, למפות ולחקור אותם ניסיונות קיימים בארץ של המודלים האלה, לערוך יום עיון, להוציא מחקר ולהכין הצעה ליישום המודלים בישראל".

חשבו על זה - אוניברסיטאות, חינוך א-פורמלי, שירותי רפואה, טיפול בזקנים, שירותי אומנה, שירותי השמה, שירותי הזנה - פעילויות ושירותים שכולנו נחשפים אליהם ופעילויות ושירותים שרק הנזקקים נחשפים אליהם - מכולם יהיה פחות בתקופה שבה הביקוש להם צפוי להתגבר. עמותות שייסגרו לא ייפתחו ביום שהבורסה תחזור לעליות, ולכן השפעת השנה הקרובה על פני החברה האזרחית בישראל עשויה להיות בעלת השלכות לשנים רבות קדימה. עבודות רבות באירופה ובארה"ב מציגות את הקשר החזק בין קיומן של התאגדויות חברתיות לקידום מטרות קהילתיות לבין חוסנה של הדמוקרטיה באותה חברה. אין לנו ברירה! חובה על כולנו לגרום לכך שאחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות המתנהלת כיום תהיה מחויבותה של המדינה לאזרחיה, ולמרות הקושי הכלכלי - לדאוג לאלה מאיתנו שנפגעים מהמשבר יותר מכול. *