לחיות את האינטרנט דרך הילדים שלנו

הלך הלפטופ. הוא אמנם נדלק אחרי יממה של ייבוש, כולל פן קר ומנוחה עם המקלדת כלפי מטה, אבל הקורוזיה כבר יצאה לדרכה. ימיו של המכשיר המסכן ספורים. אני נותן לו חודש עד שהוא הופך למעצור דלת. נותר רק לחלץ את התמונות והסרטונים. ילדים זו שמחה, אין ספק.

אבל בכלל לא על זה רציתי לספר אלא על איך זה לראות שני ילדים גדלים עם האינטרנט, בעולם שכולו רשת. אחרי הכול, אני ואתם רק מהגרים בארץ החדשה הזו, ועד כמה שנהיה מומחים וגולשים כפייתיים, עד כמה שנאסוף חברים בפייסבוק ועוקבים בטוויטר, עד כמה שנרגיש את עצמנו בבית, הרי שזה לא ביתנו, לא באמת. את השנים החשובות שלנו העברנו בעולם שכולו אוף-ליין. זה לא משנה אם אנחנו מתגעגעים לשם או לא (ואני לא). זוהי האמת. הילדים, מצד שני, הם כבר ילידי הרשת.

אנשים בגילנו נוטים להתרשם עד למאוד מהצורה בה הילדים שלנו קולטים את הטכנולוגיה, המהירות בה הם לומדים לחיות עם שלטים רחוקים, מקלדות, טלפונים סלולריים, מצלמות דיגיטליות, מסכי מידע, תפריטים נגללים וכל זה. זה באמת מרשים ויפה לראות, אבל כשמנסים לשים את האצבע על ההבדל החשוב, החשוב באמת, בינינו לבין ילדינו בהקשר הזה, המקוון, צריך לעזוב רגע את החומרה בצד ולחזור אל המקורות, אל החזון הבסיסי של הרשת.

עד שהראש מתפוצץ

דרך הילדים שלנו אנחנו יכולים לראות עד כמה הוא חי, נושם ובועט. עד כמה הוא הגשים את עצמו מעבר לציפיות הפרועות ביותר. הוא באמת פתח את העולם, האינטרנט הזה שלכם, כל הכבוד.

אני אוהב לצאת עם הילדים שלי למסעות גלישה. הם בדיוק בגיל של השאלות; למה ומה וכמה ואיפה ומי - מהבוקר עד הערב או עד שהראש מתפוצץ. אני אוהב לענות על השאלות האלה, והכי אני אוהב כשאני לא יודע את התשובות ואנחנו יוצאים בעקבותיהן למסע מקוון.

וכך אנחנו חוקרים, למשל, את חייו של סוסון הים - איפה הוא חי ואיך הוא נראה ומה הוא אוכל ומי אוכל אותו ולמה ומתי. אנחנו מתחילים ביו-טיוב בדרך כלל, צופים בסרטי טבע, קופצים מנושא לנושא, מחיה לחיה ומיבשת ליבשת. יש להם אינסוף שאלות, אבל לאינטרנט הזה יש אפילו עוד יותר תשובות בשבילם. הם לא יכולים לנצח אותו.

אני עדיין מתפעל מהקסם הזה בכל פעם מחדש, הקסם של חיים בעולם הזה, עם כל הידע הזמין הזה, עם כל הסרטים והשירים והתמונות והפרטים. אם הסקרנות היא שדה פרחים, האינטרנט הוא גשם ברכה שלא מפסיק לרדת. הם גדלים יופי ככה.

יש הרבה זבל, אני לא אומר שלא, אבל הם עוד קטנים מדי בשביל כל פורענויות הפורנו והצ'טים וההונאות המקוונות. כרגע, בגיל היפה הזה של שלוש, הם בהתאמה מושלמת עם הרשת: היא מציעה להם רק את הטוב, והם בולעים ממנו בכל פה. אני מקנא בהם.