לפעמים עדיף כבר למות

המשבר הנוכחי של ערוץ 1 נראה כמו שידור חוזר של פסוקו של יום. למען כל תעשיית הטלוויזיה, עדיף כבר להכריז עליו כמת כדי ליצור שידור ציבורי אמיתי חדש

תגידו, את האמת אבל: לא נמאס קצת מהמשברים בערוץ הראשון? מהרפורמות שלא מתרחשות, מהוויכוחים, החיכוכים, הסיאוב וכמובן מהרייטינג היורד? נדמה שאפילו ההתעסקות בצרות הבלתי נגמרות של ערוץ 10 מרעננת יותר מהמוות הקליני של ערוץ 1, לא?

ובכל זאת, מדי כמה חודשים שוב אנחנו נחשפים למשבר ברוממה, שוב מופרחות סיסמאות לאוויר, אם של מנכ"ל או יו"ר הרשות התורן ואם של איזה פוליטיקאי שלא רוצה להיות קשור לעניין, ושוב - שום דבר לא קורה. ערוץ ב"קומה", וכבר התרגלנו למצב הזה.

לא מזמן שוחחתי עם אחת מעובדות השידור הציבורי על התלאות של להיות עובד בארגון בתרדמת שכזו, והיא אמרה לי את המשפט הבא: "או שיתנו לחיות, או שיתנו למות. אבל ככה אי אפשר להמשיך". ואכן, אחת הבעיות העיקריות שנוצרו במדינה הזאת היא, שאין מי שיחתוך. אין מי שיקבל החלטה, וזהו. ובמקרה של רשות השידור, זהו גזר-דין גרוע בהרבה מגזר-דין מוות.

ברשות השידור יש אנשי מקצוע טובים. הם אולי לא מהווים את הרוב מתוך מצבת העובדים הכבדה, העייפה ובעיקר היקרה, שיושבת כאבן רחיים על צוואר השידור הציבורי בישראל, ולא באמת נותנת לו להתקיים. אבל הם בהחלט קיימים.

הבעיה היא שהמצב הנוכחי של הרשות לא מאפשר למוכשרים לבוא לידי ביטוי. הם כבולים בשלשלאות ביורוקרטיה בלתי נגמרות, בהרגלי עבודה הסתדרותיים של המאה הקודמת, ובציוד מיושן שלא מגרד את הסטנדרטים של התעשייה המודרנית. כל משימה פשוטה דורשת מילוי טפסים הזויים ויותר מדי חתימות, כל יוזמה נתקלת בהתמודדות עם ועד העובדים ובעיקר עם הגישה המקובעת, וזאת לעומת תעשיית הטלוויזיה המסחרית, שהתפתחה במקביל ומתקתקת את עצמה בקצב הפך את השידור הציבורי ללא-רלבנטי. הוא לא משרת את המטרה שלשמה הוא קיים, אפילו בקצת, הוא מהווה בזבוז משווע של כספי ציבור, והכי גרוע - הוא תורם את חלקו הנכבד למסך הטלוויזיה הרדוד שקיים בישראל. הרייטינג המכווץ של הערוץ הראשון, במילים אחרות, ממש אינו מקרי.

אפשר לתקן את הריקבון של רוממה?

מיותר להילחם על חיי רשות השידור. באמת מיותר. זה כמו להילחם על חייו של חולה סופני גוסס המשווע למות. בשלב זה כבר ברור למדי ששום רפורמה לא באמת תתבצע בגוף הזה. כבר כל-כך הרבה שנים מנסים להחיל רפורמה כזו, ואם עד עכשיו לא נמצא האיש שהצליח להפוך את הקערה על פיה, והרשות רק ממשיכה להידרדר, אז כנראה שהוא גם לא יימצא.

השידור הציבורי הוא חשוב, אין ספק. אבל אי אפשר לבנות אותו מתוך הריקבון של רוממה. צריך להתחיל אחד חדש. וההתחלה החדשה הזו חשובה שבעתיים, בגלל שהיא עשויה לשנות את פני כל שוק הטלוויזיה הישראלי, רגע לפני שהוא הופך לשוק שיפעל לפי שיטה של רישיונות.

הרי אם השידור הציבורי היה מתפקד כפי שצריך, גם ערוצי הברודקאסט היו במצב טוב יותר. אף אחד לא היה מצפה מהם לעמוד במחויבויות תוכן מטורפות של סוגה כזו או אחרת, כי הערוץ הציבורי היה ממלא את תפקיד "משדר התוכן האיכותי". אף אחד גם לא היה מכריח אותם לשדר חומרים אזוטריים כדי לצאת בסדר עם היצירה בפריפריה, ואף אחד לא היה מכריח אותם להוציא מיליוני שקלים כדי שהחדשות שלהם ישודרו מירושלים הבירה. הם היו יכולים לייצר תוכן באופן חופשי יותר, להחליט איזה מסך הם יציעו לצופה הישראלי על בסיס עסקי נטו, וגם להתפרנס בכבוד, בלי מחויבויות להוצאות שאין להן כל קשר להכנסות - שזה אלף-בית עבור כל חברה מסחרית.

בקיצור, אם השידור הציבורי בישראל היה מתפקד בצורה נורמלית, לא רק שהמסך של ערוץ 1 היה משתנה ללא הכר, גם לתעשייה כולה היה צ'אנס לשגשג.

רוממה היא ענתיקה שצריכה ללכת למגרש הגרוטאות.

גם עבור העובדים זה עדיף

אין טעם לנסות להפיח בה רוח חיים - המבנה שלה אינו מתאים כבסיס לשום דבר שיוכל לתפקד במבנה השוק הנוכחי. צריך לסגור את הישן, למרות הכאב הזמני, ולהתחיל חדש. כוח האדם האיכותי שקיים היום ברשות ימצא את מקומו בשוק העבודה, בין אם בערוץ הציבורי החדש ובין אם במקום אחר. והשאר? בכלל לא בטוח ששוק הטלוויזיה הוא המקום המתאים להם.

כולם רוצים שיהיה שידור ציבורי איכותי בישראל. כולם רוצים שתהיה אלטרנטיבה קצת אינטליגנטית על המסך, כולם רוצים חממה ליצירה ישראלית, כולם רוצים אלטרנטיבה לריאליטי הבלתי נסבל.

וכן, בסופו של דבר, גם עבור עובדי השידור הציבורי, עדיפה החלטה לכאן או לכאן, ולא מצב ביניים שבו אף אחד אינו יודע אם הוא ינשום מחר, או לא. אי-ודאות מתמשכת היא דבר שוחק ומייאש, ובוודאי שאינה מובילה לשום דבר טוב, פרט למשכורת שדופקת בתחילת כל חודש.

האם באמת רק עבור זה ממשיכים לקיים את השידור הציבורי כפי שהוא? לא חבל על כל הכסף? 600 מיליון שקל בשנה היו יכולים לייצר תוכן ציבורי לתפארת, אבל כך? זה סתם כסף שיורד לטמיון.

או שיתנו לחיות, או שיתנו למות. אין מדויק יותר מהמשפט הזה. עכשיו דרוש רק פוליטיקאי אחד שיחליט, ויחתוך, על אף האפשרות שיגיעו תגובות ביקורתיות של כל מיני מפגינים או קולגות, שינצלו את ההזדמנות כדי להיכנס בו.

דרוש מישהו שיקבל החלטה בלי לעשות רק את החשבון האישי של איך זה ישפיע על הקריירה שלו, פשוט בגלל שזה מה שדרוש כל-כך לשוק הטלוויזיה הישראלי, וזה גם מה שנכון עבור הציבור.

האם יימצא אחד כזה?