כל המסובך הרי זה משובח

האמן הגרמני פולקר מרץ, מציג סיפור בדיה שהגה על קפקא, בעבודות שהן אולי חגיגה לעין אך אינן מביאות מזור לתודעה

"כשאני מסתובב בישראל אני נתקל בהרבה סיטואציות קפקאיות", אומר האמן הגרמני פולקר מרץ, שתערוכתו "קפקא בישראל" תיפתח ביום חמישי הקרוב בגלריה שלוש בתל-אביב. יש המכירים את מרץ מתערוכתו במוזיאון הרצליה בחורף שעבר, שהיוותה מעין מבוא לתערוכה הנוכחית. אך ה"אובססיה לקפקא" שאת ניצניה ניתן היה לראות במוזיאון, מעמיקה כעת וחודרת לשורשים סבוכים וממריאה אל צמרות חדשות.

"זהו סיפורו של פרנץ קפקא, שבניגוד למקובל לחשוב, לא מת ב-1924 משחפת, בהיותו בן 41, אלא הגיע לפלסטינה עם הקוף הנאמן שלו, והוא חי בינינו עד היום, כשהוא בן 126" - טווה מרץ את סיפור הבדיה, עליו הוא מבסס תיאטרון אבסורד שלם של דמויות, חלקן היסטוריות וחלקן פיקטיביות, מדינות וקונפליקטים. "בעצם קפקא לא חי", הוא ממהר לסייג, "כי הוא הואשם בארץ בנאציזם והוצא להורג כמו אייכמן לפניו. עכשיו הוא בגן עדן ושם הוא פוגש רק קפקאים", ממשיך מרץ ומסבך את העלילה.

* איך נאציזם? הרי הוא יהודי?

"נאציזם היא האשמה היחידה שבגינה יש עונש מוות בתלייה בישראל", מסביר מרץ, אך אינו מבאר בכך כמה מהסתירות הפנימיות שבסיפורו. "כבר האשימו בנאציזם את רבין ואת שרון - במהלך ההתנתקות, למשל", הוא מזכיר.

פיל כמשל למדינת ישראל

והרי במציאות קפקאית כל אבסורד אפשרי, כל תסכול הוא מקור לצמיחת ענף חדש בעל הגיון פנימי משלו וכל המסובך הרי זה משובח. "הגעתי לקפקא בעקבות העניין שלי בוולטר בנימין וחנה ארנדט", מספר מרץ, בעודו טורח על הקמת התערוכה, המורכבת מציורים המחקים תמונות ריאליסטיות, צילומים המציגים סצנות בדויות וכ-80 דמויות חימר במידות שונות, אשר מציגות סצנות הזויות ומבלבלות. בין אלה יש מוטיב חוזר של קפקא עצמו - בדמות נשית, גברית, תוקפן, קורבן, קטן, גדול, בעל איבר מין זהוב וזקור או אף פינוקיו ארוך לא פחות. מלווה אותו לעתים קרובות דמות קוף, שמייצג לדברי מרץ את "תפקיד האמן" בחברה ובתרבות.

את תפקידו רואה מרץ כמבקר ומוכיח, ואף כמטיף בשער. בתערוכה זו הוא עסוק בעיקר בזעזוע עמוק מהמבצע הצבאי האחרון בעזה ומקלישותה של המחאה הציבורית בישראל למול "המיליטריזם שרק הולך ומתחזק, בממשלת נתניהו-ליברמן". אך כמי שבא מבחוץ נשמעים מסריו מעט שטחיים, ובמיוחד קשה להתמקד בהם כי הוא עושה זאת בשפה פרטית, הומוריסטית מקאברית, חיננית ורעילה במקביל.

באחת הסצנות קפקא נושא על גבו פיל גדול מידות, המייצג (על-פי מרץ) את מדינת ישראל. זהו דימוי חביב במיוחד של אדם, כל אדם, הנושא על גבו את זהותו או את מכורתו, גם אם במקרה זה כל קשר בין קפקא למדינה היהודית לא התקיים מעולם (עד לדיון במקומם הטבעי של כתביו, לכשאלה ייתפסו סוף-סוף מידי יורשיהם הבלתי לגיטימיים).

קשה לדעת מה פרויד היה אומר על עולמו הפנימי של מרץ, המשתקף בעולם הגיהנומי שיוצרות דמויותיו בחלל. אבל יש להניח שדווקא עמיתו של פרויד, קרל יונג, היה מרגיש בבית עם שפע הארכיטיפים הסובבים בחלל הגלריה. זהו מקרה מעניין של ריבוי ביטויים, ריבוי מקורות התייחסות ואזכורים - היסטוריים, פילוסופיים, פוליטיים, תרבותיים ואמנותיים - ריבוי היוצר חגיגה לעין אך אינו מביא מזור לתודעה. בלתי אפשרי לעקוב אחר קו המחשבה וההנמקה של מרץ, אך נעים לראותו, גם אם לפעמים התחושה היא של התעללות או הלקאה עצמית. *

פולקר מרץ, "קפקא בגן עדן", גלריה שלוש, חיסין 5, תל אביב, פתיחה: יום חמישי, 29.10, 20:00. ב'-ה' 10:00-13:00, 17:00-19:00, ו' 10:00-13:00, ש' 11:00-13:00. www.chelouchegallery.com