העיתוי מושלם, האפקט פחות

1. הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, לא יכול היה לפרסם את הדו"ח הזה במועד מוצלח יותר. המו"מ על הסכמי השכר במגזר הציבורי מדשדש מעט, ועל רקע האיום להשבית את המשק, ייפגשו בשבוע הבא שר האוצר, יובל שטייניץ, ויו"ר ההסתדרות עופר עיני. מעמדו הציבורי של עיני נמצא בשפל מסוים בעקבות הפרסומים האחרונים על העסקת בני משפחתו בקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר, ואין כמו נתוני שכר עסיסיים שיעמידו את דרישות ההסתדרות במבוכה גדולה עוד יותר. שלא במקרה, עיני דחה למועד לא ידוע את הפעלתו של סכסוך העבודה שהוכרז לפני שלושה שבועות כמעט. זה לא שהוא מרחם על ד"ר שטייניץ, הוא פשוט חושש מהשביתה לא פחות ממנו. גם גל המחאה בצרפת לא עוזר הרבה לעיני, כי תמיד אפשר לעשות את ההשוואה המתבקשת בין הישראלים השובתים על תוספות שכר, לצרפתים השובתים בגלל הפנסיה.

2. דו"ח השכר במגזר הציבורי הוא מניפולציה בהתגלמותה. זה דו"ח שמטשטש ומטאטא את כל מאות אלפי העובדים שמרוויחים שכר בינוני עד עלוב ומכוון פרוז'קטור על קבוצה של כמה מאות עובדים בשכר גבוה, ולעתים קרובות גבוה מדי. אילו נועד הדו"ח להבליט את העיוותים במגזר הציבורי כדי להביא לתיקונם, היה זה דו"ח ראוי. אבל במקום לתקן, הדו"ח הזה רק מנגח - מנציח תדמיות פופוליסטיות על המגזר השמן שסוחב את המגזר הרזה. הסיסמה הזו נפלאה כמו כל סיסמה מבית מדרשו של בנימין נתניהו, אבל גם היא נותרה סיסמה שחוקה שנשארה באוויר. גם במו"מ הנוכחי על הסכמי השכר במגזר הציבורי יחתמו בסוף על תוספת שכר אחידה של כך וכך אחוזים, במקום לתגמל יותר את החלשים ופחות את החזקים. משרד האוצר צודק כשהוא מבקש רפורמות, כשהוא דורש לאפשר למנהל לפטר עובד גרוע שספג כמה משובים שליליים, אבל משרד האוצר יכול לדרוש עד מחר. כל עוד ההסתדרות מתנגדת לדרישה הלגיטימית הזו, וכל זמן שהיא זוכה לגיבוי מכל הקשת הפוליטית כמעט, לרבות מראש הממשלה, רפורמה אמיתית לא תהיה כאן. העובדים החלשים יסתפקו בבוטנים ואילו החזקים יקבלו אלפי שקלים, כי כשקובעים תוספת שכר אחידה, 5% עבור עובדי חברת החשמל שווים הר בה יותר מ-5% עבור העובדים הסוציאלים.

המגזר הציבורי זועק לרפורמה כוללת במבנה ההעסקה. השירות גרוע וברוב המקרים זה לא בגלל עובדים גרועים, אלא משום שהם אינם מתוגמלים על פי ביצועים, משום שהם קורסים בנטל בגלל מחסור בתקנים דווקא במקומות שבהם אין טיפה אחת של שומן, ומשום שמנהל טוב לא יכול להזיז פינצטה בלי אישור מהוועד, מנציבות שירות המדינה, ומי לא. מי שחוסמת רפורמה כזאת זו ההסתדרות, שמתעקשת קודם לקבל תוספות שכר ורק אחר כך לדבר. איך אמר פעם עופר עיני? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

3. אוי, הנתבים. כמה שאנחנו בתקשורת אוהבים אותם. אם יש משהו שאנחנו אוהבים יותר מאשר נהג אוטובוס בחברת החשמל שמרוויח 37 אלף שקל בחודש (ויש כזה), זה נתב בנמל חיפה שמרוויח כפול. על ברוקר מוכשר בתל אביב שמרוויח ככה לא נרים גבה, אבל רב חובל ותיק שמכוון ספינות? נו באמת. עושים קצת ככה וככה עם הידיים, לא חוכמה גדולה. כמו שוטר תנועה - רק על המים.

האבסורד הוא ששכרם של עובדי הנמלים זינק בעשרות אחוזים דווקא בזכות (או בגלל) משרד האוצר, שצ'יפר אותם כהוגן עבור הסכמתם לרפורמה בנמלים בשנת 2005. לבנימין נתניהו היתה אז נוסחה פשוטה: המדינה תשלם מה שצריך לשלם, והעובדים יחתמו על מה שצריך לחתום. מה נתנה לנו הרפורמה הזאת, שעלתה למשלם המסים 1.2 מיליארד שקל בצורה של תוספות שכר ומענקים? הנה ציטוט מפי מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס: "רמת השירות בנמלים אחרי הרפורמה נמוכה מרמת השירות בשנים שקדמו לרפורמה". נראה שאת הספינה הטובעת הזאת אפילו נתב מוכשר לא יציל - אלא אם עופר עיני ויובל שטייניץ יפגינו כושר שחייה שמעולם לא הפגינו קודמיהם.