התרגיל המבריק של דנקנר?

כך הצליח יו"ר אי.די.בי לשכנע אותנו שהריכוזיות חיובית ושהפיטורים במכתשים בלתי נמנעים ההסתדרות: "אם יתברר שכל הסיפור הזה נועד רק לפטר עובדים, נצא למלחמה קשה וכואבת"

לכאורה הפגישה שהתקיימה אמש (ג') הסתיימה בתיקו. נוחי דנקנר מקפיא לשבוע את המו"מ עם הסינים, והעובדים מצדם מקפיאים את הקמפיין האישי והאגרסיבי שתוכנן נגדו. בפועל, דנקנר יצא ממנה עם היד על העליונה, אבל כדי להבין מדוע צריך לחזור לתחילת השבוע שעבר.

שימו לב להשתלשלות העניינים המעניינת: עיתון מפרסם בוקר אחד ידיעה (אולי הדלפה) על מו"מ שמנהל נוחי דנקנר למכירת מכתשים אגן לחברה ממשלתית מסין. בצהרי היום החברה ממהרת לדווח על כך לבורסה, ובתוך דקות ועדי העובדים וההסתדרות מאיימים ב"מלחמת עולם". חולף לו שבוע, דנקנר מרגיע שאין כוונה להעתיק את מפעלי הייצור לחו"ל, אבל חושף כוונה אחרת: התייעלות. דנקנר מתכוון כמובן לפיטורים, אבל התייעלות היא מילה יעילה יותר. כמעט יעילה כמו "התאמות במצבת כוח האדם", צירוף שהשתמשו בו לאחרונה בחברות הסלולר.

זה יכול להתברר כאחד התרגילים המבריקים בהיסטוריה העסקית של מדינתנו, או כצירוף של אירועים שהתגלגלו להם סתם כך. אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו: דנקנר הרוויח שני דברים מפרסום דבר המו"מ עם הסינים - כרסום בקמפיין לצמצום הריכוזיות במשק, והחלשת כוחם של עובדי מכתשים לקראת האפשרות שחלקם יילכו הביתה.

נתחיל עם הריכוזיות. כבר ביום ד' האחרון כתבנו במדור זה ממש: "מנהלי הקמפיין סביב הריכוזיות אמורים לשמוח אם דנקנר ימכור את אחת מהחברות שלו, אבל אם הרוכשת מגיעה מסין, זה קצת מקלקל להם את התיאוריה. יהיה זה גורף מדי לומר שהעובדים צריכים להעדיף משק ריכוזי או ריכוזי לכאורה, וזו בטח לא הערכה שמבוססת מחקר, אבל אם עובדי מכתשים צריכים לבחור עכשיו בין נוחי דנקנר לחברה הממשלתית מסין - התשובה נראית ברורה למדי". מהר מאוד התפרסמו להם מאמרים נוספים ברוח העניין, שהציבו משוואה פשוטה: גם אם המשק הישראלי ריכוזי, מוטב שיהיה כזה מאשר משק מבוזר שמוכר לסינים את המפעלים ומשאיר את הישראלים לאבטלה. דנקנר, וכל מי שנלחם בקמפיין כנגד הריכוזיות, הרוויח כמה נקודות טובות מאוד.

נעבור להתייעלות. דנקנר הציב בפני עובדי מכתשים ברירה פשוטה אף יותר: או שתסכימו לקיצוצים ופיטורים, או שלא ניתן יהיה למנוע את מעבר המפעלים למזרח. הנה הציטוט המדויק של דנקנר: "הנהלת החברה הונחתה על ידי לבצע את תהליך ההתייעלות, תוך הידברות והתייעצות עם עובדי החברה ועם ההסתדרות, ברגישות רבה ותוך הקפדה על קיום תנאי ההסכם הקיבוצי והתייחסות ראויה והוגנת לעובדי החברה". כמו שאמרו בזמן ההתנתקות: בנחישות ורגישות. זה עשוי להישמע הוגן בסך הכל, אלא שדנקנר הציב אמש לעובדים אקדח לרקה: יש לכם שבוע להסכים לפיטורים, כי הסינים מחכים מעבר לפינה.

לא נאמר אמן

"גם לי היה הרושם שהסיפור הזה נועד להלחיץ את ההסתדרות כדי שתסכים לפיטורי מאות עובדים", סיפר לנו לפני הפגישה מאיר בביוף, יו"ר מרחב הנגב בהסתדרות. "אם דנקנר חושב שניבהל מההכרזה הזו ושנאמר 'אמן שהמפעלים יישארו בארץ בתמורה לפיטורים', הוא טועה. במשך שלוש שנים דרשנו להוציא לפנסיה מוקדמת עובדים בני 55 ומעלה שנשחקו אחרי 30 שנה של עבודה במשמרות, אבל בחברה סירבו. לכן אנחנו מסכימים מראש להתייעלות, אבל רק אם הפורשים יזכו לתנאים טובים ורק אם ייקלטו עובדים נוספים וצעירים במקביל. אם יתברר שכל הסיפור הזה נועד לפטר עובדים, נצא למלחמה קשה וכואבת", הוא איים. אכן נשמע מאיים, אבל התרגיל של דנקנר הציב אותו בעמדה טובה בהרבה מזו של בביוף והעובדים. הוא הולך לפטר עכשיו עובדים, ולמרות זאת כולם יחבקו אותו בסוף, משום שהסכים לוותר על האופציה הסינית. אפילו יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שמבין היטב שהוא נקלע למלכודת, יחבק בסוף את דנקנר שהואיל להשאיר את הייצור בארץ.

סיכום ביניים: עדיף ריכוזיות על פני הסינים, עדיף פיטורים על פני הסינים, עדיף פיס בחיים. דנקנר, מה לעשות, לא צריך מזל - האיש פשוט מבריק.