להפסיק עם התירוצים

השבוע הציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומדן שלפיו התוצר של המשק גדל ב-4% בשנת 2010. גידול זה בתוצר מציב את ישראל באחד המקומות הראשונים מבחינת קצב ההתאוששות מן המשבר הכלכלי העולמי. באותו יום ממש פרסמה הלמ"ס לקט נתונים השוואתיים על המצב החברתי בישראל, ומהם עולה תמונה עגומה של מדינה מוכת פערים כלכליים ועוני, בהשוואה למדינות האיחוד האירופי.

כיצד ניתן להסביר את תמהיל הנתונים הזה? ההסבר פשוט - המשק צומח, אבל רק חלק מהאוכלוסייה נהנה מעלייה ברמת החיים. חלק אחר של האוכלוסייה נותר מאחור, ורואה בעיניים כלות איך חלקו בעוגה הלאומית מתכווץ והולך.

מטילים ספק בסטטיסטיקה

יש המיישבים את הסתירה בין הנתונים באמצעות הטלת דופי בסטטיסטיקה של העוני והאי-שוויון. אחת התגובות השכיחות ביותר לפרסום נתונים על הפערים הכלכליים בישראל היא לפקפק במהימנותם. אבל אלה המפקפקים צריכים להשיב ביושר כיצד הם מקבלים את הנתונים המשמחים על התרחבות ההכנסה הממוצעת לנפש (ששווה לתוצר לנפש), ובו בזמן דוחים את הנתונים שאוסף אותו מוסד עצמו (הלמ"ס) על הכנסות הפרטים. אדם בעל יושר אינטלקטואלי אינו יכול להחזיק בעמדה סלקטיבית שכזו.

תגובה שכיחה אחרת היא לתלות את הפערים הכלכליים הגדולים בישראל בקיומה של כלכלה שחורה, במיוחד בקרב קבוצות אוכלוסייה מסוימות (חרדים וערבים). לשם כך יש להוכיח כי בעלי הכנסות נמוכות נוהגים לשקר לגבי הכנסתם יותר מאשר בעלי הכנסות גבוהות. דבר זה לא הוכח. אבל גם אם נניח שכך הם פני הדברים, טענת הכלכלה השחורה אינה יכולה להסביר איך "השמינו" הפערים הכלכליים בישראל באופן ניכר בשלושת העשורים האחרונים, ובמיוחד בעשור האחרון. לפי הנתונים החדשים של הלמ"ס, הפערים הכלכליים בישראל התרחבו בעשור האחרון הרבה מעבר להתרחבותם באיחוד האירופי. טיעון הכלכלה השחורה היה תקף כהסבר לעלייה בעוני ובפערים הכלכליים רק אם הייתה צמיחה פנטסטית של הכלכלה השחורה בישראל, שעלתה על זו הכלכלה הפורמלית. אין בישראל אף כלכלן רציני (וגם לא רציני) שאפילו טוען טענה כזו.

תירוץ שכיח נוסף הוא כי צמיחה חייבת להוביל להתרחבות הפערים, בנקרה שחלק מן האוכלוסייה נמצא מחוץ לשוק העבודה. ואולם, לפי נתוני הביטוח הלאומי, שיעור העוני של משפחות עובדות עלה בתלילות בעשור האחרון.

כדי לצמצם את הפערים הכלכליים והעוני יש להיפרד תחילה מהתירוצים המופרכים למיקום הבלתי מחמיא של ישראל בצמרת העולמית של הפערים הכלכליים והעוני. צמצום הפערים הוא אפשרי. לשם כך נדרשת מדיניות כלכלית שמתאימה את גודל הוצאות הממשלה ואת גובה המסים לצורכי החברה בישראל, תוך שמירה הדוקה על משמעת תקציבית. יש לנקוט שלושה כיווני פעולה: הגדלה משמעותית ודיפרנציאלית של תקציב החינוך; הגדלת התמיכות הכספיות בבעלי פוטנציאל השתכרות נמוך; והפעלת מדיניות אקטיבית בשוק העבודה. המדיניות האקטיבית בשוק העבודה צריכה לכלול את תוכנית ויסקונסין במתכונת משולבת (ציבורית ופרטית), אכיפה של חוקי העבודה, צמצום מספר העובדים הזרים ופריסה ארצית של מס הכנסה שלילי תוך הגדלת סכום המענק.

גנרטור לרעיונות

החלום של דור בוני המדינה היה להקים כאן חברת מופת, חברה שתהווה מודל לחיקוי עבור שאר אומות העולם. היה להם על מה להתבסס. לאורך ההיסטוריה, העם היהודי היה גנרטור תוסס של רעיונות חברתיים מתקדמים, שהפכו מסד למדינת הרווחה המודרנית הרבה לפני שמישהו ידע להגות את המונח מדינת רווחה. הדור שלנו חייב לחתור להגשמת החלום הזה של חברה בעלת פערים מתונים. כך ניצוק תוכן ממשי בצירוף המילים המיוחד, מדינה יהודית ודמוקרטית.

ד"ר דהן הוא מרצה בכיר לכלכלה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה