אל תמהרו למזוג את השמפניה

לא תענוג גדול להרוס את החגיגה שנפתחה אתמול, בעקבות ההודעה על ירידה דרמטית בשיעור האבטלה במשק. והנה, אנחנו נאלצים להרוס אותה בכל זאת. תרשו לנו להפנות אתכם אל העמוד השלישי בדו"ח המשמח לכאורה של הלמ"ס, פסקה חמישית בדיוק. שם תמצאו את הסיפור שעומד ככל הנראה מאחורי המספרים המחמיאים: "מספרם של המועסקים חלקית שלא מרצון, כאלה שחיפשו עבודה מלאה או נוספת ולא מצאו, עלה ל-121 אלף ברבע השני של 2010 - עלייה של 6.4% לעומת הרבע הקודם".

רוב המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון, כך על פי הלמ"ס, הם נשים. כן, דווקא נשים, שרבות מהן מעדיפות לעבוד במשרה חלקית משום שמטפלת לילדים ממילא תעלה יותר, חיפשו משרה מלאה ולא מצאו. מנגד, מספר המועסקים במשרה מלאה ירד ברבעון השני ב-1%. בלמ"ס עשו חשבון פשוט: ברבעון השני נרשמה ירידה של 18 אלף עובדים המועסקים במשרה מלאה לעומת הרבעון הראשון, ואילו באותה תקופה הצטרפו 54 אלף עובדים במשרה חלקית.

מדינה שרוצה להציג רמת אבטלה נמוכה, ואפילו להתרברב בכך שמדובר ברמה הנמוכה מקרב מדינות ה-OECD, יכולה לעשות זאת באמצעות כמה כלים: קשיחות בזכאות לדמי אבטלה, תקופה קצרה יחסית שבה ניתנים דמי האבטלה, מיעוט בתקנים למשרות מלאות בסקטור הציבורי והיצע גדול של משרות המוצעות על-ידי קבלני כוח-אדם. בכל הכלים האלה ממשלת ישראל אכן משתמשת, והיא אף עושה זאת בעקביות.

העבודה לא מחלצת מעוני

מספיק להתבונן בדו"ח שפורסם היום כדי לראות כי התוספת הגדולה ביותר של עובדים ברבעון השני הגיעה מענפי הבריאות, הרווחה והסיעוד - 17 אלף בסך-הכול. ענף החינוך קיבל חיזוק של 8 אלף עובדים. כל ארבעת הענפים האלה שייכים לסקטור הציבורי, מנוהלים על-ידי ממשלת ישראל או מתוקצבים על-ידה, ושם תמצאו גם הכי הרבה משרות חלקיות. עובדים סוציאליים, למשל, קורסים תחת הנטל, ולמרות זאת מישהו מתעקש להעסיק רבים מהם במשרות חלקיות.

בנק ישראל קבע זה מכבר כי עבודה בישראל כבר אינה מחלצת מעוני - במיוחד אם מדובר במשרה חלקית. במילים אחרות, שיעור אבטלה נמוך והיצע משרות גדול אינם מעידים בהכרח על שוק עבודה איתן או על מדיניות מאקרו-כלכלית יוצאת דופן. על כן, לפני שמתבשמים מהמספרים ורצים לגזור קופון פוליטי, על ראש הממשלה ושר האוצר לקרוא היטב את העמודים הפנימיים של דו"ח הלמ"ס. עידוד יציאה לעבודה זו משימה לאומית, אבל זו משימה חלקית בלבד. לא פחות חשוב להבטיח משרות ראויות, בהיקף ראוי ובשכר ראוי. האם הממשלה נכונה לאתגר הזה? לפחות בינתיים, היא ממשיכה להתנגד אפילו להסכם הקיבוצי שנחתם בענף הניקיון, המבטיח לעובדים תוספת שכר של 20%. העיקר שהם לא מובטלים, זו התפיסה בירושלים.