סלח לי, איך מגיעים לסוגה עילית?

המילים המכובסות משולחן הרגולטור נראות יפה על דפי המכרז, אבל רע על המסך

הטלוויזיה הרב-ערוצית היא אם כל הדמוקרטיות: אפילו בבחירות לכנסת, מאבד האזרח את השפעתו על מה שיקרה בארבע השנים הבאות, אבל בטלוויזיה מצביע האוחז בשלט בכל רגע נתון בעד או נגד התוכנית שמשודרת. יותר ממאה אלטרנטיבות יש לו, שלא לדבר על זכות הווטו: לכבות את המכשיר וללכת לסרט, לגלוש באינטרנט, לצאת לפאב. חגיגה לזכות הבחירה.

בעובדה הברורה הזאת היה צריך להתחיל ולהיגמר כל הדיון על הרגולציה בתחום הטלוויזיה. אבל במקום זה עסוקים כאן כל היום במי עומד במכסה ומי לא, מה זה סוגה עילית, מה זה תעודה, מהי סידרת מקור, למי מותר למכור פרסומות והאם הפרסומת הסמויה דינה כפרסומת גלויה. תקנות, מכרזים, "נציגי ציבור" שבכלל לא מכירים את הציבור -ומפרנסים גוף רגולטורי מיותר, הכל כדי לאחוז בגרונם של הערוצים השונים.

למה בעצם? מה הועילו רגולטורים בתקנתם? הסרטים הטובים נמצאים בחבילות מורחבות ויקרות, כך גם הסדרות המצליחות בעולם. משדרי הספורט המרתקים, שייכים גם הם, ברובם, לערוצים הייעודיים. מה נותר למי שמחובר רק לערוצים 1, 2, 10 ו-33? אה, כן: ערוץ הכנסת כבונוס. סוגה עילית, יצירה מקורית וכל שאר המילים המכובסות משולחנו של הרגולטור, נראות יפה מאוד על דפי המכרז, אבל רע מאוד בפועל. ממילא, יש לזכיינים השונים סיבה טובה לייצר את המשדרים האיכותיים ביותר: הם מכניסים כסף, הסיבה הכי טובה שיש לאנשים מוכשרים לקום מהמיטה בבוקר.

מה אמרתם? "האח הגדול"? "הישרדות"? קל מאוד לנופף בריאליטי כדגל אדום מול פנינו. אבל "פולישוק" המשובחת הצמיחה יופי של רייטינג. גם את "מרחק נגיעה", ו"סרוגים" שידרו כאן בערוצים המסחריים אחרי שקצרו הצלחה בערוצי הנישה, פשוט מפני שהן היו סדרות טובות. כי טלוויזיה טובה היא לרוב גם טלוויזיה רווחית: תשאלו את היוצרים של "בטיפול" או אפילו של שעשועון אינטליגנטי כמו "הכספת".

דאגה לתרבות הישראלית, למגזרים ולפריפריה היא ערך נעלה. אבל החובה הזאת מוטלת על מדינת ישראל, לא על גופי השידור השונים.אז תתכבד המדינה ותיתן ל כ ו ל ם צ'אנס להתפרנס באופן מקצועי ונטול שיקולים רגולטורים, תגבה מהם מסים לרוב, ובמסים תשתמש כפי שהיא מוצאת לנכון: תבצר את מעמדו של השידור הציבורי, תעודד יצירה מקורית, תצמצם את הפער בין יהודים ללא יהודים, בין מרכז לפריפריה, בין חילוניים לדתיים, תקנה תותחים במקום גרביים ומקוואות טהרה במקום בריכות שחייה. כל מה שיעלה על דעתה המבריקה או המטורללת.

במקום זה יש לנו זכיינים שמפסידים ביחד כ-200 מיליון שקל בשנה, רגולטור שמתסבך בעצמו עם התקנות הבלתי אפשריות שניסח, יוצרים ממורמרים, אפס הכנסות ממסים למדינה, והמון שעות של טלוויזיה רעה. *