שכר הבכירים מתנפח והקשר בין הביצועים לשכר קלוש ולא עקבי

לבכירי המשק אין על מה להתלונן - שכרם הממוצע עלה פי 2.5 בשבע השנים האחרונות והם אפילו לא היו צריכים להתאמץ, כי הקשר בין התגמול לביצועים של בכירי החברות הציבוריות במשק הוא קלוש - כך עולה ממחקר מקיף בנושא שכר הבכירים שביצעה המחלקה הכלכלית של רשות ניירות ערך, בראשות ד"ר גיתית גור-גרשגורן, והוגש אתמול (ג') לוועדת נאמן הבודקת את שכר הבכירים בחברות ציבוריות.

על פי נתוני המחקר, חלה עלייה דרמטית בשכר הבכירים במשק מאז 2003 ועד היום. ב-2003 היה ממוצע השכר של בכיר בחברה ציבורית 1.6 מיליון שקל בשנה, ואילו ב-2009 הוא כבר קפץ ל-3.9 מיליון שקל. עוד מתברר כי המשבר במשק בשנת 2008 לא השפיע כמעט על שכר הבכירים והוא המשיך לעלות.

מי שלא נחשף מרוויח

בחלוקה לתפקידים, נמצא במחקר כי שכרו הממוצע של מנכ"ל בשנת 2003 עמד על 2.5 מיליון שקל, בשנת 2007 - 5.3 מיליון שקל וב-2009 ירד ל-5 מיליון שקל. אותה מגמה ניכרת גם בשכרו הממוצע של יו"ר דירקטוריון: בשנת 2003 שכרו הממוצע עמד על 3.5 מיליון שקל, בשנת 2007 - 5.5 מיליון שקל וב-2009 ירד ל-4.3 מיליון שקל. הבכירים היחידים ששכרם לא ירד כלל לאורך השנים הם אלה שאינם מנכ"לים ואינם יו"ר דירקטוריון. בכירים אלה הרוויחו בממוצע שכר של 1.2 מיליון שקל בשנת 2003, בשנת 2007 עלה שכרם ל-2 מיליון שקל בממוצע והמשיך לעלות גם בשנת 2009 - אז עמד על 3.3 מיליון שקל. אחת ההשערות לכך שדווקא שכרם של אלה עלה באין מפריע, היא שהם אינם חשופים כמו מנכ"לים ויו"רים לביקורת.

עם זאת, אחת המסקנות הבולטות של המחקר היא שקיים קשר קלוש ולא עקבי בין שכר הבכירים לבין הביצועים שלהם, כלומר, בכיר המכהן בחברה המנוהלת באופן כושל מקבל תגמול ללא קשר לאופן תפקודו. ניתן רק להניח כי ההחלטה של אפריקה ישראל לחלק לבכיריה בונוסים בהיקף של 7 מיליון שקל למרות שהחברה עשתה הסדר חוב לאחר שעמדה על סף פשיטת רגל, אינה יוצאת דופן במשק הישראלי.

שומרי הסף של החברות

המחקר של רשות ניירות ערך בדק גם את תפקיד הדירקטורים בעליית שכר הבכירים ומצא כי בכל הנוגע לתגמול בכירים בחברות ציבוריות, לדירקטורים החיצוניים תפקיד חשוב כ"שומרי סף". מתברר שככל שמספר הדירקטורים החיצוניים בחברה גבוה יותר והשפעתם מרובה יותר, כך שכר הבכירים באותה חברה נמוך יותר בהשוואה לחברות שבהן מכהנים מספר נמוך של דירקטורים חיצוניים.

מהמחקר עולה גם כי שכר מנכ"ל שאינו בעל שליטה בחברה גבוה באופן חד ממנכ"ל שהוא גם בעל שליטה. הסיבה לכך, כך מעריכים, היא שבכיר שאינו בעל שליטה אינו נהנה מביטחון תעסוקתי כבעל השליטה, והשכר הגבוה הוא למעשה פיצוי על החשש מפיטורים.

במחקר נבחנו גם דפוסי ההצבעה של משקיעים מוסדיים באישור חבילות העסקה של בכירי החברה, ולפי הממצאים, 94% מההצבעות על שכר מנכ"ל הדורשות אישור של רוב מיוחס (שליש מהמוסדיים בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית שאינם בעלי עניין בהצעה) עוברות. רק 6% מההצעות נפסלות. כמובן, יש להביא בחשבון שבדרך כלל חברה מביאה להצבעה רק הצעות שהיא יודעת בוודאות כי יעברו באסיפה הכללית. במחקר ניסתה הרשות לבדוק באופן תיאורטי את השפעתה של הצעת ועדת גושן להעלות את אחוז הרוב המיוחס מ-33.3% ל-50%. נמצא כי במקרה הזה, המוסדיים יתנגדו ל-18% אחוז נוספים מכלל ההצעות שעברו, לעומת 6% במצב הנוכחי. כלומר, שיעור הפסילות של הצעות לשכר מנכ"ל ישולש.

יצוין כי המחקר של רשות ני"ע תומך בהצעתו של פרופ' זוהר גושן, יו"ר הרשות, לטפל בשכר הבכירים ע"י העברת סמכות אישור שכר לאסיפה כללית בנסיבות מסוימות.