דיבורים כמו חול וממשיכים לזלול

1. אפשר להמשיך לשוחח. בינינו לבין עצמנו, כותרות, טבלאות שנתיות מסנוורות ומתסכלות, רעיונות, ועדות. בפועל הבעיה רק מחריפה: חברות מפסידות שמחלקות למנהליהן שכר ובונוסים מופלגים, תאגידי פירמידה ממונפים, שבראשם עומדים השמות המוכרים והידועים, המשלמים למנהליהם - בחברות הבנות, הנכדות והדודות - תמורות עתק מבישות ומביכות, רק כדי שימשיכו לשרת את האינטרסים שלהם. שלל הנתונים מהיום מוכיח, הפעם בגרפים מדויקים ונתונים רב-שנתיים, שככל שההשקעה ההונית של בעל הקונצרן, זה המכונה במקומותינו "טייקון", קטנה יותר, כך השכר שהוא משלם למנהליו גבוה יותר. במילים אחרות: ככל שהפירמידה יותר גדולה, ככל שבעל השליטה עומד גבוה יותר במוטת השליטה, ככל שחלקו של בעל השליטה בתשלום השכר נמוכה יותר - כך שכר המנהלים גבוה יותר. מה אכפת לו, זה לא מהכיס שלו. הציבור משלם כמעט הכול, בין אם במניות ובין אם באג"ח או במינוף בנקאי.

2. אפשר להמשיך לפטפט, ואפשר להתחיל לעשות. לא, בהחלט לא להתערב במישרין, לא לקבוע תקרות שכר, לא לאמץ רעיון פופוליסטי כזה או אחר. הפתרון טמון בחיזוק מעמד הציבור. רוב ההון של הציבור, ולכן רוב הכוח חייב להיות בידיו. על פי האידיאל, חברה שמשלמת למנהליה תמורות גבוהות מדי, על הציבור להעניש אותה, לזרוק את מניותיה, לא לרכוש את מוצריה. זו אוטופיה שלא ניתנת ליישום ישיר, אבל כן ניתנת ליישום עקיף באמצעות חיזוק מעמדו של הציבור, אותו "מיעוט", שמחזיק 25% או 40% ואפילו 50% ויותר בחברה. חיזוק הציבור פירושו חיזוק שליחיו: דירקטוריון- דח"צים, אסיפה כללית ומעמד הגופים המוסדיים.

3. לפני זמן מה הקימה הממשלה את "ועדת משנה לבחינת היבטי הצעות חוק בעניין הקטנה פערי השכר במשק", היא "ועדת נאמן". בראשה עומד שר המשפטים, פרופ' עו"ד יעקב נאמן, לצד שר האוצר יובל שטייניץ, שר התמ"ת פואד בן אליעזר, שר הרווחה יצחק הרצוג ויו"ר המועצה הכלכלית חברתית פרופ' יוג'ין קנדל. לא מכבר קיבלה הוועדה הארכה לשלושה חודשים. בינתיים הופיעו בפני הצוות המקצועי, בראשות המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט, מומחים, בעלי דעה, אנשי רעיונות, וכן מבוצעים מחקרים, גם השוואתיים בעולם. לקראת אוקטובר, צפוי הצוות המקצועי לגבש עמדותיו ולהציע כמה חלופות כהצעות חקיקה. אלו יובאו למליאת הוועדה, וזו תגבש המלצה אחת ותביא אותה לממשלה. עפ"י לשכת שר המשפטים, הכוונה היא להביא המלצה אחת, טובה, ואין כל כוונה לגרור ולמרוח את הנושא. כמה מהרעיונות שהועלו ונראים כרגע כמועדפים ונכונים ביותר, כבר הוצגו על ידי יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, לראשונה בוועידת העסקים של "גלובס".

4. נמצא כי ככל שחלקם היחסי של הדח"צים בדירקטוריון גבוה יותר, וככל שחלקם בוועדת הביקורת של הדירקטוריון גדול יותר, כך האכפתיות והמעורבות שלהם בשכר גבוהה יותר, והשכר בחברות סביר יותר. חוק החברות קובע מינימום של שני דח"צים. ספורות החברות שהוסיפו דח"צ. דו"ח ועדת גושן לממשל תאגידי משנת 2006, קובע כי יש להגדיל את מספר הדירקטורים החיצוניים בחברות הציבוריות ולקבוע אותו כשליש מהדירקטוריון.

הפרק הזה נמצא בהצעה לתיקון 12 לחוק החברות, המונח על שולחנה של ועדת החוקה בכנסת. נכון, יש מתנגדים וגיוס מסיבי של לוביסטים, אבל הוועדה בכנסת חייבת להזדרז.

5. הדירקטוריון הוא הגוף המקצועי שאמור לפעול לטובת החברה וכלל בעליה. בפועל, האובייקטיביות שלו פגומה והחולשה שלו ידועה. דירקטורים נוטים להתבטל בפני הבעלים ולהסכים לדרישותיו. הצעת גושן קובעת כי הדירקטוריון הוא הגוף הנכון לקבוע מנגנון תגמול שיביא בחשבון את שלל האינטרסים ויתאם בין האינטרס והלחץ של החברה, בעל השליטה ואינטרס הציבור. הדירקטוריון יקבע מדיניות ברורה ונוסחה בהירה המחושבת על פי מדדים ומשתנים ידועים וגלויים לציבור, כולל עקרונות לנטילת סיכונים. כל עוד הצעת השכר למנהל תהיה תואמת לנוסחה, די יהיה בהחלטת דירקטוריון. ברגע שתהיה חריגה מהנוסחה (וכולנו מכירים את שלל התירוצים והסיפורים למה לשלם למנהל כושל שכר מופלג), קודם כול יתפרסמו העמדות והנימוקים של כל אחד מחברי הדירקטוריון, ואז תובא ההכרעה לאסיפה הכללית שלה סמכות לאשר את שכר הבכירים בחברה - ובלבד שזה יהיה ברוב מיוחד.