"לא ייתכן שכמה פקידים ינהלו פה את המדינה"

לפני הראיון, הוא מצהיר שיתקשה לסרב לראיון טלוויזיוני, אם יוצע לו כזה במקביל. ובכלל, הוא שוקל לכתוב מאמר ב"ידיעות אחרונות" בנוגע לאחד העניינים שעל סדר היום. אולי על היועץ המשפטי לממשלה, אולי על פסק הדין של בית המשפט העליון שמנע מהמדינה להעביר ניהול בית כלא לידיים פרטיות. פרידמן רחוק מלהיחשב לתומך נלהב בתיקון לחוק שיאפשר לתאגיד פרטי להקים בית כלא. הוא מוכן לחיות עם הרעיון, "אם היו נותנים לאסירים את הבחירה באיזה בית סוהר הם מעדיפים להיות". אבל התערבותו של בית המשפט העליון נראית לו מקוממת יותר מעצם ההפרטה. בעיקר שאלת העיתוי.

"לא מתקבל על הדעת שבית המשפט העליון יחזיק את התיק אצלו כל השנים ויוציא אותו דווקא עכשיו, חמש שנים אחרי ההחלטה לצאת להפרטה. זה מעורר שאלה - האם המועד לפרסום פסק הדין נבחר משיקולים ענייניים? כי כשמפרסמים פסק דין כל-כך מרחיק לכת יש רגעים נוחים יותר ופחות להעלות אותו, ואולי חיכו לרגע הזה כדי לצאת איתו".

מה מיוחד כל-כך ברגע הזה?

"יכול להיות שבית המשפט ראה שראש הממשלה אינו מוכן להתערב ולנקוט עמדה בעניין פיצול הסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה, וזה הקרין שנתניהו לא מוכן להתמודד עם הבעיות של מערכת המשפט. אינני יודע אם זה באמת היה השיקול, אבל הרושם הראשוני הוא שהעיתוי אינו מקרי".

זה נשמע קונספירטיבי. לא יותר סביר להניח שהרכב של תשעה שופטים מתנהל לאט מטעמים פרוזאיים של סדר יום עמוס לצד החלטה כבדת משקל?

"אולי זו עבודה איטית, אבל גם זה בעייתי בעיניי. לא מתקבל על הדעת שפסק דין בנושא שעולה מיליונים בכל יום, ייגרר כל-כך הרבה זמן. מי ישלם על כל זה? בית המשפט לא היה צריך להתערב. יש בתי כלא פרטיים במדינות רבות, ואף בית משפט לא התערב עד היום בחקיקה שאפשרה אותם. אני לא יודע למה אנחנו צריכים להיות הכי קיצוניים והכי ליברליים".

יש דרך לסגת?

"הכנסת חייבת לנקוט עמדה בעניין, ולהתגבר על הפסיקה באמצעות חקיקה. כי היום זה בתי הכלא ומחר זו שאלת איחוד המשפחות שתלויה ועומדת בפני בג"ץ. עשרות אלפי פלסטינים יוכלו להגיע למדינת ישראל באמצעות נישואים, על כל ההשלכות הביטחוניות של זה. וגם כאן מי יודע באיזה תאריך בית המשפט יבחר לתת פסק דין ומה יהיה תוכנו".

לו היית שר המשפטים, יכולת להפעיל יותר את הקואליציה. קשה להשקיף מהצד?

"לא, נוח לי מאוד ככה. יו"ר הכנסת רובי ריבלין מרחיק לכת הרבה יותר ממני בשאלת ביטול החוקים. אני מציע שהעליון יוכל לבטל, אבל הכנסת תוכל להתגבר על הביטול. והוא בדעה שבית המשפט העליון לא יוכל לבטל חוקים, רק לכתוב הערות, והכנסת תחליט מה לעשות בהן".

אז אתה מסודר. גם נאמן ממשיך בדרכו החלקלקה את המלחמה שאתה התחלת.

"עדיף שמישהו אחר יעשה את הדברים, כדי להראות שזה לא עניין אישי שלי, אלא דברים שכל שר משפטים, שרוצה למלא את תפקידו, צריך לעשות. נאמן מודע לכשלים של המערכת. יש לו דרכי הפעולה שלו, ואני מאחל לו שיצליח".

אולי גם אתה יכולת לקדם את הרפורמות שלך יותר, לו היית פחות בוטה ויותר פוליטיקאי. ערכת חשבון נפש מאז שפרשת?

"יכול מאוד להיות שבמישור הטקטי יכולתי לעשות שינוי קל כזה או אחר. אבל לא הכול קשור אליי. הקדנציה הייתה קצרה, והממשלה הייתה נתונה כל הזמן תחת התקפות. לא היה קל לבצע דברים".

גובה הלהבות בעימות עם נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש היה בהחלט בשליטתך. בדיעבד, זה יכול היה להיראות אחרת?

"אני לא בטוח. זה יוצא מצחיק לומר 'הם התחילו', אבל העימות בא בעיקרו מהצד השני. אם משווים את סגנון הדיבור של שופטים בדימוס, ובמקרה אחד או שניים גם את ההתכתבויות של ביניש איתי, אז ההתבטאויות שלי היו הרבה יותר מתונות מאלה שהיו נגדי. זה סגנון דיבור של קבוצה שניסתה להעביר את הוויכוח לפסים אישיים. זה לא היה נכון, וזה גם לא צלח, כי הוויכוח היה ענייני".

על אף שאיבדת אותם כחברים. מישאל חשין, שהתריס כלפיך כי "מי שיפגע בבית המשפט אגדע את ידו", היה חבר שלך במשך חמישים שנה. גם אהרן ברק ואתה הייתם קרובים. אתה לא מצטער על החברויות שנפגעו?

"יש דברים שהם מעבר לעניין האישי. קרו דברים שחייבו אותי להתייחס אליהם, וכך עשיתי. בסך-הכול ניסיתי לעשות את הדבר הנכון", הוא נאנח. "זה לא היה צריך להיות אישי. אני מאמין שעם הזמן העניינים האישיים בינינו יירגעו".

חרב הפיפיות של הרדיפה

למרות הניסיון להישאר ענייני, פרידמן אינו מתאפק מלעקוץ את בית המשפט העליון ואת ה"חבורה" המזוהה עמו, כשהוא מתבקש להתייחס לנושאים שעל הפרק. הוא כמובן מסרב בג'נטלמניות להתייחס בצורה ישירה לאישים המדוברים, אבל תמיד מפטיר בסוף איזו הערה שמתייחסת לאג'נדה של אותו מחנה. העימות הוותיק והמדובר עם "מחנה שלטון החוק" עדיין בוער בו.

קחו, למשל, את הביקורת שנמתחה בתקשורת על יו"ר הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, השופט בדימוס תיאודור אור, ועל רעייתו, השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי-אור. אור תמך במועמדותו של מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מבלי שחשף בפני הוועדה כי גל פועל למחיקת תביעת רשלנות שהוגשה נגד אשתו, שגם משמשת היום בחוזה אישי כיועצת מחשוב של מערכת בתי המשפט. "רקדו על הדם שלי ושל בעלי", אמרה שידלובסקי-אור ל"הארץ", "אין הרבה אנשים עם יושר כמו שלו".

מה דעתך על הפרשה, אני שואלת את פרידמן. "לא ראיתי את המאמר, אני לא קורא 'הארץ'. אני חתום על 'ידיעות'", הוא מנסה תחילה לחמוק מהתייחסות, ובסוף מתרצה. "הרגילו את הציבור שאם איש ציבור פוגש מישהו לכוס קפה, מיד הקשר בין השניים פסול. מיד מחפשים איך לפסול אותו, ופעמים אפילו להעמידו לדין. אלה שנטלו חלק בהקצנה הזאת, שהגיעה לממדים של רדיפה, נופלים בה עכשיו בעצמם כי זה דבר שאי-אפשר להימנע ממנו. זה הפך לחרב פיפיות נגד מי שתקפו אחרים כל הזמן.

"לזכותו של השופט אור, אומר שהוא לא היה בין אלה שתקפו את אנשי הציבור בהקשר הזה. אבל עכשיו גם הוא רואה מה קורה כשמפעילים את אותם הקריטריונים כלפיו. ופה היו רגילים כל השנים לסטנדרט כפול. יש כאלה שהם תמיד צדיקים. לא חשוב מה הם עושים - הכול בסדר; ויש כאלה שהם תמיד לא בסדר. היתרון של הפרשה הזאת הוא שהיא מלמדת מה קורה לסטנדרט הכפול".

חופשות הסקי המשותפות של השר נאמן ושל פרופ' ידידיה שטרן, שהיה מועמד לתפקיד היועץ המשפטי, הן גם לגיטימיות?

"זו דוגמה קיצונית לרדיפה שדיברתי עליה. אז שטרן היה מתמחה אצל נאמן במשרד, ופעם הם היו עם עוד שלושים איש באותה חופשת סקי. זה אבסורד להיתפס לזה".

לא היה ראוי לצפות לגילוי נאות מצד נאמן? בפרט כשיש משקל משמעותי להמלצה של השר בפני הממשלה?

"השאלה אם היה צריך לגלות או לא היא משנית. מה שברור זה שיש פה קבוצה של אנשים, שמחפשת כל דבר אצל אנשי ציבור שלא מהמחנה שלהם. ממנים מישהו מהמחנה הנגדי, ומיד מתחילים לחפש עם מי הוא אכל צהריים לפני שנתיים. יוצרים פה דה לגיטימציה של אנשי ציבור, ומשתמשים בכל מיני דרכים כדי לתקוף אותם, כולל הליכים פליליים, באמצעות העמדה לדין על הפרת אמונים. זו עבירה לא ברורה ומעורפלת, שנעשה בה שימוש קיצוני, כשלא פעם מדובר במעשים שמעולם לא נחשבו לעבירה פלילית לפני כן".

גם ההעמדה לדין משמעתי של דן מרידור, מקורבה של ביניש, בעקבות התניית שכר הטרחה שלו בתיק גאידמק בהתאם לתוצאות השימוע, היא רדיפה?

"אני לא רוצה להתייחס לעניין של מרידור, כי הוא תלוי ועומד, וגם לא לומר אם לדעתי שימוע הוא חלק מההליך הפלילי. ביחס לטענה שהכלל האתי מעורפל בנושא, הרי שניתן להבין מכאן איזה כוח ניתן לתביעה (במקרה הזה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ח' ש'), שהיא חופשית להחליט בשאלה מתי להפעיל הוראת חוק עונשית מעורפלת וכלפי מי להפעילה".

עדיין אין תיק נגד נתניהו

בחירת היועץ המשפטי לממשלה והדיון סביב פיצול סמכויותיו מעסיקה את פרידמן, שמציע לקיים את הראיון כמה שיותר מאוחר, כדי שיתאפשר להתייחס להתפתחויות האחרונות. בבוקר שאחרי הודעת שר המשפטים כי ימליץ על עו"ד יהודה וינשטיין לתפקיד, מתקיימת הפגישה עם פרידמן, ואפשר לומר שהוא מרוצה. "זו בחירה טובה", הוא אומר.

כשדיברת בעבר על הצורך ביועץ משפטי מהשוק הפרטי, כיוונת לאותה בחירה?

"אני לא רוצה להתייחס לזה. בסך-הכול וינשטיין הוא מועמד מצוין. עכשיו מנסים לגמד את חשיבות התחום הפלילי בעבודת היועץ, אבל ללוחמה בפשיעה יש חשיבות עצומה, גם בחקיקה וגם בעבודת הפרקליטות. מומחיות בתחום הזה חשובה ליועץ, בפרט כשהתפקיד אינו מפוצל".

חבל שבתיקים מרכזיים הוא יהיה מנוע מלטפל בגלל לקוחותיו לשעבר, שיציבו אותו בניגוד אינטרסים.

"אז הוא יפסול את עצמו. מה הבעיה? גם מני מזוז פסל עצמו בתיקים מסוימים, כמו התיק של אולמרט ומכירת בל"ל. זה לא היה תיק בעל חשיבות ציבורית? בגללו החזיקו ראש ממשלה שנתיים בחקירות. מזוז פסל את עצמו כי אחותו הייתה היועצת המשפטית של האוצר, ולא ראיתי אז כותרות שתקפו אותו".

מה הוא אשם שאחותו הייתה מעורבת בפרשה?

"הוא לא אשם, וגם וינשטיין לא אשם. ועדיין הסיפור שם היה יותר רציני, כי אולמרט היה ראש ממשלה מכהן. וכרגע לפחות", הוא מעיר בסרקזם, "אין תיק נגד ראש הממשלה הנוכחי. כך שהבעיות הן בסדר גודל יותר צנוע. אין קליינטים של וינשטיין ליד שולחן הממשלה, למרות שיש כאן קבוצה שחושבת שאם אין סדרת חקירות נגד ראש הממשלה וכל השרים אז משהו לא בסדר".

פרידמן מתרגז כשמתעקשים לפרט את ניגודי העניינים של וינשטיין. "כל העניין הזה של ניגוד עניינים מאוד מנופח", הוא מתלהט. "כתבתי לא מזמן מאמר על החקירות של אולמרט, והשתמע ממנו שאני בעדו. מזוז טען שהמאמר בעייתי, כי אולמרט היה זה שמינה אותי לשר ולכן אני נמצא בניגוד עניינים. ושרון לא מינה את מזוז, שאחרי זה סגר את האי היווני? אז מה? אני לא ראיתי שום פגם בסגירת התיק על-ידי מזוז, ואני אישית שמח על כל תיק שסוגרים לראש ממשלה".

אתה נותן פה הכשר בעייתי.

"נו, בסדר. אני מתנגד לרעיון שפוליטיקאי הוא בהכרח מושחת יותר מאזרח רגיל. נעם סולברג, שהיה מועמד לתפקיד היועץ המשפטי, הוא שופט מצטיין עם המלצות יוצאות מהכלל. לא ייתכן שבגלל שהפוליטיקאים של הוועדה תמכו בו הוא יצטייר כפסול או כנחות יותר בהשוואה למי שנתמכו על-ידי שופט עליון או איש אקדמיה. העמדות של פוליטיקאים בנושאים האלה הן הרבה פעמים יותר ענייניות מאלה של הלא פוליטיקאים".

מה היה צריך לעשות בנוגע למבוי הסתום שאליו נקלעה ועדת האיתור?

"כל הוועדה הזו היא עניין מגוחך לגמרי. חסר רק שימנו ועדה שתקבע אם לצאת למלחמה או לא. ועדה יכולה לייעץ אבל לא לקבוע, כי בכך היא מרוקנת את הממשלה מסמכויותיה במקרה הזה. אני בכלל לא מבין למה היה צריך לבחור רק מתוך ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות, ולא לאפשר לממשלה בחירה חופשית. הרי הוועדה הייתה כישלון טוטאלי, היא לא הצליחה להמליץ על אף אחד ולהעניק לו ארבעה קולות, כפי שנדרש בחוק. אז במה שונה מי שקיבל שלושה קולות ממי שלא קיבל אף קול? יחד עם זאת, הבחירה בווינשטיין היא כאמור טובה".

למה לא פתחו את הבחירה מחדש?

"כי היו מתחילות צעקות. הממשלה מתקשה להחליט בנושאים האלה בגלל שמפלגת העבודה משתקת אותה, כמו שקרה גם בנושא פיצול סמכויות היועץ. מפלגת העבודה חושבת משום מה שהאג'נדה שלה היא להתנגד לפיצול. לא שראיתי שזה עוזר לה במיוחד מבחינת המנדטים שהיא מקבלת. וזה גם לא עוזר למדינה. פקידים בכירים רואים את הממשלה בחולשתה, ומנצלים את המצב".

אתה מתכוון למכתב של פרקליט המדינה משה לדור נגד פיצול הסמכויות?

"מותר ללדור להשמיע את עמדתו, אבל הפצת המכתב בתפוצה כה רחבה, כשהיה ברור שזה יגיע לתקשורת, היא מעשה שלא ייעשה על-ידי עובד ציבור. לדור היה צריך להתפטר אחרי הדבר הזה. ומזוז - בגלל הגיבוי שנתן לו - היה צריך ללכת בעקבותיו. הם נשארו בתפקידם בגלל שהממשלה חלשה".

"מי קובע, הממשלה או מזוז?"

עוד בתקופת כהונתו ניסה פרידמן לקדם את פיצול סמכויות היועץ המשפטי. את תזכיר הצעת החוק הגיש באמצעות עו"ד דן אבי יצחק, "כי הערכתי שהפקידות במשרד לא תתמוך בי ויהיה לי קשה לעבוד איתה".

הצעתו של פרידמן קיצונית יותר מההצעה שקידם נאמן. לפי פרידמן, עמדת היועץ המשפטי היא בגדר המלצה שאינה מחייבת את הממשלה, ואילו נאמן מציע שעמדתו תהיה מחייבת. "קורה שיועצים משפטיים שוגים שגיאות חמורות; מה צריכה הממשלה לעשות - ללכת לבג"ץ נגד היועץ שלה?", מסביר פרידמן את עמדתו.

מזוז טוען שפיצול התפקיד יביא להחלשת מעמד היועץ ולפוליטיזציה של התפקיד.

"זו טענה שהיא לא רק מופרכת, אלא גם מעוררת רושם קשה. מה הוא רוצה לומר? שנצטרך לקבל את העמדה שלו בשאלות שאינן משפטיות אלא קשורות למדיניות הממשלה, רק כי הוא חזק ויכול להעמיד את חברי הממשלה לדין? זה נורא ואיום ששיקול בלתי ענייני, כמו פחד של אנשי ציבור מפני העמדה לדין, יגרום להם להיכנע ליועץ המשפטי בנושאים אחרים; שהיועץ יהיה בעצם המפקד שלהם".

מזוז מביע דאגה כנה לעתיד, הוא יודע שזה לא יחול עליו.

"אבל מי קובע את המדיניות? הממשלה או מזוז? לא ייתכן שכמה פקידים ינהלו פה את המדינה, בגלל שהם חושבים שהם חכמים ואחראים יותר מפוליטיקאים שנבחרו בהליך דמוקרטי".

גם אתה לא התמודדת בבחירות ולא זכית לאמון הציבור, אלא הוצנחת לתפקיד וקבעת מדיניות.

"אני חלק מהמערכת הפוליטית - הממשלה מינתה אותי והכנסת אישרה את המינוי. כשהממשלה נפלה סיימתי את תפקידי. הרעיון שפקיד, שאותו הציבור לא יכול להפיל, ינהל את המדיניות כי יש לו שוט לנהל את הממשלה - זה רעיון מזעזע".

לא רק לדור ומזוז הביעו את עמדותיהם. גם מאיר שמגר ואהרן ברק התערבו בשאלת פיצול הסמכויות. אתה מוצא טעם לפגם גם בזה?

"אני לא יודע מה ממדי ההתערבות שלהם. הם יכולים לחוות דעה, למרות שהפעילות של שופטים בדימוס בנושאים מהסוג הזה היא לא רצויה ופוגעת קשה בבית המשפט העליון. זה מראה שהשופטים לא מנותקים, ואז מתחילים לייחס להם את אותן דעות גם בפסקי דין".

שמגר וברק היו בעבר גם יועצים משפטיים. יש להם מה לתרום לפחות בהקשר הזה.

"זה עדיין גורם נזק. כמו שנראה לי פגום שבוועדת האיתור יושב שופט עליון בדימוס. שופטי בית המשפט העליון, גם כשהם בדימוס, לא צריכים לעסוק במינויים ברשות המבצעת".

נישאר לרגע בענייני הרשות המבצעת. מה דעתך על עסקת שליט המתרקמת?

"כשהייתי בממשלה התנגדתי לזה שנשחרר מחבלים תמורת הגופות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. מדינת ישראל נמצאת זה פרק זמן בהידרדרות גדולה במשאים ומתנים האלה, ואני לא מאמין שאחרי המקרה הזה אפשר יהיה לקבוע כללים חדשים. אותן הבעיות שקיימות כאן יהיו קיימות גם בפעם הבאה. אינני יודע מה יהיה המתווה. צריך לראות מה יהיו התנאים. אבל התהליך שאנחנו עוברים לא נכון ולא בריא. צריך היה להתמודד עם הנושא בדרכים אחרות".

שר המשפטים? "תפקיד מסוכן"

ההעדפה של פרידמן את "ידיעות אחרונות", כפי שהוזכרה קודם, אינה מקרית. ידיעות נחשב לעיתון הבית שלו. הוא העניק לו סיקור אוהד במהלך כהונתו כשר משפטים, ודאי בהשוואה לקו הביקורתי שנקט העיתון כלפי ביניש. פרידמן גם מפרסם בו את מאמריו בשנים האחרונות. עיתון "הארץ", לעומת זאת, הפגין תמיכה ברורה בנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. פרידמן סירב להתייחס לסיקור בהארץ. על היחס שזכה לו בידיעות אמר: "אני לא חושב שלידיעות יש אג'נדה. יתרונו שהוא נותן ביטוי למגוון דעות רחב. כשעיתון הופך לעיתון של מחנה ומקבל צביון כמו של מפלגה, זה פוגע בו. אני לא מציע את המאמרים שלי לעיתונים אחרים, כי נוח לי בידיעות".

עד כמה, לדעתך, המאמרים משפיעים?

"בצורה מוגבלת, אם כי יש להם אפקט מצטבר. אם הרעיונות שלי היו כאלה מופרכים, הם לא היו נקלטים וזוכים לתמיכה ציבורית כזאת. גם לשר יש השפעה מוגבלת".

נאמן התייעץ איתך לפני שקיבל עליו את התפקיד?

"אנחנו מדברים מדי פעם".

הוא מינה את ראש המטה שלך, ד"ר גיא רוטקופף, למנכ"ל המשרד. גם במשרות האמון פועלת ההמשכיות ביניכם.

"רוטקופף אדם טוב מאוד, ואני שמח שהוא נבחר. משרד המשפטים צריך למנות גם אנשים מבחוץ, שיציעו ראיית עולם אחרת, שונה מזו של המנגנון. מי שנכנס כתינוק למשרד המשפטים לא חייב לגמור כשופט עליון. לא כולם צריכים לעבור פס ייצור כזה".

המינויים לעליון בתקופתו של נאמן - עוזי פוגלמן, ניל הנדל ויצחק עמית - טובים בעיניך?

"טובים מאוד. מובן שאני מתקשה להבין מדוע צריך היה לפוצץ את הישיבה שנה קודם לכן, כשאני הייתי שר המשפטים, ובמשך שנה לא למנות שופטים לעליון. זה רק גרם נזק ועומס מיותר על בית המשפט העליון".

חיכו שתלך הביתה.

"נו, ונעשה להם יותר טוב? אני לא חושב. את הנדל, שמונה עכשיו, רציתי למנות כמינוי זמני, ואפילו לזה התנגדה בזמנו ביניש. אז הנה עכשיו הוא במינוי של קבע. אני שמח שמונו שני שופטים, הנדל ועמית, שלא כיהנו קודם כמינוי זמני בעליון, וסוף-סוף נשבר הנוהג שחייב מינוי זמני. במינויים האלה גם הובהר שלבית המשפט העליון אין וטו על מינוי, וגם זה צעד קדימה. אני רק מצטער על כך שאישה לא מונתה. הייתה לי מועמדת מצוינת, יהודית צור, והיא נפסלה מסיבה שאינה ברורה לי".

אולי משום שאתה תמכת בה?

פרידמן מחייך חיוך גדול. "אולי כי היא הסכימה להיות מועמדת בלי שכיהנה קודם כמינוי זמני. אני מאוד מתפלא על כל אלה שצעקו עכשיו שחייבים למנות את דפנה ברק-ארז כי היא אישה. איך זה שאף אחד מהם לא תמך בי כשרציתי למנות אישה? אני בעד לקדם נשים, אבל גם המינוי של הילה גרסטל לנשיאת המחוזי במחוז מרכז לא עבר לי בקלות, כי הייתי זקוק להסכמה של הנשיאה".

התבטאת בעבר בנוגע להעמדתם לדין של שרי משפטים שלא היו נוחים למערכת, מבלי שהיה לכך בסיס. חשבת שיתפרו לך תיק במהלך הקדנציה?

"כל מה שאני מוכן לומר זה שתפקיד שר המשפטים הוא תפקיד מסוכן".

אתה היית שר המשפטים הכי לעומתי למערכת. איך זה שנגדך לא מצאו סיבה לפתוח בחקירה? אולי פשוט כיוון שאתה אדם ישר והאחרים פחות?

"אני חושב שלא", פרידמן מפנה את ראשו הצדה. בשלב הזה של השיחה הוא כבר מאבד את הסבלנות. משיב לקונית לשאלות, ומביט לכיוון אחר תוך כדי שיחה. פרידמן אמנם מתראיין בביתו, וממש בנעלי בית, אבל רוב הזמן נותר פורמלי ומרוחק.

"אני בעיקר בבית, כותב", הוא מסכם את שגרת יומו בימים אלה. "אחד הדברים שאני צריך להשלים זה עוד כרך בספר החוזים, שאני כותב עם פרופ' נילי כהן. מדי פעם אני מרצה באופן ספוראדי. הייתי גמלאי, וחזרתי לתפקיד הגמלאי".

השתתפת לאחרונה בפגישה של נאמן, אביגדור ליברמן וציפי לבני לשינוי שיטת הממשל, שהתקיימה אצל מיכאל שטראוס בבית. נראה לך ראוי שאנשי עסקים ייתנו חסות למפגשים פוליטיים?

"נראה לי בעייתי שבכל דבר מחפשים משהו בעייתי. אזרחים רוצים להשפיע ולהיות מעורבים בעניינים שקשורים למדינה. מה כאן הבעיה?".

ליברמן, שצל של חקירה פלילית מרחף תמיד מעל ראשו, ביקש למנות אותך לשר משפטים בממשלת נתניהו. גם הזיהוי איתו בהקשר כזה אינו בעייתי בעיניך?

"יש פה כל הזמן מצב שמי שלא שייך לקבוצה מסוימת, מחפשים אצלו פגמים. ואם לא מוצאים אצלו, אז אומרים, נראה מי תומך בו ונחפש אצלו את הפגמים. זה לא משפיע עליי".

היית חוזר לתפקיד שר המשפטים?

"תלוי בנסיבות. בינתיים אני מאוד מרוצה מהמצב הנוכחי". **

Chen-s@globes.co.il

דניאל פרידמן

* אישי: 73, נשוי לאלישבע, פיזיותרפיסטית. אב לשלושה בנים - שניים

בהיי-טק והשלישי כלכלן בבנק ישראל. מתגורר ברמת אביב

* קריירה אקדמית: למד כעתודאי משפטים באוניברסיטה העברית. התמחה אצל השופט העליון יואל זוסמן ואצל עו"ד ברוך זייגר. את לימודי הדוקטורט עשה בירושלים, אבל פרופסורה קיבל באוניברסיטת תל אביב. ב-1990 הקים את בית הספר למשפטים במכללה למינהל, ועמד בראשו עד 1997. לאחר מכן שב ללמד באוניברסיטת תל אביב. ב-1991 קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט

* קריירה פוליטית: כיהן כשר המשפטים בממשלת אולמרט, כמינוי אישי של ראש הממשלה. נמנה עם מייסדי מפלגת שינוי