"אני מסתכל ימינה ושמאלה לפני שאני נכנס לאוטו"

לפני כשבועיים הסתיימה העונה השביעית של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת". על פניו, נדמה כי זו הייתה העונה הקשה והמורכבת ביותר עבור חברי הצוות. רשת, המתחרה, השתמשה בכל נשק אפשרי כדי לנסות ולהציב אלטרנטיבה לתוכנית המצליחה, אורנה בנאי הוותיקה עברה אל המתחרים ובמקומה גויסה שני כהן הצעירה, השידור החי לא הוכיח את עצמו ונגנז אחרי מספר שידורים, וחלק מהמבקרים - שבמשך שנים שמרו נאמנות לתוכנית של המדינה, נהנו להשתלח בה.

בפועל, גם בעונה הזו, "ארץ נהדרת" המשיכה להוביל את טבלאות הצפייה, עם רייטינג עונתי של קרוב ל-27% וכ-700 אלף צופים לפרק. נכון, זה אינו השיא של סדרת הספיישלים שהופקה כעונה השישית, בעת הבחירות בשנה שעברה (ממוצע של 32.9%), אך הנתון משקף גידול של כ-60% ברייטינג של רצועת השידור, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בבית קשת ברמת החי"ל, שוב יכולים להיות מרוצים, כשהתוכנית ממשיכה לשלוט בשיח הציבורי, עם 20 דמויות חדשות, מערכונים מדוברים ומצבור עצום חדש של ביטויים וחיקויים שצוטטו בכל שיחת סלון.

"כל עונה היא עונה קשה. אני לא חושב שהעונה האחרונה הייתה יותר קשה מקודמותיה", אומר מולי שגב, ה"אבא" של תוכנית הבידור המובילה בישראל, בראיון בלעדי ל"פירמה". "בכל עונה יש את התחושה הזו, כלפי חוץ, שהפעם היה הכי קשה. אבל אנחנו - האנשים שעושים וחיים את התוכנית הזו - מכירים את הדינמיקה וכבר לא ממש מתרגשים.

"בכל שנה, אנחנו מסיימים עונה רצוצים ועייפים, ונשבעים שלעולם לא נעשה את זה יותר. אנשים שעובדים ב'ארץ נהדרת' יודעים שהם מוותרים על החיים שלהם למשך תקופה של כמעט חצי שנה - כל יום 12 שעות עבודה לפחות. זה החוזה שלנו עם הצופים: אנחנו ניתן את כל מה שיש לנו כדי להביא את המוצר הכי מושקע ומהוקצע שאפשר. אהבתם - סבבה; לא אהבתם - ננסה להיות יותר טובים בשבוע הבא".

עדיין, העונה האחרונה סבלה מעליהום תקשורתי שלא היה קיים בעונות הקודמות.

"אני חושב שבאיזשהו שלב - פחות או יותר בעונה השלישית - הפכנו להיות מהתוכניות האלה שתמיד יגידו שפעם הם היו יותר טובות. כמו תסמונת 'סטרדיי נייט לייב', רק בקטן. כמעט כל תוכנית שמחזיקה יותר משנתיים באוויר, צריכה להתמודד עם המיתוס שהיא עצמה יצרה - בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא מוגזם.

"זה חלק מהחיים. יכול להיות שהשנה היה קצת יותר טרנדי לרדת עלינו; אבל במשך השנים קיבלנו המון פרגון, כך שלא יכולות להיות לי טענות. 'ארץ' היא תוכנית שמבקרת את כל העולם ואחותו - החל מהאזרח הקטן, דרך אנשי תרבות ובידור וכלה בפוליטיקאים. יש לנו מה להגיד על כולם. מטבע הדברים, לציבור יש גם מה להגיד עלינו.

"זכותם - אם לא חובתם - של המבקרים לבקר. אני מאמין ש-90% מהביקורות הן ענייניות ובאות ממקום של אנשים שאוהבים את התוכנית ושחושבים שהיא יכולה להיות יותר טובה או יותר נשכנית. לא פעם זה עוזר לנו להסתכל על עצמנו ולמצוא בעיות. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, הוא שלא תהיה התייחסות בכלל. כשלא יכתבו עלינו כלום, נדע שהסיפור נגמר".

פושעי "ארץ נהדרת" לדין

עיקר הביקורות על העונה האחרונה של "ארץ נהדרת" התנקזו לשני קצוות: הטענות השחוקות-כמעט על כך שהתוכנית יותר מדי בידורית ופחות מדי סאטירית; ומהצד השני, אלה שמחו נגד חד-צדדיות פוליטית והומור מקאברי, שמציג, כביכול, מגזרים מסוימים באור שלילי.

כבר בפרק הפתיחה עוררה התוכנית סערה, עם המערכון שבו נראה חייל שנחטף על ידי מתנחלים - במתכונת של קלטת גלעד שליט. המערכון עורר מחאה גדולה בקרב הימין הפוליטי. התוכנית עלתה לדיון בכנסת והח"כים מיהרו לרכוב על גבה, כולל ח"כ יעקב כץ שכינה את התוכנית"תעמולה נאצית", לא פחות. אל כץ חזרה התוכנית לקראת סוף העונה, במערכון מבריק בו דמותו פגשה את דמותה של מירי בוהדנה, בפרפראזה על "ממזרים חסרי מנוח", לאחריה איים כץ לתבוע את התוכנית.

שגב: "שתי העונות הקודמות התרחשו כשהמון אירועים משמעותיים קרו מסביב - שתי מלחמות, נפילת ממשלה, מערכת בחירות - וזה הפך אותנו לתוכנית מאוד מוטית אקטואליה וסאטירה נוקבת. קיבלנו אמנם הרבה הכרה ומחמאות על כך, אבל מצד שני התרחקנו מהקהל הצעיר, שמחפש בידור יותר אסקפיסטי.

"השנה, צפינו עונה שחונה פוליטית. יש לנו ראש ממשלה שהוא סוג של יצחק שמיר - מישהו שדוגל בהקפאה ובסטטוס קוו; וזו הייתה הזדמנות בשבילנו לחזור לבסיס, למערכוני קאלט, להומור לשם ההומור - גם הומור אינפנטילי, לחזור להיות תוכנית בידור שנכנסת לשפה ושצעירים אוהבים. מדובר בחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו.

"בהיבט הזה, ההצלחה הייתה גדולה מאוד - ואני לא מזלזל בזה בכלל. תופעה כמו שעורר מערכון 'המקפלות', למשל - עם כל עשרות סרטוני הטייק אוף באינטרנט - זה דבר מדהים, בעוצמה שכמוה לא חווינו אף פעם.

"עם זאת, אני חושב שכשהיו אירועים אקטואליים שחייבו התייחסות, הקדשנו להם את מלוא הבמה. אם תסתכלי על הטיפול שלנו בפרשות כמו ענת קם, המשבר עם האמריקנים, הבנייה במזרח ירושלים, רדיפת ה'משתמטים' מצה"ל או דו"ח גולדסטון - הקו של התוכנית היה שונה מאוד מהמיינסטרים התקשורתי או הקונצנזוס הלאומי.

"במבצע 'עופרת יצוקה', למשל, היינו הגוף היחידי שיצא בצורה ברורה נגד המלחמה, מול כל המדינה, בפריים-טיים. הרווחנו בצדק את מאות הטוקבקים שקוראים לנו עוכרי ישראל ומשת"פים של חמאס; שאגב, בדרך כלל מופיעים אחרי טור ביקורת שטוען שאנחנו לא נשכנים מספיק".

כשקוראים לך עוכר ישראל, אתה שואל את עצמך: "אולי הגזמתי?", או שאתה מרגיש שעשית את שלך?

"אני שלם עם מי שאני ועם האמירה שלי. אני לא נוקט בקו הזה כדי להרגיז או ליצור פרובוקציות. אני, אישית, בין האנשים שחושבים שהמתנחלים מחזיקים את המדינה הזאת כבת ערובה במשך 40 שנה. פשוט ככה. הם הילד המטורף שכולם מפחדים להרגיז. זה מצב אבסורד שלא מקובל עליי".

לדברי שגב, הוא לא הופתע מהסערה הציבורית שהצליחו לעורר מספר מערכונים. מה שכן הפתיע, הוא שבנוסף למאות המכתבים שנשלחים למערכת ולמייל הפרטי של שגב מדי עונה - מקללים או מברכים - השנה נוספו גם מספר מכתבי נאצה שכללו איומים על חייו.

פנית למשטרה?

"לא".

אחרי מה שקרה לאבי ניר, אתה לא מפחד?

"קשה להגיד שכשחבר כנסת (יעקב כץ, האיחוד הלאומי. ד"י) אומר שצריך לתלות אותנו, שאנחנו בוגדים ושכשהם יהיו בשלטון, ישימו אותנו בכלא - אז לא עובר לי בראש שאולי מישהו יקשיב לו. אז אני מסתכל ימינה ושמאלה לפני שאני נכנס לאוטו. כנראה שעד שהדברים האלה לא קורים, אתה לא מאמין שהם יקרו".

ניר נגד מעתוק

אחת מהדמויות השנויות במחלוקת שהצליחה להכנס באופן מיידי לפנתיאון הדמויות הגדולות של התוכנית, היא דמותה של ליטל מעתוק (בגילומו של מריאנו אידלמן) - ילדה מופרעת שמטילה אימה על מורי בית הספר ומסובבת את מערכת החינוך על הפרנץ' מניקור שלה. לדבריו של שגב, דמותה הבהמית (והנערצת) של מעתוק, היא דוגמה למערכון שיצא משליטה.

"לפעמים, הפרשנות של הקהל למערכונים שונה מהמסרים שרצינו להעביר", הוא מסביר. "הדמות של ליטל מעתוק נולדה בעקבות כתבה נוגעת ללב שפורסמה ב'הארץ' על ידי דורון קורן (מבקר ספרות ועיתונאי לשעבר, שממניעים אידיאולוגיים בחר לעשות הסבה מקצועית להוראה - ד"י). בכתבה דורון תיאר מציאות שהיא גיהינום - המורים לא יכולים ללמד, המערכת מגבה את התלמידים המופרעים, ואי-אפשר להעיף או להעניש אותם, כי ההורים ישר מגישים קובלנות. פשוט טרור.

"אני זוכר שכשאנחנו היינו תלמידים, המציאות הייתה אחרת לגמרי. קרה פה משהו מאוד מטריד ומדאיג, שאותו ניסינו להראות. ליטל והבנות עושות מה שהן רוצות, המערכת מתרפסת בפניהן והמורים הם קורבן. כשאבי ניר ראה את המערכון הראשון בסדרה, הוא אמר שלדעתו הוא קשה לצפייה מרוב שהוא טעון ומטריד. במערכונים האלה קיים גרעין חזק של אמירה על מצבה של מערכת החינוך.

"בפועל, הדינמיקה של הדברים היא אחרת. כמה שבועות אחרי שהתוכנית עלתה לאוויר, קיבלנו תמונות ששלחו לנו ילדים שלומדים בבתי ספר על שם יצחק רבין בכל הארץ, ובמקום 'יצחק רבין', הם מחקו וכתבו 'מעתוק'. הדמות זכתה לפופולריות היסטרית, כולל חיקויים לתעלולים שלה באינטרנט - בניגוד כמובן למה שרצינו להגיד. בשלב מסוים תפסנו את עצמנו. הבנו שבמקום להעביר מסר, יצרנו את צ'ה גווארה של התלמידים המופרעים. לכן, הנמכנו פרופיל והורדנו את המערכון - עד תוכנית הסיום".

מה לגבי הטענה שמינון הדמויות המזרחיות היה גבוה השנה בצורה משמעותית?

"אני לא עושה את הספירות האלה. זה מדד מקומם בעיני. אולי שיספרו גם כמה מזרחים יש לנו בקאסט? כל קומיקאי מקבל את מקורות ההשראה שלו מהסביבה שבה הוא גדל כנער ומהטיפוסים שהצחיקו אותו אז. אף אחד לא אומר לשחקנים 'תעשו דמות מזרחית נלעגת'. אני יכול להמציא דמות כמו שאולי? זה בא מאסי ואני לא אהיה סלקטור עם מכסה עדתית בכניסה.

"מצד שני, המערכונים עם מומי בהחלט כוונו על-ידי המערכת. בתרבות הישראלית של שנת 2010, המוזיקה המזרחית הפכה למיינסטרים - שלא לומר שליט יחיד; והתפקיד שלנו הוא לטפל בנושא מזווית ביקורתית, כמו שאנחנו עושים לכל תופעה תרבותית אחרת".

בעונות קודמות היו טאלנטים שבלטו מעל לאחרים. לדוגמה, טל פרידמן בעונות הראשונות, או אסי כהן עם הצטרפותו. השנה הייתה תחושה של איזון מסוים. זו אבולוציה טבעית או מחשבה מתוכננת?

"אבולוציה טבעית. חלק מהעניין של אנסמבל, הוא הצורך לתת לכולם לבוא לידי ביטוי. חברי הצוות יודעים שגם אם בעונה מסוימת מישהו בלט יותר, בטווח הארוך זה יתאזן".

מה לגבי עייפות החומר? יכול להיות שקיימת שחיקה?

"מן הסתם, אני מניח שכן. זה חלק מהמלחמה היומיומית שלנו. כל הזמן אנחנו מחפשים דרכים להדליק את עצמנו ולעשות דברים חדשים. למצוא את הרעננות ואת המקומות הפחות צפויים. השחיקה והתחלופה בצוות הכותבים היא הרבה יותר גדולה מהתחלופה של השחקנים. חוץ מזה, חשוב לנו להכניס מדי פעם דם חדש למערכת".

הכותבים בתוכנית נחשבים למתוגמלים ביותר בשוק. בניגוד למתחרות, בקשת מקובל להתקשר עם הכותבים הבכירים בחוזים שנתיים, גם אם אין להם תעסוקה רציפה.

"כותבים זה המצרך הכי נדיר וחשוב שיש. אני מאמין שתגמול הכותבים ושמירתם במערכת הוא צעד ניהולי נבון. הכל מתחיל ונגמר בתוכן, לכן, אנשי התוכן צריכים להיות בבניין".

אורנה בנאי בחרה נכון בעזיבתה?

"עצם זה שהיא בחרה בזה, סימן שזה היה נכון עבורה. זו הייתה הבחירה שלה וקיבלנו אותה באהבה ובהבנה. אי אפשר לשכוח שלאורנה יש פור של חמש שנים על כולנו, כי היא הייתה לפני 'ארץ' ב'רק בישראל' - שזו תוכנית שהיא למעשה הגרעין של 'ארץ נהדרת'. במשך 11 שנה היא עשתה את אותו סוג של קומדיה וטלוויזיה. זה נורא שוחק ואני יכול להבין שקצת נמאס לה".

אחד הניסיונות שלכם להתנסות בדברים חדשים, היה השידור החי - שנגנז די מהר.

"השידור החי היה אפיזודה קצרה וחולפת בהיסטוריה של 'ארץ'. העונה הקודמת צולמה כולה בשידור חי, כי היו בחירות ומלחמה, והאקטואליה הוצבה בראש סולם העדיפויות. הרגשנו שאנחנו מספיק בשלים לעשות את זה, ובאמת נכנסו המון אנרגיות חדשות. זו הייתה העונה הכי טובה שלנו, לכל הדעות.

"השנה, בגלל שלא היו אירועים חדשותיים גדולים, אז לא היה את החשמל הזה של 'אנחנו בשידור חי, באמצע מלחמה, ואנחנו עושים סאטירה נוקבת'. הדברים היו יותר על מי מנוחות והשידור החי השאיר אותנו רק עם חוסר היכולת לשלוט במוצר וללטש אותו".

אצלם לא תראו NGN

כשמדברים עם שגב על הניסיון של רשת, הזכיינית המתחרה, להעמיד אלטרנטיבות סאטיריות לתוכניתו הוותיקה, הוא לא מתרגש. "איזו תחרות? שלושת השבועות ש'שבוע סוף החדש' היה באוויר?", הוא שואל וממשיך: "תמיד יש תחרות. כמעט כל שנה, מאז ש'ארץ נהדרת' עלתה לאוויר, רשת מנסים להעלות אלטרנטיבה: 'המופע המרכזי', 'היכל התרבות', 'גלגל החדשות', שבוע סוף'. זה חלק מהמציאות ואנחנו לא מתרגשים".

איך אתה מתנהג כשעולה לשידור תוכנית חדשה שמתיימרת להיות מתחרה ל"ארץ"?

"זה מסקרן אותי, אבל אני בדרך כלל לא רואה אותה. אני דואג שידווחו לי מה היה ולא היה שם - זה מספיק לי. אני מעדיף לראות דברים שיפרו אותי. אם התוכנית המתחרה טובה, זה מבאס; ואם היא לא טובה, זה גם מבאס - שבזבזתי שעה וחצי על משהו לא טוב. בכל מקרה, זו לא חוויה טובה או מספקת בשום צורה".

יש מקום לסאטירה אמיתית בארץ? יש פער בין הרצון לפנות למכנה משותף רחב לבין היכולת לייצר אמירה נוקבת. "מצב האומה", למשל, מפורגנת, אבל הרייטינג שלה די פושר.

"לדעתי, 'מצב האומה' היא תוכנית מצוינת וטוב שיש אותה. הפורמט שלה צנוע ולא מתיימר, הטון שלה רגוע, מאופק ואינטליגנטי, והרייטינג בהתאם. אני, אישית, עשיתי את הבחירה שלי בחיים. אחרי שהייתי גם בביפ ובלייט נייט, הבנתי שיותר אפקטיבי לעשות תוכנית שהיא 10% סאטירה ופונה ל-30% מהצופים מאשר תוכנית שהיא 100% סאטירה ומגיעה ל-3% מהצופים.

"היכולת שלנו להשפיע היא קודם כל בכך שתקענו יתד בסלון של כל המדינה, אחרת אנחנו משכנעים את המשוכנעים. אם אנשים באים לראות בידור קליל כמו המקפלות, ואז פתאום מקבלים את כצל'ה חוטף חייל או את אשכנזי מקבל את פרס גלובוס הזרחן - עשינו את שלנו.

"אנחנו לא מתנהלים במציאות של 'ניקוי ראש', שכולם ממילא היו בסלון וראו ערוץ אחד. אנחנו צריכים להילחם קודם כל על תשומת הלב של הצופים, שיש להם מיליון אופציות ואלטרנטיבות, ולתת להם סיבה מאוד טובה לבחור בנו. אנחנו, למעשה, אומרים לצופים: ניתן לכם את הבידור הכי מהוקצע והכי טוב, עם הקומיקאים הישראלים הכי טובים, ובתמורה תכילו כמה דקות של אמירה נוקבת, תסתכלו בראי שלא בהכרח מחמיא לכם".

כשאפילו ל"חטופים" נכנס תוכן שיווקי, נראה ש"ארץ נהדרת" היא אולי המקום האחרון בפריים טיים של קשת שאין בו תוכן שיווקי. מדובר באג'נדה או שפשוט אתם היחידים שיכולים להרשות לעצמכם?

"זו החלטה שאבי ואני קיבלנו בתחילת הדרך, ואנחנו עומדים בה. אני מתאר לעצמי שקשת מפסידה הרבה כסף בשנה על כך שאין תוכן או שת"פים מסחריים על המסך של 'ארץ'. אבל להבנתנו, זה קריטי. עם כל הבעייתיות בעצם המבנה של טלוויזיה מסחרית, שמתקיימת על כספי המפרסמים, מוכרח להישמר לנו החופש להיכנס בכל חברה מסחרית ובכל מותג או מוצר שנבחר. ברגע שמכניסים תוכן שיווקי, כבר אי אפשר לדעת איך לאכול את המערכונים - האם מדובר בבדיחה טהורה או תלוית כסף.

"החלטה עקרונית נוספת שקיבלנו היא לא לאפשר לדמויות שמככבות במערכונים, להופיע בקמפיינים מסחריים כל עוד העונה רצה. תמיד יש הצעות ותמיד אנחנו אומרים: 'מצטערים, דברו איתנו בסוף העונה'".

גונזים את הגרין קארד

גם כשהאורות כבים וחברי מערכת "ארץ נהדרת" מתפזרים, סדר היום של שגב ממשיך, לדבריו, להיות סואן. בימים אלה - ובמשך שלוש השנים האחרונות - במקביל לעבודה השוטפת על "ארץ" ו"מסודרים", שגב מביים סרט קולנוע חדש, "זוהי סדום", בכיכובם של חברי "ארץ נהדרת" לדורותיהם (ראו מסגרת). "תמיד יש משהו לעבוד עליו", הוא אומר. "אם זה הסרט או אם זו סדרה חדשה. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שלקחתי חופש".

צפויה עונה שלישית ל"מסודרים"?

"לא בעתיד הנראה לעין".

מה לגבי מכירת הסדרה לארה"ב? קרה משהו עם זה?

"זה לא קורה בסוף. זו הייתה חוויה נעימה ונחמד שדברים כאלה קורים, אבל לא הייתי בונה על זה. מעולם לא בניתי על זה. עצם זה שהאמריקנים שמים לב למה שקורה כאן, זה תופעה מדהימה בעיני. אבל צריך להבין שבארה"ב, מבין עשרות סדרות מתוכננות, רק אחוז קטן מגיע ללוח השידורים, ואחוז עוד יותר קטן שורד את השבועיים-שלושה הראשונים לשידור. זה קורה מאלף ואחד סיבות, שלא קשורות לרעיון המקורי של הסדרה.

"אחרי שהסדרה נמכרה לארה"ב, דיברתי עם חגי לוי (יוצר 'בטיפול'. ד"י), שאמר לי שאם לא אהיה שם, פיזית, זה לא יקרה. אסף (הראל, יוצר-שותף ב"מסודרים". ד"י) ואני קיבלנו החלטה שאנחנו מעדיפים לעשות עונה נוספת מאשר לעבור לחיות בארה"ב. היכולת שלנו לתקשר עם התת-הכרה של האנשים פה - כי גדלנו באותו מקום ועל אותם ערכים - הרבה יותר מעניינת ורלוונטית לנו; למרות שזה לא משתלם".

אתה משמש גם כחבר הנהלה בקשת. עד כמה אתה מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות בחברה?

"כשאני במהלך צילומים ל'ארץ' או לסדרה אחרת, אני פחות מעורב. אני בקשר שוטף עם אבי ומדי פעם אני קורא הצעות חדשות לסדרות או לפיילוטים. קשה להגיד שאני חבר הנהלה פעיל".

בימים אלה, ביפ, הערוץ ששגב נמנה עם מקימיו, חוגג עשור. בניגוד לימי הזוהר של הערוץ בשנותיו הראשונות, הערוץ סובל לאחרונה מקיצוץ משמעותי בתקציבים שמגיעים מ-HOT ומהיחלשות בבאזז שהוא מייצר.

"לדעתי, זו טעות גדולה לקצץ בתקציבי התוכן - בטח בערוץ כמו ביפ, שמהווה מעבדה המאפשרת לאנשים ולרעיונות חדשים ויוצאי דופן להתנסות ולהתפתח. לביפ יש את המנדט לעשות דברים שערוצי הברודקאסט והמיינסטרים לא יכולים להכיל. זה דבר שחשוב לא רק לקשת או ל-HOT, הוא חשוב להתפתחות של התרבות, הטלוויזיה ותחום ההומור בארץ.

"יש כאן ערוץ שהוא אחד היחידים ששרדו את גל הערוצים הז'אנריים של תחילת עידן המולטי צ'אנלס, וכמעט כל הפריים-טיים של העשור הזה גדל בביפ. אין ספק שזה קרה בגלל כל היתרונות של גוף כמו קשת, שאין חולק שמדובר בגוף התוכן מספר אחד בארץ. העובדה של-HOT יש, באופן בלעדי, ערוץ שמיוצר על ידי ספק התוכן המוביל במדינה, זה נכס חשוב.

"כאיש תוכן, אני יכול להגיד שקיצוץ רוחבי בכל מחלקות התוכן הוא תמיד טעות. במשך שנים, מירית טובי (מנהלת הדרמה ב-HOT. ד"י) הצליחה לבנות חממת דרמה ברמה של HBO - ובכל זאת, מתכננים לקצץ. איפה ההיגיון?

"כפילוסופיה, אני חושב שבתחום הטלוויזיה, השקעה בתוכן היא בסוף תמיד משתלמת. קיצוץ בתוכן אולי נראה טוב בטווח הקצר, כדי לתקן מאזן של איזה רבעון, אבל בפועל זה משאיר ואקום מסוכן. קשת, באופן מסורתי, תמיד השקיעה הרבה יותר בתוכן מגופי שידור אחרים - גם כשזה לא נראה הגיוני כלכלית. פרויקט כמו 'ארץ נהדרת' לא יכול היה להתרומם בשום מקום אחר. נתנו לנו שנה שלמה לשבת על הפיתוח של זה, והשקיעו את כל המשאבים הנחוצים כדי שנבסס את עצמנו כמותג מוביל בנישה הזו".

עד כמה אתה חושב שהסכסוך בין קשת ל"ידיעות אחרונות" פוגע בתוכניות של קשת?

"אני רוצה להאמין שלכל עורך ב'ידיעות' וב-YNET יש חופש מלא ושהוא לא מקבל הוראות מלמעלה, שכל ביקורת וכל כתבה עניינית ולא קשורה לאיזו מלחמה של טייקוני תקשורת".

כשמולי פגש את אבי

מולי שגב (38) השתלב בתפקידי מפתח בתעשיית הטלוויזיה המקומית בגיל צעיר יחסית. בסוף שנות ה-20 שלו, אחרי מספר שנים כעורך בעיתונות הכתובה, הוא מונה למנהל התוכניות של ביפ - הערוץ החדש והחתרני. משם הוא עבר למשרה הנחשקת של סמנכ"ל התוכן של קשת, והיה אחראי על הבאתן לשידור של תוכניות כמו "השגריר" ו"אמאל'ה". לפני כשלוש שנים הרגיש שהתפקיד הבכיר מאלץ אותו להשקיע יותר מדי זמן בניהול ופחות מדי ביצירה, והחליט לפרוש. אבי ניר, שסרב לתת לילד הפלא שגדל במסדרונות קשת לעזוב את החברה, מצא פתרון יצירתי, שבמסגרתו שגב ינהל סטודיו נפרד, שבו הוא ישקוד ויפתח רק את תכניו.

את ההצלחות שלך כולם מכירים. מה אתה מגדיר ככישלון בהיסטוריה האישית שלך?

"הקפדתי לא להתפזר על יותר מדי דברים, כדי להצליח לעשות אותם עד הסוף עם כל הלב. יכול להיות שבגלל זה לא היו לי מספיק הזדמנויות לכישלונות מהדהדים".

אתה מפחד מכישלון?

"לא. כשמפחדים מכישלון, מפחדים להתנסות בדברים חדשים. הבחירה ללכת על הפקת סרט קולנוע, זה ההימור הכי גדול. יש לנו רק מה להפסיד. אבל אל דאגה, גם זה יגיע".

אתה מתגעגע לפעמים לתפקיד סמנכ"ל התוכן. להתעסק עם תכנים של אחרים?

"אני עושה את מה שאני עושה מתוך בחירה, וחוץ מזה, רן תלם עושה עבודה מצוינת. הייתי הרבה שנים בניהול ויש בי נטייה להתעסקות עם המקרו, אבל בסופו של דבר נמשכתי ליצירה יותר אישית. אני אוהב את המקום שאני נמצא בו, עם כמה שזה תובעני, קשה ומניה-דפרסיבי".

מה עם הפרסומים לפיהם הוצע לך להחליף את שירה מרגלית ברשת?

"שמועות בלבד. איש לא פנה אלי או דיבר איתי בנושא חוץ מעיתונאים".

היה יכול לעניין אותך לנהל את הערוץ הראשון?

"קל לי להגיד שכן, כי הסבירות שמשהו באמת יקרה עם הערוץ הראשון יותר קטנה מהסבירות שיהיה שלום במזרח התיכון".

מיזוג בין קשת לרשת לא צריך לקרות כבר?

"אני לא ממש מתמצא בפרטים, אבל ההיגיון הפשוט אומר שאם יש שני גופי תקשורת - אחד בקושי מרוויח והשני מפסיד הרבה - אין סיבה עניינית שלא יתמזגו ויהפכו לגוף איתן כלכלית, שיכול לספק את כל מחויבויות התוכן שמוטלות עליו. למה זה לא קורה? אין לי מושג".

בהצלחה של קשת אין ספק. ביכולת לעשות את זה בלי אבי ניר, לעומת זאת, יש.

"אני חושב שאי אפשר לנתק הצלחה של ארגון מזו של המנהל שלו. הנתונים של קשת הם העדות הכי ברורה ליכולות של אבי. קשת, כרגע, היא ארגון שבנוי בצלמו ובדמותו של אבי. רוחו שורה על כל תהליך. דרך הניהול שלו זה דבר נדיר, ומרגישים את זה ביומיום. הוא מנהיג עבודה באווירה עניינית, ממוקדת, ועם זאת רגועה".

אתה יכול לדמיין את קשת בלעדיו?

"אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי אבי. אני סומך עליו ומזל גדול שהחיים שלנו הצטלבו". "מחכים לשידור ה-40 ביום העצמאות"

שגב ואנשיו יוצאים להרפתקה קולנועית ולא מחכים לפסטיבל קאן

מיד בסיומה של העונה הנוכחית, דילגו שוב חברי "ארץ נהדרת" מהסט האולפני אל מדבר יהודה, לצילומי השלמה אחרונים לקראת עלייתו של הסרט "זוהי סדום" - סרט הקולנוע הראשון שמופק בקשת. עם מולי שגב ואדם סנדרסון בעמדת הבמאים, על פי תסריט שכתב שגב, יחד עם דוד ליפשיץ ואסף שלמון (הכותבים הראשיים של "ארץ") ובעריכתו של אבי נשר.

הקומדיה הקולנועית מציגה את המפגש הראשון בין אלוהים ליהודי הראשון, אברהם אבינו, על רקע סיפור השבוע האחרון בעיר סדום - עיר הרשע והפשע של תקופת המקרא. הסרט, שהופק בתקציב מרשים מאוד במונחים מקומיים, של כ-2 מיליון דולר, צפוי להגיע לאקרנים במהלך חודש אוגוסט הקרוב.

"כל המועמדים הפוטנציאליים לקאן יכולים לישון בשקט", שגב מרגיע. "אנחנו לא עושים סרט שאמור להסתובב בפסטיבלים, אנחנו עושים סרט ישראלי. הרבה שנים לא עשו כאן קומדיה שאמורה למלא את הפונקציה של קומדיה ישראלית פר-אקסלנס. חלק מהעניין הוא לעשות את הדבר הכי רלוונטי לקהל שלך, בלי להיות מוטרד מאיך יבינו את זה בצרפתית. אם אחר כך מתברר שיש לסרט איכויות חוצות גבולות ושפה - מה טוב. אבל לא צריך לכוון לשם.

"כשעשינו את הסרט, לא פינטזנו על השטיח האדום, אלא על השידור ה-40 ביום העצמאות. להיות עוד חוליה בשרשרת של 'גבעת חלפון אינה עונה'. מדובר באתגר ענק והלוואי שנעמוד בו בגבורה".

איך נולד הרעיון לעשות סרט?

"אנחנו עושים טלוויזיה ומאוד אוהבים סרטים וקומדיות, אנחנו לא מרגישים שהשחקנים שלנו פחות טובים מקומיקאים מקבילים בחו"ל ואנחנו כל הזמן מחפשים חוויות ואתגרים חדשים. בפועל, היה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו. ככל שהעבודה התקדמה, הבנו עד כמה אין לנו מושג איך כותבים תסריט לסרט. בשלב מסוים, אבי נשר התגייס לעזרתנו וחנך אותנו. הוא לימד אותנו איך מכניסים סיפור למבנה קולנועי. זה היה ממש כמו ללמוד בבית ספר לקולנוע".

אתה מאמין שתחזור על החוויה שוב?

"כמה שתמיד הערכתי אנשים שעושים סרטים בארץ, אני עכשיו מעריץ אותם. התנאים בלתי-אפשריים וכל הזמן צריך להתפשר. עצם זה שבן אדם מסוגל להקדיש את עצמו לפרויקט אחד במשך כל כך הרבה זמן - זה מדהים לדעתי. מדובר בקצב אחר לגמרי מזה שאני רגיל אליו, של סיפוקים מיידיים. אנחנו רגילים כל הזמן לקבל פידבקים על העבודה שלנו, וגם אם משהו לא כל כך הולך - משפרים אותו לשבוע הבא. עבודה על סרט דורשת המון סבלנות".

גם הבימוי זו חוויה חדשה עבורך.

"בפועל כן. זו עבודה מאוד קשה. אחת העבודות הקשות שעשיתי, וטוב שהיה לי שותף מוכשר כמו אדם סנדרסון. אני בספק גדול אם אחזור לביים".

Israel likes Lital Maatuk

אחת ההצלחות הגדולות של העונה השביעית של "ארץ נהדרת" הייתה במרחב הווירטואלי. עם התעצמות פייסבוק, נרשמו כ-400 אלף גולשים בספירה מצטברת לעמודים שנפתחו לתוכנית, לדמויות ולרפליקות המוכרות. לדוגמה, לדמותו של מומי נרשמו כ-65 אלף מעריצים, לליטל מעתוק קרוב ל-85 אלף, ולשאולי נפתחו כ-600 קבוצות ועמודים, עם כ-80 אלף Fans למשפט: "אולי תסתמי את הפה שלך?!".

מערכון "המקפלות", למשל, הוליד עשרות סרטונים של גולשים אשר יצרו את הגרסה שלהם לביצוע של ג'ני ונופר, ו"הישראלי היפה" (בגילומו של יובל סמו) זכה בפרויקט ייחודי לכבוד יום העצמאות, שבמסגרתו רבבות גולשים שחררו קיטור ושפכו את חמתם על המדינה.

בקשת אמנם עוד לא מינפו (מעבר לפעילות של מאקו ועמודי קשת הרשמיים ברשת החברתית) את הכמות העצומה לטובת פעילות מסחרית או תוכנית, בעיקר לאור העובדה שבמרחב הזה - אי אפשר לשלוט באופן מלא, כמו שה-DNA של הזכיינית מלמד. אך הם עודדו אותה, משום ששם, למעשה, מתקיימת "השיחה" האמיתית כיום.