מצטמצם או לא מצטמצם?

בתיבת הדוא"ל שלי, ושל עוד כמה מיליונים, נחתה אתמול הודעה נוטפת אופטימיות מכריסטיאן פרי (Ferry), סגן מנהל מסע הבחירות של מקיין. כריס כתב עוד לפני שבוע וביקש שאואיל בטובי למצוא "כמה דקות כדי לעשות עשרים שיחות טלפון", לדבר על לב מכריי וידידיי שיצביעו בעד מקיין-פיילין.

אתמול ראה כריס צורך לברך אותי באופן אישי: "העבודה שהשקעת נושאת פרי... הסקרים מראים שאנחנו סוגרים את הפער עם סנאטור אובמה".

כשלעצמי, אני נמנע מלתבוע אשראי מלא על איזשהו שינוי בפוליטיקה האמריקאית. אבל אני חושב שכריס מגזים. אין סיבה להאמין שהפער נסגר. רק סקר ארצי אחד מראה צמצום, וגם אצלו הצמצום הוא תוצאה של ניחוש מוצהר. הסקרים במדינות המפתח, שבלעדיהן לא יוכל מקיין לנצח, מוסיפים להראות יתרון ברור מאוד של אובמה.

צר להם מאוד

זה המעורר אופטימיות אצל אנשי מקיין הוא אחד משני "סקרי מעקב" יומיים של מכון גאלופ. סקר מעקב מיוסד על ממוצע של ארבעה ימים. גאלופ מפרסם עכשיו שניים: "רחב" ו"צר". ה"רחב" מוסר את התפלגות ההצבעה בין אמריקנים הרשומים להצביע, וה"צר" מוסר את התפלגות ההצבעה בין אלה העומדים להצביע.

מאחר שבאופן מסורתי אחוז גבוה מאוד של אמריקאים אינם מצביעים - אם מפני שאינם טורחים להירשם, ואם מפני שאינם טורחים להגיע לקלפי - עורכיו של כל סקר צריכים לפתח מנגנוני סבירות, כדי לכמת כל קול. זאת אומרת, קול של סתם-מצביע שקול פחות מקולו של מצביע ודאי או סביר מאוד.

הסקר ה"צר" הוא זה המראה צמצום פער. ביום ג' שעבר ה"צר" הראה הפרש של שישה אחוזים לטובת אובמה. ביום ד' שעבר ההפרש פחת לשלושה אחוזים, ביום ו' הוא פחת עד שני אחוזים, ושם נשאר גם אתמול. הסקר הרחב הראה ירידה מ-10% לארבעה אחוזים.

אלה מספרים מרשימים כשלעצמם, אבל שום סקר אחר לא הראה אותם. הסקר היומי של ג'ון זוגבי (עבור רויטרס) הראה תנודה של אחוז או שניים (אתמול יתרונו של אובמה עמד על ארבעה אחוזים); הסקר היומי של ראסמוסן הראה יתרון בן חמישה אחוזים לאובמה בכל אחד מן הימים האלה; הסקר היומי של Hotline, שירות חדשות פוליטי רב מוניטין, הראה הפרש של שישה אחוזים ביום ג' שעבר - ושבעה אחוזים אתמול.

בקצרה, עד שלא נראה סקרים מלאים חדשים, הנחשבים לסמכותיים יותר מסקרי המעקב, לא נוכל לדבר ברצינות על נטייה ארצית. כיוצא בזה, עד שלא נראה סקרים חדשים מפלורידה, מאוהיו, מפנסילבניה, מווירג'יניה ומצפון קרוליינה לא נוכל להניח שנטייה ארצית מתורגמת לתמיכה מקומית.

"לא סגר את העסקה"

בזמן כתיבת הדברים האלה, על יסוד מה שאנחנו יודעים, אין איפוא שינויים של ממש במפה הפוליטית, אם כי אפשר להבין מדוע פרשנים אחדים חושבים שעדיין ייתכן שינוי.

פטריק ביוקנן, הפרשן הימני הרדיקלי שהתמודד בעצמו על הנשיאות, כתב אתמול כי "אובמה עדיין לא סגר את העסקה. כל אימת שאמריקה חוזרת ומתבוננת בו, מתעוררים אצלה הרהורי חרטה, והיא נסוגה". ביוקנן מבטא את הרעיון, שארה"ב היא בעיקרה "ארץ הנמצאת ימינה מן המרכז", וניצחון השמאל של המפלגה הדמוקרטית אינו מתיישב עם הרגליה ועם ציפיותיה.

פרשן ימני אחר, מייקל בארון, שסמכותו על הפוליטיקה האמריקנית היא שם דבר, תהה אתמול אם "ג'ו השרברב" משנה את הדינמיקה של מערכת הבחירות. השרברב השתרבב במפתיע אל מערכת הבחירות בוויכוח הטלוויזיה של השבוע שעבר. הוא בן 34, ומתגורר בעיר קטנה במדינת אוהיו. אובמה ביקר שם באמצע השבוע, וחיזר על הפתחים באחת השכונות. ג'ו השרברב הציג לו כמה שאלות נוקבות על תכניות המסים שלו.

סוציאליסטים, אבוי

מקיין השתמש בפרטי הדו-שיח בין אובמה לג'ו כדי לחזק את טענותיו שאובמה מתכנן העלאה מסיבית של מסים על המעמד הבינוני. הוא ציטט בעונג מיוחד מלים שאובמה השמיע באוזני ג'ו: "חלוקה מחדש של העושר". בעיני הימין האמריקאי, "חלוקה מחדש" היא נוסחה סוציאליסטית לכל דבר. כל אימת שהימין רצה להטעים עד כמה הדמוקרטים התרחקו שמאלה, דובריו האשימו אותם בתכניות "לחלק את העושר מחדש".

הדמוקרטים הקדישו במרוצת השנים הרבה מאוד מאמצים כדי להימלט מפני החשד הזה. עליית ביל קלינטון בסוף שנות ה-80 היתה פסגת המאמץ הדמוקרטי לנוע "לעבר המרכז". כמעט לא ייאמן איפוא שהמלים המפורשות האלה בקעו מגרונו של אובמה, והן מתחילות עכשיו להדהד. אבל כלל לא ברור שיהיה להן האפקט המבוקש. בימים שבהם האמריקאים סומכים את ידיהם על הלאמה-למעשה של הבנקים, ועל התערבות חסרת תקדים של ממשלתם בפעילות הכלכלית, "חלוקה מחדש" נשמעת קצת פחות מאיימת.

כך או כך, המעשה בג'ו השרברב העניק הפוגה חצי-קומית למערכת הבחירות. ג'ו, כבד גוף ומגולח קרקפת, ניהל מסיבות עיתונאים מאולתרות על המדרכה שליד ביתו לטובת לגיונות של כתבים שנהרו אל עירו הקטנה. הוא השמיע הצהרות שערורייתיות, והשווה את תשובתו הארוכה של אובמה לשאלתו עם ריקוד "טאפ" של סמי דייוויס, הבדרן השחור המפורסם של אמצע המאה ה-20.

עוד לפני כן, שורה של כלי תקשורת פרסמו "תחקירים" על חייו של ג'ו ועל עיסוקיו. סוכנות AP שיוותה לו מראה של נוכל ומעמיד פנים, כאשר גילתה ש"שמו האמיתי" הוא "סמיואל", אם כי הודתה ששמו האמצעי מתחיל באות J. אחר כך התברר שהשם האמצעי הוא "ג'וזף", והכול אמנם קוראים לסמיואל "ג'ו". ה"ניו יורק טיימס" הודיע לקוראיו בחגיגיות, שג'ו אולי שרברב, אבל אינו שרברב מורשה.

ההתקפה על ג'ו היתה כמעט רפלקס של פיקת הברך, וחיזקה את הרושם ששורה ארוכה מאוד של מוסדות עיתונאיים בארה"ב ויתרו זה כבר על כל מראית עין של אובייקטיביות.

מצעד מאמרי המערכת

בינתיים התחיל גם המצעד המסורתי של הבעות התמיכה האדיטוריאליות. מסורת אמריקאית היא שעיתונים מייעצים בגלוי לקוראיהם איך להצביע בכל סוגי הבחירות, מוועד ההורים, עבור דרך המושל והקונגרס, וגמור בנשיאות. אין קושי לנחש שהרוב המכריע של העיתונים יתמכו השנה בגלוי באובמה.

הפתעה קטנה נרשמה ביום ו', כאשר "שיקגו טריביון" הצטרף אל מצעד אובמה. העיתון הזה מעולם לא תמך בדמוקרט. ב-1948 הוא הניב את הכותרת המפורסמת "דיואי מביס את טרומן" במוצאי יום הבחירות שבהן טרומן הדמוקרט הביס את דיואי הרפובליקן. אבל בסופו של דבר ההפתעה היא קטנה, מפני שעיתון בשיקגו נוטה באופן טבעי לתמוך במועמד הראשון לנשיאות משיקגו זה 52 שנה.

סמלית פחות, אבל חשובה יותר, היא התמיכה במועמדות אובמה בשורה של עיתונים בספרדית, המשרתים את האוכלוסייה הלטינו-אמריקנית הגדלה. בבחירות של 2004 מיעוט ניכר של לטינוס תמכו בג'ורג' בוש. הפעם נראה שהם יתייצבו באופן מסיבי לצד אובמה. אין זה כלל מן הנמנע שקולותיהם יכריעו את הכף, בעיקר במדינות שהמירוץ בהן צמוד, כמו למשל וירג'יניה, קולורדו ונבאדה. *

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com