העליון: עיתון שפירסם לשון הרע ישלם פיצוי גבוה יותר מאדם פרטי שהשמיץ

הפחית מ-900 אלף ל-500 אלף שקל את הפיצוי שישלם ד"ר יולי נודלמן לשר לשעבר נתן שרנסקי בשל הוצאת דיבה בספרו "שרנסקי בלי מסיכה"

בית המשפט העליון הפחית מ-900 אלף ל-500 אלף שקל את הפיצוי שישלם ד"ר יולי נודלמן לשר לשעבר נתן שרנסקי, בשל הוצאת לשון הרע בספרו "שרנסקי בלי מסיכה". באורח תקדימי קבעו השופטים אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, כי "בהערכת הפיצוי הראוי על פגיעת לשון הרע לא ניתן להימנע מאבחנה בין מפרסם שהוא גוף תאגידי גדול, ובכלל זה גורם תקשורת או יחיד בעל הון מופלג, לבין מפרסם שהוא יחיד, בעל יכולת כלכלית מוגבלת, שיכולתו לשלם פיצוי על עוולת לשון הרע מצומצמת מתחילה". השופטת מרים נאור השאירה קביעה זו בצריך עיון.

הספר ייחס לשרנסקי שיתוף-פעולה עם שלטונות הכלא בברית המועצות ועם שירותי הריגול הסובייטיים, וציין כי שרנסקי נודע כמלשין המנוצל בידי הק.ג.ב למטרותיו אף לאחר עלייתו לארץ. עוד נאמר, כי לשרנסקי קשר עם המאפיה הרוסית המבקשת להכניס מטעמה אנשים לכנסת.

עוצמה כבדה

השופט צבי סגל מהמחוזי בירושלים קבע כי בספר התגלו "היקף וחומרה של לשון הרע שאין להם אח ורע, הן מבחינת ההיקף הן מבחינת המעמד הנכבד של המבייש, הן מבחינת המעמד המבויש והן בשל המתקפה הבלתי פוסקת של נודלמן נגד שרנסקי". הוא אסר על המשך הפצת הספר וחייב את נודלמן לפצות את שרנסקי ב-900 אלף שקל ואת מפלגתו "ישראל בעלייה" ב-75 אלף שקל. נודלמן גם חוייב ב-300 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.

באמצעות עוה"ד יורם מושקט ושרון שפינט עירער נודלמן לעליון, שם הסכימו השופטים כי דברי הדיבה של נודלמן היו "בעוצמה כבדה במיוחד, שפגיעתה בשרנסקי כפרט וכאיש ציבור רבה ביותר". מנגד צוין שסכום הפיצוי שנפסק "גבוה ביותר בהתייחס לעובדה כי המפרסם הוא איש פרטי, בגיל מתקדם, גמלאי ובעל יכולת כלכלית מוגבלת. השתת פיצוי בשיעור כזה על נודלמן עלולה למוטטו כלכלית ולהביאו לפשיטת רגל".

למרות שהחוק אינו מבחין בין מפרסם שהוא אדם פרטי לבין מפרסם שהוא תאגיד או אדם עשיר, קבעה השופטת פרוקצ'יה כי לא ניתן להימנע מכך. זאת, משום שאמצעיו של תאגיד תקשורת גדולים משל אדם פרטי; גוף תקשורת עשוי לעיתים לצאת נשכר מבחינה כלכלית מפרסום דברי לשון הרע, העשויים לתרום לתפוצת עיתונו ולכן מבחינתו פרסום דיבה הוא סיכון מחושב; כלי תקשורת הוא גורם המתאפיין בפעילות חוזרת בתחום הפרסומים.

מאחר שתכלית הפיצוי בלשון הרע אינה רק השבת מצב הניזוק לקדמותו אלא יש בה גם היבטים עונשיים-הרתעתיים וחינוכיים, קבע העליון כי יש לתת "משקל יחסי ראוי למצבו של המפרסם, וליכולותיו הכלכליות והאישיות". כאמור, השופטת נאור הצטרפה לתוצאה אך מנימוק אחר: "הפיצוי עומד, בערכים מוחלטים, על סכומים גבוהים מהמקובל בכגון דא, גם כשמביאים בחשבון שלשון הרע בענייננו היתה בוטה באופן חריג".

העליון הפחית במחצית את שיעור שכר טרחת עו"ד בו חוייב נודלמן. שרנסקי יוצג ע"י עו"ד דן אבי-יצחק. (ע"א 89/04).