"עדות טלנסקי הביאה לסילוקו של אולמרט, ולא היה לה מקום מבחינה משפטית"

בשבוע שעבר כינס ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מסיבת עיתונאים מיוחדת. עיתונאים, פוליטיקאים ועוד "אנשי שלומו" למיניהם הצטופפו בלשכתו וחיכו למוצא פיו. "החלטתי לא להתמודד בפריימריס של קדימה", הודיע אולמרט, וניסה לשמור על ארשת פנים נטולת מרירות. למרות המתח סביב הכינוס המיוחד, ההודעה שמסר לא הפתיעה איש. בפועל, חשבו כולם, לא נותרה לאולמרט ברירה אלא להודיע על התפטרותו. הסיבה: עדותו המוקדמת של משה טלנסקי "קברה" אותו מבחינה ציבורית. ומי שחפר את הבור במהירות, ביעילות ובמיומנות היה פרקליט המדינה, משה לדור, שמנצח על החקירות בפרשות "מעטפות הכסף" ו"אולמרטורס", ופעל במרץ לגביית העדות המוקדמת של טלנסקי.

"לדור הוא הרוח החיה מאחורי העדות המוקדמת של טלנסקי", אומר גורם פלילי בכיר. "הוא הגה את הקונספט שלה, והוא האדם שעומד מאחורי הדחת ראש הממשלה המכהן. האם לדור מתוחכם או שזה יצא במקרה? אני נוטה לדעה השנייה".

עו"ד יהודה וינשטיין, מבכירי הסנגורים בתחום הצווארון הלבן, ומי שהתמודד מול לדור במרוץ לתפקיד פרקליט המדינה, חושב שנעשתה כאן טעות משפטית. "העדות הזו הביאה לסילוקו של אולמרט, ולא היה לה מקום מבחינה משפטית. ההחלטה הזו הייתה שגויה משפטית, הן מבחינת בית המשפט שאישר אותה והן מבחינת מגיש הבקשה. ברגע שהתיק הזה יצא מכלל חקירה ונכנס לתוך בית המשפט, הוא קירב את קיצו של אולמרט. כשהתיק הגיע לשלושה שופטים בבית המשפט המחוזי, עם פרקליטים, גלימות, טענות והתנגדויות, הציבור ראה את היציאה מחקירה וכניסה למשפט, אף שפורמלית אלה הליכי חקירה, שאחריהם יכולים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה להשתכנע שאין מקום להגיש כתב אישום".

הכול התחיל בבקשה קצרצרה, בת עמוד וחצי בלבד, שהגיש לדור לבית המשפט המחוזי, לגבות את עדותו המוקדמת של טלנסקי כיוון ש"קיים יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבות את העדות במהלך המשפט, אם יוגש כתב אישום". בדיון הוא השמיע אופרה אחרת. לדור התייצב בעצמו, טען משך שעה ארוכה, ירד לפרטי החקירה, נימק, הסביר והשיב לטיעוני הסנגורים.

בין היתר, טען לדור כי העדות היא "בעלת חשיבות עצומה לבירור האמת בפרשה. בלעדיו (משה טלנסקי, א' ל'-ו'), קרוב לוודאי שלא ניתן יהיה לבסס אולי את החשדות, אם הן יעלו לכדי חשדות שמצדיקים הגשת אישום פלילי". לדור ציין, כי לטלנסקי שני ילדים בישראל, הוא אוהד מושבע של ישראל, מגיע לארץ מספר פעמים בשנה, וכן שטלנסקי ביטא נכונות להגיע בכל מועד ליתן עדות. "יחד עם זאת", אמר, "יש חשש של ממש שאולי לכך לא נוכל להגיע".

בין היתר, הביע לדור חשש שמא טלנסקי לא יגיע שוב לארץ למתן עדות בשל התגובות שחווה בעקבות החקירה והסיקור התקשורתי, עקב "קירבתו" לאולמרט, שעשויה למנוע ממנו מלהעיד מאוחר יותר, וכן בשל מצב אשתו חולת הסרטן. גם בדיון בערעור שהגישו סנגוריו של אולמרט על החלטת בית המשפט המחוזי, להתיר את גביית העדות המוקדמת בבית המשפט העליון, לא הרפה לדור וטען באריכות.

טיעונים לא מדויקים

"הוא בילבל במוח", אומר מומחה לעבירות צווארון לבן, שמכיר את לדור מתקופת כהונתו כפרקליט מחוז ירושלים, ומוסיף: "אבל ככה לדור מדבר. כל דבר שהוא אומר נהיה נאום ארוך, והוא חושב שזה הדבר הכי חשוב בעולם. הוא חושב שככה מנמקים בקשות בבית משפט".

מהר מאוד התברר, כי חלק מטיעוני לדור לא היו מדויקים, בלשון המעטה, ואחרים פשוט לא עמדו במבחן המציאות. לדברי גורם שמכיר את התיק, "אשתו של טלנסקי עברה ניתוח להסרת גידול סרטני לפני מספר שנים, והתגברה על המחלה נכון לאותו מועד, אך לדור יצר בדיון רושם שהיא חולה מאוד, ושטלנסקי להוט להיות לצידה, ולכן עשוי שלא לשוב". גם "החשש לחייו" של טלנסקי, שאותו הציג לדור בחצי-פה בדיונים, התברר כמופרך. בנוסף, השאלה אם טלנסקי נותר עד מפתח נגד אולמרט, כטענת הפרקליטות, מוטלת היום בספק. העדות שבלעדיה "לא ניתן יהיה לבסס אולי את החשדות", הפכה כמעט ל"חלק ממכלול הראיות" או "חלק מפסיפס". במהלך החקירות הנגדיות של טלנסקי הבהירו גורמים בפרקליטות, לרבות לדור, שעדותו לא תהיה הבסיס היחיד להגשת כתב אישום, אם יוגש, נגד אולמרט.

הדבר הבוטה והצורם ביותר, שהציג את לדור וטיעוניו חוצבי הלהבות באור לא מחמיא, היה העובדה שטלנסקי, שהצהיר למן השלב הראשון כי יגיע לכל דיון שייקבע, באמת הגיע לכולם, כך שגם החשש הזה היה מופרך. טלנסקי יצא מהארץ, חזר, יצא שוב וחזר וחוזר חלילה. להמשך חקירתו הנגדית, ב-31 בחודש, איש כבר לא חושש שלא יגיע.

ומי ספג את תוצאות ההערכה השגויה של לדור, שלפיה טלנסקי עשוי להיעלם? ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהתפוטר מתפקידו. על אף שרבים בציבור לא מצטערים לראות את אולמרט הולך, אסור להתעלם מכך שהוא רק חשוד. הוא לא נאשם עדיין, ובטח לא הורשע.

פרשת "אולמרט ומעטפות הכסף" העמידה במבחן את לדור (64) פרקליט מדינה חדש יחסית (מונה לתפקיד בנובמבר אשתקד, כשהחליף את ערן שנדר) וחדור מוטיבציה. היותו בעל ניסיון רב במערכת המשפט, לא בהכרח עזרה לו לעמוד במבחן הזה.

לדור החל את דרכו כמתמחה במשרד עוה"ד שפאר ש. תוסיה-כהן, ובהמשך השתלב כיועץ משפטי במפעלי חיים שיף, ועסק בעניינים עסקיים שונים. לפרקליטות מחוז ירושלים הצטרף בשנת 1978, ועד לפרישתו, 25 שנה מאוחר יותר, מילא שורה ארוכה של תפקידים בפרקליטות. הוא החל כפרקליט מן השורה, ניהל תיקים פליליים רבים ומגוונים, והופיע שלוש-ארבע פעמים בשבוע בבתי משפט. בהמשך, מונה למנהל המחלקה הכלכלית במחוז.

בתיק הבכורה שלו כמנהל המחלקה, עבד עם פרקליטת המדינה דאז, והיום נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ב"פרשת הבנקאים" שהואשמו בוויסות מניות הבנקים. לדור טיפל בתיק כמעט לבדו, התייצב מול שורת סנגורי צמרת - אמנון גולדנברג, יגאל ארנון, רם כספי, יעקב וינרוט, ואחרים - והביא להרשעתם של הבנקאים באחד התיקים המורכבים שנדונו בישראל. זמן קצר אחר-כך, מונה לפרקליט מחוז ירושלים.

התובע בפרומדיקו

כפרקליט מחוז שימש כתובע ב"פרשת פרומדיקו", שבה הואשם נשיא טבע, אלי הורביץ, בעבירות מס. תחילה חש לדור סיפוק מעבודתו המאומצת על התיק כשבית המשפט המחוזי הרשיע את הורביץ, אך בהמשך, בית המשפט העליון הפך את פסק-הדין, וזיכה את הורביץ. אכזבתו של לדור ליוותה אותו שנים.

לאחר כ-10 שנות כהונה כפרקליט מחוז ירושלים, הודיע לדור על פרישתו מהחיים הציבוריים. סמוך לפרישתו החל המרוץ על תפקיד פרקליט המדינה. לדור התמודד והפסיד לערן שנדר. לאחר ההפסד הצטרף לדור כשותף למשרד הירושלמי אפי אברמזון, וניהל את הסניף התל-אביבי שלו עד למינויו אשתקד.

כשלדור מונה לפרקליט המדינה, ציפו רבים שהוא יפגין מקצועיות ויכולות שסברו שהיו חסרות לקודמו, שנדר. בתקופת כהונתו התמודד שנדר עם טענות על חוסר בקיאותו וניסיונו המועט בתחום הפלילי. הציפיות מלדור המנוסה היו גבוהות. על הפרק עמדו ההכרעה בפרשת אולמרט ובנק לאומי, והכישלונות, התקשורתיים לפחות, בטיפול בפרשות השר חיים רמון והנשיא לשעבר, משה קצב, שהטרידו רבים במערכת ומחוצה לה.

האם עמד לדור בציפיות או שכשל במבחן האמיתי הראשון שהוצב בפניו, כשהחליט להילחם על גביית עדות מוקדמת, שתוצאותיה הציבוריות-פוליטיות מרחיקות הלכת היו ידועות מראש?. בקהילייה המשפטית מבקרים את שיקול הדעת שהפעיל. רבים טוענים, שאין ולא הייתה הצדקה לגביית העדות המוקדמת, שחרצה את דינו הפוליטי של אולמרט.

בקשה חריגה

בקשה לעדות מוקדמת נחשבת לחריגה, ומתקבלת כאשר המדינה מוכיחה שמתקיימים שני תנאים בסיסיים: שהעדות חיונית מאוד; ושקיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להעיד את העד מאוחר יותר. לדברי וינשטיין, "מלכתחילה היה די ברור שניתן יהיה להעיד את העד הזה בכל שלב במשפט, ואם היו ספקות בכך, באה המציאות העגומה והסירה אותם. היום מתייחסים אל העד כאילו הוא גר בז'בוטינסקי בתל-אביב. הוא מקבל הזמנה למשפט, מגיע לארץ, הולך ושב. הוא אפילו בא יותר ממה שמבקשים ממנו".

ל"גלובס" נודע, שאחד מהבכירים המעורבים בתיק אמר באולם, בשלב מוקדם מאוד של הדיונים בבקשה לגביית העדות המוקדמת, שהסיכוי שטלנסקי לא יגיע להעיד קלוש. "לא יכולנו לקחת גם את הסיכון הקלוש שהוא לא יחזור", הודה אז. "סיכוי קלוש כזה קיים בכל מקרה שבו עד מסר עדות במשטרה, והמשפט אמור להתקיים בעוד שנתיים-שלוש", אומר סנגור בכיר. "כל עד, גם מי שגר בתל-אביב, או בירושלים, עלול לא להופיע לדיון. כשהעד הוא תושב חוץ, הסיכון לכך גדול יותר, אך גם עד ישראלי עלול להחליט שהוא לא בנוי למשפט, ולעזוב את הארץ, לחלות, או חלילה להידרס. האם נעיד את כולם עדות מוקדמת?", שואל סנגור אחר. אם נלך על-פי 'תקדים טלנסקי', נראה שכן.

עו"ד וינשטיין מנסה להכניס את עצמו לנעליים של לדור. "לדור כנראה אמר לעצמו 'אולי יקרה לעד משהו?', והחליט ללכת על בטוח. אמנם יותר טוב להכות על הברזל כשהוא חם, אבל זה לא הופך את מכשיר העדות המוקדמת למכשיר ראוי. תמיד לוקחים איזשהו סיכון, אבל את הסיכון הזה מקריבים על מזבח הצורך שהמשפט יתנהל כהלכתו, ויש ראשון ואחרון בתורה הזאת. קודם מגישים כתב אישום, ואחר-כך מעידים עדים, ולא להיפך. זה להפוך את הפירמידה על ראשה, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לעשות כך. לא ראיתי מדוע המקרה הזה כל-כך יוצא דופן, שניתן היה להפוך את הפירמידה".

ההבדל העיקרי בין התיק הזה לכול תיק אחר, שבו תידחה בקשה לעדות מוקדמת, הוא זהות החשוד-הנחקר. בפרקליטות טענו אמנם לאורך הדרך, כי אולמרט זכאי ליחס זהה לזה שמקבלים חשודים אחרים, אך בפועל ברור שמעמדו היה פקטור משמעותי בהליך קבלת ההחלטות.

לדברי פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי, "לדור כנראה חשב שגם אם יש אפשרות זעירה לכך שהעד לא יגיע, די בכך כשמדובר בראש ממשלה. אני מעריך, שהפרקליטות סברה שבלעדי העדות הזאת חקירה של ראש ממשלה תיכשל, ומבחינת שלטון החוק זה דבר פשוט בלתי מתקבל על הדעת. לולא דובר בראש הממשלה, בטוח שלא הייתה מתבקשת הבקשה הזו, ובוודאי שלא הייתה מתקבלת גם אם הייתה מתבקשת".

למרות תמרורי האזהרה המשיך לדור בנחישות בהליכים לגביית העדות המוקדמת. כל-כך נחוש היה, עד שהופיע בעצמו בכל ההליכים בבית המשפט. לדברי פרופ' גרוס, "בעבר, היו אמנם כמה מקרים בודדים, שיועץ משפטי לממשלה או פרקליטי מדינה התייצבו לדיון, אבל זה מחזה נדיר". פרקליטי מדינה והיועצים המשפטיים לממשלה נוהגים לשלוח לבתי-המשפט את המשנים והעוזרים שלהם, או פרקליטים בכירים אחרים. לדור החליט, שהוא מופיע, ומטפל בעצמו בעניינו של אולמרט. גם אם לדור לא כיוון לכך, הוא נעץ מסמר נוסף בארון הקבורה של הקריירה הציבורית של ראש הממשלה.

גרוס: "מדובר באדם מספר 1 במערכת התביעה. כאשר אדם כזה מתייצב לדיון, הוא, ולא עוזריו שבדרך-כלל עוסקים במלאכה, יש בכך הבעת עמדה שאומרת שהעניין מאוד-מאוד חשוב, עד כדי-כך שהוא טעון מבחינתו טיפול אישי. אני אישית חושב שזה ראוי. כך צריך להיות".

מלחמת חפירות

לדברי סניגור מנוסה, "לדור פעל באופן טיפשי במקרה הזה. הוא עירב את עצמו ב'מלחמת החפירות' שקשורה לעדות המוקדמת, ונכנס לתאקלים עם עו"ד אלי זהר ולעניינים אישיים באופיים, עוד לפני שקיבל החלטה על הגשת כתב אישום. לדור מנע מעצמו את האפשרות לשבת בצורה שקולה במשרדו, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה, ולשקול את התיק בצורה קרה ומפוכחת. לפרקליט מדינה וליועץ משפטי לממשלה יש את הפריבילגיה לא לעסוק במלחמת השוחות הזו, להישאר מנותק, ולא להיות מעורב רגשית, וזאת השגיאה העיקרית שלו. מה הייתה הבעיה לתת לעו"ד אלי אברבנל לנהל את הסיפור הזה? מי צריך את פרקליט המדינה שם?".

האם מדובר בשימוש לרעה של לדור בכוח המשרה, או בטעות "תמימה" בהפעלת שיקול הדעת?. "יש שתי אופציות", אומר מומחה לעבירות צווארון לבן. "הראשונה, שמדובר בקונספירציה לעשות ספין לצורכי תקשורת, שבסופו ייווצר מצב של 'מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט', והלחץ הציבורי כבר יעשה את שלו. ההשערה הזו מייחסת ללדור תחכום וכוונות מרושעות. אך מהיכרותי עם האיש, ללדור אין לא תחכום ולא כוונות מרושעות. הוא לא אדם שיושב ומטכס מזימות איך מפילים ראשי ממשלות. האופציה השנייה, שיותר מתאימה לאופן שבו לדור עובד, היא, שבאיזשהו שלב הוא קיבל החלטה לא נבונה, ונשבה בקסם שלה".

נאומים ארוכים

סביר להניח כי לא הייתה קונספירציה להפיל את ראש הממשלה, אך קשה להתעלם מכך שעשויה להיות למטפלים בתיק מוטיבציה אישית ורצון להתבלט. ובכל זאת, נראה שזה לא המקרה של לדור. לדברי עורכי דין שמכירים אותו, אצלו מדובר בסוג של עיוורון ודבקות במטרה, בלי לתת לעובדות לבלבל אותו. לדור הוא טיפוס שנלחם בכל מקרה.

גם כפרקליט מחוז נחשב לדור לנחוש ולקשוח. לסנגורים היה קשה לעבוד מולו. לדור גילה נוקשות בנוגע לעסקאות טיעון, ובמקרים רבים החליט שהתיק שלפניו, כמו תיק פרומדיקו, חייב להסתיים בהכרעה שיפוטית, ולא ניתן היה להזיזו מעמדתו. לדברי מומחה למשפט פלילי, "הוא נלחם במסגרת בקשה לעדות מוקדמת, כי הוא לדור, לא בגלל שזה תיק של ראש ממשלה. תמיד הוא היה פייטר, מתחכם ונואם נאומים ארוכים. זוהי ההתנהגות הנשכנית הרגילה שלו".

ולאן נעלם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שעד לאחרונה ספג את האש כשהתפוצצו פרשות מתוקשרות, כמו רמון, קצב ושרון והאי היווני? נראה כי הרכש החדש של מזוז, משה לדור, השתלם לו. הוא לא נמצא כל העת בקדמת הבמה, אלא חלק מצוות מקבלי ההחלטה, ויש מי שנושא עימו באחריות כשמופנית לתביעה אצבע מאשימה.

זה מה שמזוז חיפש כשהמליץ על מינוי של לדור. הפרשות והסכסוכים המתוקשרים בין ראשי המערכת המשפטית (דורית בייניש-דניאל פרידמן), שטלטלו את הפרקליטות בשנים האחרונות, לרבות אלה של רמון וקצב, גרמו נזק ופגעו במערכת הציבורית-משפטית, וגם תדמיתו של פרקליט המדינה היוצא, שנדר, תרמה למצב העגום. הוא נחשב לפרקליט מדינה לא דומיננטי, שאף שהקדנציה שלו הייתה אינטנסיבית, והיו לו הזדמנויות רבות להתבלט - החל מפרשות גדולות כמו הלבנת ההון בבנק הפועלים והשחיתות ברשות המסים, דרך פיצוח ארגוני פשיעה, ועד לחקירות ראשי ממשלה, שרים, ראשי ערים - הרגישו רבים כי קולו לא נשמע, והוא מתקשה לקבל החלטות. מזוז נותר בזירה לבדו, וספג מטחי ביקורת על כל צעד ושעל.

לדברי סנגור המתמחה בעבירות צווארון לבן, "מזוז בחר בלדור, בין היתר, בגלל הסאגה של קצב, שבזמנה היה לו פרקליט מדינה שלא היה 'באפר' מספיק רציני בתחום המשפט הפלילי, כדי לקבל החלטות נבונות ומושכלות. הוא רצה פליליסט רציני ובעל שיעור קומה".

קצת יותר מחצי שנה לאחר מינויו נראה שלדור נטל את המושכות באופן מלא בתחום הפלילי, ומזוז נגרר אחריו. הוא כבר נטל את הטיפול בגרורות פרשת רמון, נכנס לתיק קצב כדי לעשות סדר בבלגן, ובפרשת אולמרט הוא נמצא תחת אור הזרקורים רוב הזמן.

פליליסטים מתארים את היחסים בין מזוז ללדור כיחסים בין צ'רמן (מזוז) למנכ"ל (לדור). לדור מטפל בעניינים הבוערים, ומזוז נותן חסות מלמעלה. "בהתחשב בזה שמזוז לא מבין בתחום הפלילי ולא ניהל משפט פלילי, הייתי אומר שלדור השתלט על העניינים בדיוק בזמן הנכון. דה-פקטו, השרביט בתחומי התביעה והמשפטים הפליליים עבר אליו", אומר אחד הסנגורים הבולטים בארץ.

מכשיר העדות המוקדמת - בעיקר בתיקי אונס תיירות

באופן מסורתי מכשיר העדות המוקדמת משמש במקרים שבהם מתבצעות עבירות נגד תיירים, שאין סיבה שישובו לארץ בתום ביקורם. לדברי עו"ד דבורה חן, לשעבר מנהלת המחלקה לעניינים פליליים-ביטחוניים בפרקליטות המדינה, "במקרים כאלה נשמעות הרבה עדויות מוקדמות. דוגמאות אופייניות לכך הן תיקי אונס של תיירות, אלימות, שוד של תיירים. המקרה של אולמרט הוא לא מקרה קלאסי כזה. ממה שידוע לי, ספק רב אם היה מקום לעדות המוקדמת. להבדיל מאונס תיירות, במקרה הזה נוצר הליך של עדות מוקדמת בלי שידוע בבירור טיב העבירה שבגינה נשמעת העדות, ואם בכלל יוגש כתב אישום. כך הצהיר פרקליט המדינה. סיטואציה כזאת היא מאוד נדירה. אני מתקשה לזכור מקרה של עדות מוקדמת, שנגבתה כאשר לא היה ברור אם יוגש כתב אישום ומה אופי העבירה שבה מדובר".

חן מעריכה, כי ההליך הזה גרם נזק לתביעה הכללית. "ניתנה עדות ראשונית של עד במשטרה, שלא הספיקו לאמת ולעמת אותה עם דברים חיצוניים שיכולים לחזק או לאיין אותה, ובחקירות הנגדיות התברר שיש בה סתירות. דבר שני, בשלב די מוקדם בחקירה נאלצה התביעה לתת לסנגוריה כמעט את כל הראיות בתיק בטרם נסתיימה החקירה".

תגובה: "גביית העדות היתה מוצדקת"

דובר משרד המשפטים, בשם פרקליט המדינה, מסר בתגובה: "היוזמה לבקש עדות מוקדמת נתמכה על-ידי כל הגורמים המעורבים בקבלת ההחלטות במערכת האכיפה - ואושרה פה אחד ע"י שישה שופטים, שדנו בבקשה, במחוזי ובעליון. אין ולו פרט אחד שנטען על-ידי פרקליט המדינה והתביעה בבית המשפט, שאיננו תואם במלואו את העובדות כפי שהיו ועודן בידיעת התביעה. הדברים המיוחסים לפרקליט המדינה בכתבה הם בגדר סילוף מגמתי של דבריו בפני בית המשפט.

"גביית העדות המוקדמת הייתה מוצדקת, והשיקולים וההערכות שהיו ערב קבלת ההחלטה לבקש את גבייתה - עודם עומדים, גם אם טלנסקי חזר להעיד בחקירה נגדית, אחרי שכבר נחקר בעדות ראשית. הביקורת היא לא יותר מאשר חוכמה שלאחר מעשה, וגם זאת - על-פי הערכת פרשנים, שאינם מכירים את העובדות. העובדה היא שביקורת זו לא נשמעה בזמן אמת, כאשר הוגשה הבקשה ונדונה בבתי המשפט. הדיבורים על רצון של מאן-דהוא "לחסל" ראש ממשלה, אינם ראויים להתייחסות".