"מבחן התוצאה במנג'מנט של רשת הוא לא טוב"

אביב גלעדי, בעלי נגה תקשורת ומבעלי רשת, עצבני. למה? הרבה סיבות: כישלון הרגולציה שלא מאפשרת לשוק המקומי להתפתח ("העוצמה של חברות תקשורת, גם 'ידיעות*, רק הולכת ופוחתת"), הקריסה בטלוויזיה המסחרית ("התחרות והפחד גרמו לפרסומאים להפוך אותנו לטרף קל"), היחסים הבעייתיים עם אודי אנג'ל, ונורמת קידום מהלכים דרך הלובי ("אני לא מזמין פוליטיקאים אלי הביתה בשבת לאכול דג מלוח"). מזל שצפייה בטלוויזיה עדיין מרגיעה אותו

אביב גלעדי הוא לא מאלה שעובדים בלהתראיין. הוא לא ממש מת על זה. בניגוד לבון-טון של אנשי העסקים הממותגים היום, במיוחד בתחום התקשורת, לא כך הוא הגיע לאן שהגיע: אחד מאנשי העסקים היותר בולטים בשוק התקשורת המקומי, עם אחזקות בזכיינית ערוץ 2 רשת, במגוון ערוצי ספורט מובילים בכבלים ובלוויין, ובערוץ 8 וערוץ הילדים דרך נגה תקשורת.

אבל לפעמים, כנראה, אין ברירה. או יותר נכון - יש יותר מדי דברים שחייבים להיאמר, לצאת החוצה. ומי יודע, אולי הם גם יישנו משהו. אחרי הכול - שוק התקשורת הישראלי תקוע, בענק. הרגולציה מעיקה כמו אבן ריחיים על הצוואר, שוק הפרסום זקוק להנשמה מלאכותית, העסקים מקרטעים במקרה הטוב, וכמו שאומרים באנגלית וזה תמיד נשמע יותר טוב - משהו חייב לתת (Something's got to give).

אל תטעו במראה ה"סחבק" שלו. גלעדי הוא הראשון שיעיד על עצמו, שבעצם הוא הכי אוהב להסתלבט על החוף, לאכול ענבים ולשחק מטקות. הוא רחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט, אין לו מחסום לפה, והוא גם לא שואף לשנות את זה. ומצד שני, מי שמכיר אותו יודע, שבסוף אף אחד לא יעבוד עליו. הוא יעביר בדיוק את המסר שהתכוון שיעבור. ובתקופה הרגישה הנוכחית, שמתפרשת כבר על זמן לא קצר, יש לא מעט מסרים כאלה. תראו בעצמכם.

בעוד שנתיים תעשיית הטלוויזיה עוברת לרישיונות. זה יזרז את המיזוג בין קשת לרשת?

"אנחנו יודעים מה הרישיונות נושאים בחובם? אני עוד לא כל כך יודע איך רישיון יהיה שונה מזיכיון. חוץ מהיכולת לפרוס חובות על פני זמן אינסופי".

כן, אבל גם ברמה של מחויבויות תוכן זה אמור לעבוד אחרת.

"אז אני רוצה שמישהו יסביר לי, כי אני עוד לא הבנתי מה זה אומר. כל זמן שהמחויבויות לא יהיו נגזרות של הכנסות, כל שיטה אחרת היא קלוקלת. אם בתקופת הרישיונות יחליטו שנפיק הפקות מקור לא ב-50 מיליון, אלא ב-30 מיליון, כמובן שזה יותר טוב. אבל עדיין, זו לא הדרך הנכונה, כי גם 30 מיליון זה הרבה, אם יום אחד השוק פה יהיה מאוד בעייתי. הכל צריך להיות נגזר באחוזים. בתקופות שהשוק לא יתמוך בעשייה טלוויזיונית איכותית בגלל, נגיד, משברים כלכליים, הזכיין לא ימצא את עצמו עם המכנסיים למטה, כשהוא צריך להשקיע סכום כסף שנקבע באיזה מכרז לפני שנים".

המכרז השני של ערוץ 2, יצא בסך הכול לפני 3 שנים. זה לא כל כך מזמן.

"כן. אבל אזכיר לך שבין הרגע שבו הכלה הייתה יפה לבין הרגע שהיא התכערה, לא הייתה התפתחות. זה קרה ביום אחד. משבר הכלכלה העולמי, את רוצה להגיד, שכאילו ידענו כבר אז שזה הולך לקרות?".

לא. אבל אני לא בטוחה שזה רק המשבר שהשפיע. גם התפתחות המדיה, בעיקר האינטרנט, מאוד השפיעה על השוק.

"את צודקת. אני לא רוצה להצדיק את הכישלונות של רשת או של ערוץ 10 רק בגלל המשבר הכלכלי, היו גם טעויות מקצועיות. אבל אין ספק שאם את מסתכלת על כמה כסף הכניס רשת, או קשת, שנגיד הוא הזכיין המוביל, תראי שאבסולוטית עולם הפרסום שילם פחות לטלוויזיה. גם מסיבות של שיפור עמדות. גם גופים שלא עוברים משברים, משחקים את עצמם כאילו הם עוברים משברים. מה איכפת להם. הם חותכים, הם ציניים. אני מעריך שעולם הפרסום מאוד שיפר את מעמדו בתקופת המשבר מכיוון שהזכייניות 'זחלו' יותר, ואיפה שאתה זוחל יותר - הצד השני מנצל את זה. זה משחק לגיטימי. אבל עובדתית לא הייתה שום דרך, אין שום דרך שמספרי ההכנסה דומים למה שהם היו".

אתה רואה את השוק חוזר לקדמותו בזמן הקרוב?

"כן. אפילו לעוצמות יותר גדולות. אבל לצערי, אני לא רואה את זה קורה עם השחקנים הנוכחיים. אי היכולת של הזכייניות יצרה מצב שמחירי הפרסום בטלוויזיה הם לא הגיוניים. התחרות והפחד, וחוסר היכולת של בעלי המניות להכניס את היד לכיס, גרמו למפרסם ולמשרדי הפרסום להפוך אותנו לטרף קל ביותר. אנחנו המדיום הכי חזק ואי אפשר בלעדינו, אבל מכיוון שאנחנו חלשים, ולא חכמים, לימדו אותנו שאנחנו לא כאלה חזקים. מחיר הפרסום בטלוויזיה היום הוא ביזיון".

אתה אומר לא חכמים. בדיעבד אם היית יכול לשנות, איך היה אפשר לבנות את זה נכון?

"להגיד שאין נקודת רייטינג בפחות מ-600 דולר. אין דבר כזה. אתם לא רוצים - תפרסמו בעיתון, בואו נראה אתכם משיקים מוצרים דרך מודעות בעיתון".

אתה מציע בעצם סוג של קרטל.

"אני לא אמרתי קרטל. אמרתי כולם מתעקשים. למה זה קרטל? חברות הסלולר עושות קרטל? אנחנו טיפשים שלא הבנו שאין דבר כזה 'בלי ערוץ 2', זה בולשיט. וזה לא עזר לנו להיות מספיק חזקים לקום ולהגיד, רבותיי, זה המחיר. אנחנו פשוט נוצחנו במאבק הזה. אין שום היגיון כלכלי בין המחיר שאנחנו גובים, לבין המוצר שאנחנו מוכרים. בשום מקום בעולם, אין למישהו יכולת להגיע ל-20% מקהל המדינה שלו. זה אבסורד".

ומה עכשיו? אפשר לתקן את זה?

"אפשר. ברור. ועכשיו אנחנו מגיעים לאגו ולרגולציה. אפשר לתקן רק על-ידי שינוי מוחלט, או בעלי מניות גדולים וחזקים, או מיזוג, לפחות של ערוץ 2".

"הודעתי שאני מרים את ידיי"

בוא נדבר על המיזוג בין קשת לרשת. למה זה לא קורה?

"בשלב ראשון זה לא קרה, מכיוון שאף אחד לא חשב שצריך. נגיד, מייד ביום שנולדנו, כמו בשידוכים מזרחיים, היינו צריכים לשים את הבן והבת האלה ביחד, שהם ידברו ויהיו חברים טובים וידעו שיום אחד הם יתמזגו וזה יהיה כיף נורא, יקימו משפחה, והם יהפכו לאימפריה גדולה. אז זה לא קרה. ואז כולם התחילו לדמם טיפה. ומה שקורה בדרך כלל, שהגוף היותר חזק אומר - ניתן לגוף היותר חלש לדמם יותר, ואז אולי תנאי המיזוג יהיו יותר לטובתנו.

"תוסיפי לזה את האגו שמתלווה לעולם התקשורת, תוסיפי לזה מדינה קטנה, אם את רוצה לפרש את מערכות היחסים בין האחים עופר לבין מוזי ורטהיים, את גם יכולה, אבל לא ניכנס לזה. כולם אנשים טובים. זה הכל אנושי. שום דבר הוא לא לא-אנושי, לצערי. פסיכולוג יכול לחייך ולהסתכל על זה מהצד ולהגיד ברור, ככה זה עובד. אבל בתור אחד שמדמם, זה כואב לי".

אבל תכלס, גם קשת מדממת. היא תגמור את השנה בהפסד.

"ולכן, בסוף, יהיו נישואים כפויים. כשיהיה מספיק דם על הרצפה, שני הפצועים האלה יפלו אחד בזרועות השני ויגידו 'טוב יאללה, בוא כבר, נלך את הדרך ביחד'. אבל עד אז, כולנו, נאבד המון כסף. כששומעים על תאונת דרכים באיזה צומת בנגב, שאף אחד לא מכיר, ופעם נהרג שם ילד, ואחר כך איזה בדואי נכנס בטנדר ונהרגו שניים, לא עושים כלום. אבל כשיום אחד עובר שם אוטובוס, ונהרגים 40 איש - למחרת בונים רמזור. אז המיזוג יהיה הרמזור, אבל בדרך ימותו 50, 60 איש. אין אחד אינטליגנטי שלא מבין את זה. ועדיין - זה לא קורה".

אז השלמת עם זה?

"לא. אני לא השלמתי עם זה, כי אני הודעתי לבעל השליטה (אודי אנג'ל, ל"ס) שאני מרים את ידיי, ואם הוא רוצה ככה להוריד את החברה וזו הדרך, אז מה שהפסדתי הפסדתי, אבל אנחנו לא אמורים לממן את העניין הזה".

הייתה דרישה להזרים כסף, אבל לא הזרמתם, ורק אודי אנג'ל הזרים.

"כן. זה לא דבר כל כך דרמטי. בכל תחום יש הסכמי בעלי מניות שקובעים שאם צד אחד לא מזרים את חלקו, כי הוא לא מאמין, או חושב שהוא יכול בכסף הזה לעשות דברים אחרים, הוא נותן את מניותיו בידי החברה, ומה שנקרא, מדולל".

אבל אתה לא יכול להיות מדולל. או יותר נכון - אתה יכול להיות מדולל, אבל אנג'ל לא יכול לגדול מעל ל-51% שהוא כבר מחזיק.

"זה נכון. זו באמת האנומליה שהיא לא נוחה לאודי וזה מאוד מצער אותי. עדיין, יש מנגנונים אחרים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. גם זה לא ייחודי לתחום שלנו. זה קורה כל יום בהמון חברות, שאנשי המיעוט אומרים 'על הכיפאק, אין לנו שום טענות, את מה שהשקענו כבר הפסדנו, יותר אנחנו לא מעוניינים להשקיע. בוא תדלל אותנו, או בוא נמצא איזה דרך, ותמשיך להוביל את החברה בדרכך'".

מה זה עושה ליחסים בינך לבין אודי? זה לא מעכיר אותם?

"מאוד. אבל מה זה מעכיר? אל תשכחי שאני בעצם 'הזמנתי' את אודי, ואני מכרתי לו חלק מהמניות שלי".

הייתם חברים טובים.

"מה זה חברים טובים? היינו קרובים ומאושרים ועם הערכה, ועדיין יש לי מלוא ההערכה אליהם. קורה שהאינטרסים מתנגשים ואנחנו לא הסיפור הראשון. אבל להגיד לך שהפכנו מאז לחברים עוד יותר טובים? זה שקר. אבל שום דבר לא אישי, ואני, עדיין, אהבתי אליו גדולה. אני פשוט חושב שאת התחום הזה הם מנהלים לא נכון".

"הרגולטור לא נותן להתפתח"

אז למה אתה לא מוכר את המניות שלך ברשת?

א', לא מצאתי קונה טוב. למרות הכל, אני גם לא אמכור לקונה שלא מקובל על אודי והאחים עופר. והאמת היא שבתקופה האחרונה אני גם מחכה לראות מה יילד עתיד ערוץ 10. האם בזכות זה שהוא יישאר יתייתרו חלק מהמחויבויות, שגם ישפיעו עלינו. ואז יכול להיות שהמכירה שלי תהיה יותר קלה. הרי מי יקנה? כל מי שעשוי לקנות את העסק הזה, אני מכיר. אני לא אלך היום לשקר לאנשים ולהגיד להם תשלמו לי מחיר טוב על העסק הזה, כי אני יודע בדיוק מה הוא שווה. אם באמת יהיה שינוי עם רגולציית 10, לפחות זה ייתן לי לגיטימציה מצפונית לבוא ולספר למשקיע, שעכשיו נפתחים האופקים. אחרת זה בלתי אפשרי למכור".

ואם הייתה לך האפשרות השנייה, להיות בעל המניות העיקרי ברשת?

"זה מאוד מורכב. אבל חד- משמעית כן, בתנאי אחד - שיהיה לי פרה-רולינג (החלטה מקדמית של הרשויות בנושא, ל"ס) שזה מותר לי. שלא יבקשו ממני להתנתק מנכסים אחרים, וייתנו לי למזג את זה עם העסקים שלי. אני מחר הייתי קונה במחיר הוגן את רשת - אבל 100% מרשת, לא 51% - בתנאי שהייתי יודע שאפשר רגולטורית, מה שאני יודע שכרגע אי אפשר, למזג את רשת, נגיד, עם נגה".

זה משהו שדיברת עליו גם בעבר.

ברור. אני מדבר על זה הרבה זמן. אבל הרגולטור לא נותן לתעשייה הזאת להתפתח. הוא לא נותן לאף שחקן להיות מספיק גדול בשביל שיהיה כדאי לו לעשות עסקאות וללכת קדימה. הוא מבזר את האחזקות בצורה מטורפת, בתוך שוק שהוא יחסית קטן. היום אתה יכול להיות בעל שליטה של בנק גדול, יותר בקלות מבעל שליטה של ערוץ טלוויזיה. זה אבסורד. הרי מה אכפת לך. אפשר לחשוב שאתה מחזיק את התקשורת ב'וואבוס', אם יש לך עוד איזה עוד ערוץ ילדים. זה טירוף יהודי-ישראלי. הרגולטור, המדינה לא מרשה לשחקנים זרים לקנות".

היא מרשה עד גבול מסוים.

"אף גוף אסטרטגי לא בא בשביל להיות מיעוט בשום מקום בעולם. החברות האלה רוצות שליטה. אם, נגיד, ויאקום מחזיק 20%-10%, מה זה נותן לו? שום דבר. הוא לא ישקיע בזה דולר. לעומת זאת אם יתנו 100% - הוא ישקיע מיליארד. תראי, דקה לפני הנפילה MTG קנו ערוץ בבולגריה ושילמו 625 מיליון אירו. בבולגריה. יש הבדל בין בולגריה לישראל? אולי שבישראל ההכנסה לנפש הרבה יותר גבוהה, שהיא מרכז תרבותי-פוליטי הרבה יותר חשוב מבולגריה. למה MTG השבדית משלמים מיליארד דולר על ערוץ טריסטריאלי בבולגריה, ובישראל אני לא יכול למכור ערוץ במיליון דולר? הרגולציה גורמת לכך שלא יהיו מתחרים. אין מספיק שחקנים פה. זה אסון גדול".

היא דווקא רוצה שיהיו הרבה שחקנים.

"לא. היא רוצה לא לתת לשניים-שלושה גופים להיות בעלי בית גדולים של טלוויזיה. ואז נכנסים לתמונה כל מיני אנשים שזה צעצוע בשבילם. שחושבים שאם נהיה בתקשורת, אולי יהיה לנו 'fun'. אני רוצה להפנות אותך לכתבות עם מימן, כשהוא התחיל עם ערוץ 10. מה הוא אמר? נצא בערב, יש אנשים, יש זה. חבל לי עליו, אבל זה כאילו מוזיל או מזלזל בעסק, שבו אני עוסק כל חיי. אנשים שאין להם מחויבות, הם לא מבינים את זה. וזה קורה מכיוון שלא נותנים לשחקן אחד טוב לגדול. עם כל הפחד הזה מ'ידיעות אחרונות', רשת שוקן, אני מעדיף אותם בתור שותפים או מתחרים, מאשר מזדמנים שנכנסים ויוצאים.

"לא הגיוני שאני לא יכול להביא לארץ את ויאקום או את ניוזקורפ. החברות האלה מתות לבוא לארץ, אבל עד שלא יתנו להם בעלות, הם לא יבואו. זו שאלה רגולטורית, והיא מאוד לא ברורה בעידן הדיגיטלי. היא הייתה ברורה בעולם שבו קווי התקשורת היו מועטים. אבל היום עם 200 ערוצים, עם אינטרנט פתוח, מה עוד חיים עם הטירוף הזה, שלחברה אסור שיהיו יותר מארבעה ערוצי ילדים? מה זה חשוב? זה מאוד מוזר. אבל הרגולטור הוא לא בדיוק איש מקצוע בתקשורת".

זה כבר קשור למדינה, לא לרשות השנייה.

"אנחנו חיים לפי דוקטרינות בולשביקיות עתיקות יומין, שלאף אחד אין מוטיבציה לשנות, להגיד, חבר'ה יאללה, מה זה הסיפור הזה".

יש שר תקשורת חדש. אתה בונה עליו?

"אני אפילו לא יודע אם זה שר התקשורת, או האוצר, או מועצת הכבלים או ערוץ 2, זה כל מיני פקידים ובירוקרטיות. אני אפילו לא יודע מי יכול לתת מכה עם הנעל ולהגיד רבותיי, נגמר לי מזה. אתם דוגלים בחדשות? הרי בעצם כל החדשות הם חדשות של המדינה, לא רק ערוץ 1. בכל המנגנונים הפרטיים, שלנו, המדינה שולטת בחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10. אולי אנחנו מחזיקים 60% והם 40%, ואנחנו מממנים 100% והם אפס.

"אבל יו"ר חברת החדשות הוא נציג המדינה. איפה נשמע דבר כזה? המדינה היא בעצם הריבון של החדשות. אז בואי נגיד, קיבלתי את זה. אבל זה שיהיה לי שלושה ערוצי ילדים ועוד ערוץ היי-דפינישן בספורט אז מה, אני אגנוב אם ייתנו לי עוד? מה אני אעשה עם זה? אני אוביל את ילדי ישראל להיות מעשני חשיש ואנטי צבא? זה אובסשן. בעצם זה אפילו לא אובסשן. את אף אחד זה לא באמת מעניין. אין מספיק כוחות שיעשו פה את הרעש הזה. זה עסק שכולו הפסד".

אתה מאמין שמשהו יכול לשנות את זה?

"לא יודע. יכול להיות שה'בעיטה' הזאת בגופים כמוני שכן מנסים לגדול, לבנות פה איזה אסטרטגיה ולא מצליחים, אולי תוביל למקומות יותר טובים. היום, 90% מהעבודה אנחנו משקיעים בישראל, אבל 90% מהמחשבה אנחנו משקיעים החוצה. אנחנו לא קבוצה שהיא מאוד פעילה בלובי. אני לא בן אדם שמזמין פוליטיקאים אלי הביתה בשבת לאכול דג מלוח. אז אני מחפש כל מיני דברים לעשות בעולם. מאוד הייתי שמח לעשות בארץ יותר, אבל כל איזה תת ערוץ של ערוץ אני צריך לעבור אלפיים ועדות.

"בעולם דיגיטלי, שיש בו אינ- סוף ערוצים, אתה מגיע מהר מאוד למצב שאת הערוץ ה-20 או 25 כבר יעשו חברות, שאולי אין להם יכולת כלכלית מספיק חזקה, שאולי אין להם את הידע, זה רק מדרדר את האיכות".

"רשת קיבלה DNA מאוד לא בריא"

איך הדברים ישתנו כשיהיה מעבר לשיטת הרישיונות?

"אם כל מה שאמרתי עד עכשיו לא ישתנה, אז במקום שיהיה לי זיכיון להפסיד, יהיה לי רישיון להפסיד. זה כל ההבדל".

אתה מאמין שייכנסו מתחרים חדשים לשוק?

"אם לא יהיה אופק של רווח, להערכתי לא. כי אלה שמשך אותם המשחק התקשורתי, כבר אינם. מה שמימן עבר לימד לקח הרבה אנשים, ומי שייכנס אחריו זה רק אידיוט או אולי משוגע. יוסי, מסכן, על גבו סחב את הלקח הזה שאין בזה אבק כוכבים או עוצמה תקשורתית.

"אני תמיד אומר לאנשים, חבר'ה, עזבו אתכם מלהיות בעלי בית. במקום לקנות חברת חדשות, קחו את אמנון אברמוביץ', או מישהו כזה, תזמינו אותו לאיזה יאכטה, סעו לטייל, תאמינו לי שתהיה לכם הרבה יותר השפעה על התקשורת הישראלית, מאשר אם תהיו בעלי מניות. ברגע שאתם בעלי מניות, זכותכם לדבר אפס. מצד שני, אם אתה אדם חכם, תתקרב לעיתונאים, תזמין אותם בשבת, נאכל צ'ולנט, תאמיני לי זו השקעה הרבה יותר טובה, הרבה יותר זולה, בשביל להתקרב לתקשורת, מאשר להיות בעלים".

בשנה וחצי האחרונות רשת נמצאת במצב, בעדינות, לא משהו. מה צריך לקרות כדי שהיא תעלה בחזרה על הפסים?

"אני נמנע מלדבר הרבה בנושא רשת, כי אני כביכול כבר על הגדר ברשת. זה לא סוד שרשת קיבלה לעצמה DNA מאוד לא בריא, של לקבל את זה שאני מספר 2: אני לא רוצה לרדוף אחרי הזנב של קשת כל הזמן, אז אני אעשה את הדברים שלי, ואני אדע לגבות עבור המוצרים שלי מספיק כסף שיספק את המערכת. אני לא חושב שזו תיאוריה לא נכונה. אני רק חושב שהיא לא בדיוק מצאה את הנוסחה האחרת שהיא לא קשת, שבה נוכל לייצר תוכניות באזור ה-18%-20% רייטינג, ולא, 'אם הם עשו ארץ נהדרת אז אני אעשה שבוע סוף'. על זה כל הזמן מדברים שם, והשאלה אם הצוות שנמצא שם הוא הצוות הנכון. האם היה צריך ניקיון אורוות יותר גדול אחרי שיוחנן הלך, ולא נעשה. בואי נגיד כך - מבחן התוצאה, אם אני אהיה אמריקאי לחלוטין, במנג'מנט? - הוא לא טוב".

למרות שאבי צבי, המנכ"ל החדש, לא נמצא בתפקיד שלו הרבה זמן.

"את אבי צבי אי אפשר לשפוט לפי זה שהוא פתאום נכנס ונהיה אבי ניר. כי גם שינוי ה-DNA, חלק מהעניין שלו זה הפרסונות. אבי צבי, חלק מהיכולות שלו, הם בעצם לא בעצמו, אלא באלה שהוא מביא. הוא בא מניהול יותר כלכלי. הוא לא איש כזה, כמו שפתאום היו ממנים מישהו כמו מולי שגב למנכ"ל רשת, שה-DNA שלו כמנכ"ל היה יכול להיות DNA ברור מאוד. אבי צבי בעצם נמדד בעיניי באיזה אנשים הוא יביא וירתום אליו".

אבל הוא לא עשה איזו החלפה פרסונלית משמעותית מאז שהוא נכנס לתפקיד.

"יפה. אז את אמרת. ניקוי האורוות שלו הוא איטי מדי בעיני. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. זה הכול קשור לאופי של מנהל. רשת מחפשת, וזה דווקא כיוון נכון, את ה-DNA שלה, את תפיסת עולמה, שהיא לא קשת, שעליה היא תוכל לגבות את המחיר הראוי ולהיות חברה טובה".

וזה בעצם היעד המוגדר של אבי צבי כמנכ"ל או שזה היעד שלו בעיניך?

"אם היעד שלו הוא לא זה, אז הוא טועה. אם היעד שלו זה להמשיך ולנסות להיות קשת, זאת טעות פטאלית. את באה מעולם השיווק. יש דבר כזה, מוצר 'מי טו'. אני חושב שה'מי טו' לא הוכיח את עצמו בנושא קשת ורשת. לא היו ברשת האנשים הנכונים, אפילו, לייצר את ה'מי טו' הזה. לא היה את מודי פרידמן הקטן או את אבי ניר הקטן. אז שיטת ה'מי טו' לא עבדה, והם גם היו כל הזמן בדילמה - האם הולכים ל'מי טו'. מדובר פה גם באגו. החבר'ה שם אומרים 'מה, אנחנו מחקים את קשת? מה פתאום'. אז תמיד הם עבדו בכן ולא. כל פעם עשו אחרת, ומעולם לא מצאו את עצמם.

"אז אם אבי הולך ל'מי טו', חד-משמעית אין לו את האנשים הנכונים, מבחינת יוצרים, ובזה אני מבין קצת. אם הוא הולך לעולם אחר, אז הוא יכול לבוא ולשים את התחת על השולחן ולהגיד לאן הוא הולך. אגב, גם שיווקית זה לא נכון, זה לא רק איזו תוכנית הוא יעשה, איך הוא מוכר את הפרסום שלו, ומי קהל היעד שלו".

מי אנשי הטלוויזיה שאתה הכי מחזיק מהם?

"לא. לא. אל תכניסי אותי לשם. חס ושלום. אני לא אכנס לשמות של אנשים. אבל אני לא חושב שעדיין הגענו לבגרות בתחום הזה, עם שכבת ניהול רחבה שהיא אנטרטיינמנט מנג'מנט. זה אנשים שיודעים לקרוא מאזנים, אבל מצד שני יודעים לישון עם שלמה בראבא במיטה. זה לא פשוט. יצא לנו דור מאוד דק של אנשים שהם אחלה, אבל לצערי משום מה לא ייצרנו יותר מהם. הדור הזה של אבי ניר, מודי פרידמן, ליעד ורדימון - הם בוגרים. אבל מה שקרה, אחריהם, חסר האנטרטיינמנט אקזקיוטיב הזה. לעולם הזה יש המון פסיכולוגיה, של כמה אתה מבלה איתם וכמה אתה חבר שלהם וכמה אתה רודף אחריהם וכמה פרחים אתה שולח וכמה צעקות אתה צועק. זה מאוד עדין. אבי ניר, למשל, כמנהל, מאוד למד את זה, מודי פרידמן מאוד למד את זה".

"למזג כמה שיותר פעילויות"

מודי פרידמן עזב את ערוץ 10 והוא חוזר אליך עכשיו. מה הוא הולך לעשות?

"אנחנו בתהליך של לאסוף ולמזג את כל העסקים הישראליים תחת קורת גג אחת. תהיה משפחת אחזקות, שמתחתיה יהיו חברות שונות עם הנהלות, אבל גם פיזית כולם יעברו לשבת במקום אחד. הרעיון הוא לייצר כמה שיותר סינרגיה אנושית וטכנית, כדי לייצר דיאלוג בתוך הקבוצה וגם לייצר חיסכון. בתוך הניסיון הזה לרה-ארגון, ליעד הופך להיות סגן יו"ר, אני נשאר היו"ר של החברה למעלה, ומודי ינהל את החברה והוא גם יישב כיו"ר בחברות הבנות".

אם היית יכול לממש פנטזיה, היית שם אותו ברשת כמנכ"ל?

"לא".

מכיוון שאתה על הגדר שם?

"מכיוון שרשת שייכת לאודי (אנג'ל) ולאחים עופר והם הולכים בכיוון שלהם. אם רגולטורית וכלכלית הייתי הולך לכיוון של לקחת את רשת ולמזג אותה, כמובן שמודי היה חלק מזה".

הוא התייעץ איתך לגבי ערוץ 10?

"לא. מה פתאום".

ומה דעתך על מה שהוא עשה בסיבוב השני שלו בערוץ 10?

"אני מודה שאני לא כל כך נתון בהבנה של מה אנשים עושים במקומות אחרים. ניהלנו מערכת יחסים מכובדת. הוא לא סיפר לי שום דבר שקשור לאינטימיות העסקית שבה הוא חי. מפגישות פה ושם יכולתי להבין מה עובר עליו, והוא יכול היה להבין מה עובר עלי. אבל אני לא יכול להיכנס לזה. בואי נגיד שאם לא הייתי חושב שמודי הוא איש טוב, הוא לא היה חוזר לפה. ההערכה אליו מאוד גבוהה".

"'ידיעות' רק מאבדת מערכה"

אם היית יכול היום בדיעבד להכתיב איך צריך להיות בנוי שוק הטלוויזיה בישראל, מה היה המבנה האידיאלי בעיניך?

"שאלה קשה. אם מחר היו אומרים תקשיב, נגה תקשורת, חברה יציבה וחזקה, יכולה להתמודד על זכיינות ערוץ 10. אבל לא ברמה של הגבלה באחוזים או רק אם תמכור את ערוץ 8, אלא יש מכרז לערוץ 10 החדש, והכול הולך. אני מעריך שהייתי מסתכל על אופציה כזאת בדיוק כפי שהייתי מסתכל על רשת באופציה כזאת. זה לא אומר שנגה לבד הייתה שמה את כל הכסף. הייתי לוקח משקיעים, כמו שאילן בן דוב קנה את פרטנר. הבעיה היא שזה לא קורה וזה לא יקרה.

"המודל של חברת תקשורת תמיד חייב להיות כזה שבו אם יש לך ערוץ טרסטריאלי ויש לך ערוצי נישה, מצבך הרבה יותר טוב. אתה יכול ממפעל אחד לייצר יותר ערוצים ואתה יכול to cross promote - לפרסם מערוץ אחד לשני, להעביר תוכניות מפה לפה. זה מה שקורה בחברות תקשורת גדולות בעולם. תראי מה קורה ב'ידיעות אחרונות'. 'ידיעות אחרונות' זאת אימפריה תקשורתית, מסכימה איתי? אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל להערכתי, היא רק מאבדת מערכה עם השנים. וחלק מזה שהיא לא מתעצמת, זה שכל פעם שנוני שם את היד שלו איפה שהוא - ולא שאני בא פה לעזור לנוני, הרי הוא ילד גדול ויודע לעשות עסקים לבד - מגבילים אותו. במקום שנגדל בארץ 'אנדמול' או 'ויאקום', העוצמה של חברות תקשורת בישראל כל הזמן רק הולכת ופוחתת, ואין לזה שום הגיון".

מה אתה חושב על התוכן הטלוויזיוני בישראל? יש הרבה ביקורת על זה.

"תמיד תהיה ביקורת על מה שאין. אני חושב שמדינת ישראל זה אחד המקומות העשירים ביותר בתוכן טלוויזיוני בעולם. עם כל הזהירות, כי בסוף אנחנו מדינה של 7 מיליון איש בפקקטע מזרח התיכון, אנחנו בשפיץ של 10% המדינות בעולם במנגנוני טלוויזיה ותקשורת. גם רכש וגם יצירה מקורית. נכון שיש הרבה ג'אנק, אבל יש הרבה דברים מצוינים. לא משנה אם זה בערוץ 2 או 10, ב-HOT, ב-yes, סדרות, סרטים.

"ואגיד לך עוד דבר - גם במחיר טוב. אנחנו גם על זה מקטרים כל הזמן וזה גם לא הוגן. לי יש שבעה טלפונים סלולריים בבית. אני לא גאה בזה. אבל אני יכול להגיד שהדמי מנוי בטלפון של הבת שלי בת התשע יותר יקרים מכל הממירים אצלנו בבית. אם את שואלת אותי על שווי התמורה, אין מה להשוות. אם ייקחו לבת שלי את הטלפון מחר, כלום לא יקרה. אבל אם יוציאו לנו את הטלוויזיה, כולם עוזבים את הבית, מתגרשים, מכות, רצח, הורגים אחד את השני. אני לא יודע איך הטרנד הזה נוצר. אין מה לראות, יקר... שטויות. יש מה לראות, וכל אלה שמבלים מול הטלוויזיה וצועקים שהטלוויזיה בארץ חרא ושאין מה לראות, שלא יבלבלו את המוח".

אתה רואה הרבה טלוויזיה?

"כן. אני אוהב טלוויזיה. זה מרגיע אותי".

איך אתה רואה את האיום של האינטרנט על עולם הטלוויזיה? למשל, פסק הדין שאיפשר סטרימינג של הפרמייר ליג באינטרנט.

"זה פסק דין מטורף שלא יחזיק בשום מצב. אני מבין שזו איזו שופטת צעירה, אני חושב שהייתה התגרות, אולי מעניינת, אבל אין דרך להפשיט זכויות בצורה כל כך בוטה, ולהגיד אין זכויות. בטח לא בחיבור של טלוויזיה עם אינטרנט ו-IPTV. אתה חייב לשמר, למצוא את הדרך לשמור לאנשים על ה-intellectual property שלהם, ולא להגיד 'הי, אם זה באינטרנט, אז תעשו מה שאתם רוצים ואין לי בעיה עם זה'. לא הגיוני לחלוטין, לא יעמוד בשום מקום בעולם".

אחרי שנושא הזכויות הרס את תעשיית המוזיקה, אתה יודע להגיד מה יהיו ההשלכות?

"לא יהיו השלכות. יהיה אובר-רולינג, יעצרו את זה. מה זה אומר, שכל מה שגונבים באינטרנט זה חוקי? שמחר גוף כמו פיפ"א ישקיע מיליארד דולר בלקיים מונדיאל, אז כולם יכולים לראות את זה ולא לשלם? לא כל כך הבנתי את הפסיקה הזאת".

בוא נעזוב את הפסיקה, נגיד שהיא באמת לא הגיונית, אבל היא מייצגת הלך רוח שיכול לאיים על תעשיית הספורט.

"היא יכולה לאיים על הכל, למה רק על תעשיית הספורט? נניח שאת מפיקה סדרה, ומחר כל העולם ייראה את זה בחינם. זה יהיה כאוס, אסון. לכן כולם רוצים לראות איך פותרים את זה".

לפני למעלה משנתיים פתחת שני ערוצי ספורט בתשלום. בדיעבד, זה היה צעד נכון?

"אין לי ברירה. ברגע שהיו לי שני ערוצים שהיו 'מונופול', אז מול בעלי הזכויות הייתי כמעט הלקוח היחידי, ויכולתי לנהל מו"מ הוגן, מבחינת מה שאנחנו חושבים שהשוק הישראלי מאפשר לנו לשלם. ברגע שנתנו לחברה אחרת, במקרה זה צ'רלטון, לפתוח שני ערוצי pay, בכל מכרז תמיד הייתה לו את האופציה לשלם יותר ממני. הוא יכול היה להציע את זה לציבור במחיר שהוא רצה, עם איזשהו הסדר עם חברות הכבלים והלוויין. אם לא הייתי פותח גם ערוצי pay, לא הייתה לי שום דרך להתמודד איתו על זכויות. אין ספק שמבחינת הציבור הטעות הזאת שעליה משלמים יותר, לא נוצרה בגלל אלי (עזור) או בגללי, אלא בגלל שהוחלט לתת יותר רישיונות לבעלי ערוצים שיתחרו. התחרות על מה שמשדרים עולה, המחיר עולה".

גם פה יש בעיה במודל המבני לדעתך?

"אין ספק שברגע שפתחו יותר ערוצים, גרמו לציבור לשלם יותר. אם תשאלי אותי למה, אני לא אענה. תלכי לבדוק את הפוליטיקות הפנימיות. את יודעת איך זה ישראלים - הם מוכנים להרוג אותך ולמות בדרך, העיקר שאתה לא תחיה". *

ואלס עם רקנאטי

"עד שדסק"ש השקיעו בנו, תדמית התעשייה הייתה שיש זנות, אחר כך שואו ביזנס, אחר כך שאר המקצועות"

"תמיד הייתה הערכה שהכניסה שלי לעסקת דסק"ש בזמנו, הייתה בגלל יחסיי עם אודי רקנאטי", אומר אביב גלעדי על שותפו העיקרי בחברת האחזקות RGE. "אבל כשעשיתי את העסקה עם דסק"ש, לא הכרתי אותו בכלל. בעצם ה'רומן' התחיל ברגע שמיכאל אנגל הביא אותי לשם ונוצר דיאלוג, אחריו הם השקיעו ואז נוצרה ידידות וחברות וקירבה מאוד גדולה. זה היה מהפך גדול בחיי.

"עד אז, תדמית התעשייה הזאת של שואו ביזנס הייתה, שיש זנות, אחר כך יש שואו ביזנס ואחר כך יש את כל המקצועות האחרים. זו היתה תחילת השינוי שגם נתן לי המון, מעבר לכסף, המון אנרגיה, וההשקעה לפני שנה וחצי של לן בלבטניק, עוד יותר. אני מאוד בר מזל כי יש לי שני שותפים, שאני קורא להם בצחוק 'מיינור פרטנרס', שנותנים לי המון שקט, המון ביטחון. יותר מכל דבר אחר שעשיתי, היכולת שלי להוכיח שהעסק הזה יכול להיות עסק מוסדי, ולא משהו שעושים במסעדה על פתקים, הוא הגאווה הכי גדולה שלי.

"אני לא חושב שחוץ מאיתנו קמו הרבה מנגנוני תוכן ותקשורת בישראל מאז ימי שוקן או מוזס. לא שאנחנו בקנה מידה שלהם, אבל בכל זאת, חברת תקשורת שהתחילה מאפס והיא בין היחידות שקמו. חברות שהיא אסופה של אנשי עסקים בכירים, שהתאגדו תחת גג אחד בכדי לרוץ למכרזים שניתנו על ידי המדינה. אם היינו קיימים אז, אין ספק שאנחנו היינו גם מתחרים, רק שאז לא היו חברות כמונו עם רצון להתפתח, עם כסף זר. העצירה הרגולטורית היא מאוד בעייתית, כי אנחנו לא מצליחים לספק את רצוננו המקצועי. אין לנו שום כוונות רצון להיות אימפרטורים של תקשורת. זו באמת העבודה שלנו, כולנו פה, אנשים שעוסקים במלאכה.

"חברות כמו וורנר או ויאקום או אנדמול, זה בעצם החלום שלנו, לעשות בארץ. חוסר היכולת של הריבון להבין שזה חשוב, זה חבל. צריכים לקום גופים שהם בנויים מאנשים כמונו, לאו דווקא על הכסף של מוזי או של האחים עופר. זה בסדר, אבל להם יש מספיק דברים. תנו לאלה שנבנו וגדלים פה בארץ הזדמנות להתפתח. בדרך צריכים להתפתח גם גופים כמו 'ידיעות אחרונות', כי הם גם עוסקים רק בעולם הזה. הם מעולם לא סטו ופתאום התעסקו במלפפונים או בהיי-טק או באפריקה ישראל. יש דבר כזה שנקרא חברות תקשורת, והריבון צריך להבין את זה. זה מקצוע". *