האופטימיסט

ציוריו הצבעוניים של ידיד רובין, שמוצגים בגלריה שלוש בתל-אביב, נראים במבט ראשון מלאי אופטימיות. במבט שני, מבחינים בהם גם במעין עצבות שקטה

ציוריו של ידיד רובין מלאים בצבע ורוויים בתחושה ראשונית של אופטימיות, קרבה לטבע ופשטות. אבל רובין מטעה בחזות הנאיבית של עבודותיו. בתערוכת ציורים חדשים שהוא מציג בגלריה שלוש בתל-אביב, מתחת לפני השטח שרויה איזו עצבות שקטה. אולי בדידות, אולי כמיהה למשהו שכבר לא יוכל להיות. תחושת בגרות שמצטרפת למבט הילדי של מי שדבק בתמונה מתוך השיר "אז בבית הספר" כמו במנטרה מגוננת.

תמיד יש בהם נוף שדות, עצים וטרקטור. תמיד הנוף פתוח ונושם, התלמים החרושים מזמינים את המבט אל האופק. אבל איכשהו ניכר שהפרופורציות השתנו והפכו לחריפות יותר. השכבות רבות יותר וחלקן שטחיות במכוון, כמו גלויות מהולנד ומבלגיה שהודבקו ברקע של אחד הציורים ונטמעו בתוכו. הגוונים התעמעמו והם אפרוריים-תכלכלים שקטים בחלק מהציורים. שדרת הברושים הנצחית מרמזת על איזו מורבידיות, והשמש הואן-גוכית או העננים המונקיים שמופיעים במרומז, משמחים את העין אך גם מקדירים את שמי הציור.

רובין, קיבוצניק בן 70 מגבעת-חיים, אמנם מפנה את מרבית האנרגיה שלו לעטיפה המקושטת, מאירת העיניים, אך מעבר לוורוד המפתיע, האופטימי, של עצי הפרי ולכחול השקוף של הברושים, קשה שלא להבחין בצל חולף של ראייה מפוכחת. "אני מצייר את נופי הקיבוץ, אך הם בעצם נופי הנפש. אינני מצייר בהסתכלות ישירה, אלא מתוך הצטברות של תחושות למצבים בנוף, מתוך תחושה שאני נתון במערכת שאיננה מקרית", אומר רובין.

פסי הצבע השמנמנים, שהוא מניח בנדיבות על הבד, משמשים כמעין דקורציה צבעונית, מעמיקים את הציור בתלת-ממד, אך גם מדגישים עוד יותר את החסר שביניהם. בשיחה עמו הוא נשמע מודע יותר להשפעות של מאסטרים גדולים בציור מאשר לתכני חייו המחלחלים לתוך היצירה. הוא מעדיף לאחוז בצבעוניות השופעת שלו, בתבנית הנוף ההרמונית, ולטמון בתוכה רק רמזים לסערת הרוח ולזמן החולף.

*הסגנון שלך השתנה?

"כמו ילד שגדל לצדך ואתה לא רואה שזה קורה, עד שבא מישהו מבחוץ, כך גם בציורים השינוי ניכר בעיני המתבונן. אני מבין מתגובות האנשים שהציור השתנה. אם פעם המניע שלי היה לעשות ציורים בכל הכוח של הצבע, התבגרתי והבנתי שאפשר לתת לשני צבעים לעשות את העבודה, וזה מספיק. גם מבחינת כמות החומר, היום אני מאמין שאפשר ליצור באמצעים מינוריים יותר".

רובין מצייר, לדבריו, באופן אינטואיטיבי, לא מתוכנן. "אין לי כוונות קודרות או נאיביות או שמחה. כשאני ניגש לבד אני לא יודע מה ייצא. זה לא משהו עם התחלה וסוף ברור - כך יוצא". ב-2009 מתוכננת לרובין תערוכה יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון תל-אביב לאמנות. *

גלריה שלוש, חיסין 5 ת"א, ב'-ה' 10:00-13:00, 17:00-19:30, ו' 10:00-13:00, ש' 11:00-13:00, עד 20.12.08