בארץ נדמה לי

בארץ נדמה לי יש ממשלה שמשחקת בנדמה לי. בארץ נדמה לי, לא צריך לפתור בעיות אלא מקימים ועדה שתציג מראית עין של פתרון בעיות. בארץ נדמה לי יכולה ועדת שרים מכובדת לשבת חצי שנה, לשמוע עשרות מומחים ובעלי עניין ולהוציא תחת ידה מסמך שנראה רציני אבל מתחמק מהתמודדות עם הבעיה הבסיסית - יותר מדי מנהלים מקבלים יותר מדי כסף שלא מגיע להם. יותר מדי מנהלים מקבלים שכר תמורת... לא ברור תמורת מה בעצם.

הנה אנדרסטייטמנט. "לא ניתן להתעלם מנתונים שמראים עלייה בשכר הבכירים שאינה קשורה בהכרח לביצועי החברות", כותבת הועדה הנכבדה. בראבו, הבנתם את הבעיה. ומה הפתרון? "מוצע להגביר את מעורבות בעלי המניות בקביעת מדיניות תגמול ובאישור חריגים. מעורבות זו תתבטא ביכולת של בעלי מניות המיעוט להביע את עמדתם במסגרת האסיפה הכללית". יופי, ועכשיו לפואנטה. "במקרה שבו רוב מקרב בעלי המניות המיעוט יתנגדו תובא ההחלטה לדיון נוסף בדירקטוריון". זהו. נגמר. קוראים לזה SAY ON PAY. מנגנון של הבעת עמדה באמצעותו מעבירה האסיפה הכללית מסר לדירקטוריון. מאחר שבעולם האסיפה בוחרת את הדירקטורים, יש בכך משום איתות. דירקטור שלא הקשיב לאסיפה עלול להיות מוחלף בבחירות הבאות. בישראל הוועדה מבינה שזהו מנגנון לא יעיל היות שברוב החברות יש בעל שליטה דומיננטי הממנה את הדירקטורים. לכן מוצע כי "אם עמדת הדירקטוריון לא התקבלה באסיפה הכללית יחזור הנושא לדיון בדירקטוריון והדירקטוריון יקבל החלטה סופית לאחר שבחן את עמדת האסיפה הכללית".

נתרגם לעברית. הדירקטוריון מחליט לתת שכר מופרז. המיעוט באסיפה הכללית מתנגד, הדירקטוריון רושם לפניו את עמדת האסיפה, חוזר ודן בנושא. הנה חידה, מה יחליט הדירקטוריון? אותו דירקטוריון שלפני דקה חשב שזו תוכנית נהדרת, האם ישנה את עמדתו? זה בדיוק המשחק בנדמה לי.

מעדיפים את המצב הקיים

לפני הוועדה היתה מונחת הצעה יותר טובה, הצעה עם שיניים שהניח לפניה יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן: להביא את חבילות התגמול לחמשת מקבלי השכר הגבוה בחברה לאישור האסיפה הכללית ברוב מיוחד, והגורם שיאשר את השכר הוא בעלי המניות מקרב הציבור. בדיוק אותו מנגנון של השליש הלא נגוע שמופעל בעסקאות בעלי עניין. הוועדה, שלא במפתיע, דחתה את הצעת גושן והעדיפה את ההצעה "המשמרת את האיזון הקיים בין הדירקטוריון, בעלי השליטה ובעלי מניות המיעוט". במילים אחרות, העדיפה את המצב הקיים, אותו מצב בעייתי שבגינו הוקמה ועדה מלכתחילה.

כדי להבין אילו הלכי רוח משפיעים על הוועדה, צריך להקשיב לתפיסת העולם של עורך דין כמו דוד חודק המתמחה במגזר העסקי. אתמול בכנס של קסלמן וקסלמן יצא חודק להגנת המנהלים הנרדפים: "הדגשת היתר של הנושא מוזרה בעיניי", אמר. "אם חברה מרוויחה יפה, למה ההון האנושי בה, כלומר המנהלים, לא יזכו לתגמול ראוי. למה כל העולם נרעש ונרגש? צריך להשאיר את ההחלטה בידי הדירקטוריון ולאפשר מצוינות".

אז יש לנו ועדה ויש לה מסקנות, אבל הן לעג לרש. כשל השוק בנושא שכר הבכירים דוקר את העין. החזירות בעיצומה. שם המשחק כבר שנים הוא "חטוף כפי יכולתך", ומה עושה ועדת נאמן? כמעט כלום. ח"כ שלי יחימוביץ', שהגדירה את הצעות ועדת נאמן כ"צעד מרחיק לכת אך לא מספק", טעתה. זה אולי צעד גדול תפיסתית עבור אנשים שמחוברים לאלפיון העליון כמו יעקב נאמן ויצחק הרצוג, אנשים שהמילייה החברתי שלהם גר במגדלי אקירוב, אבל כדי לטפל בבעיה זה צעד מיקרוסקופי. וכדי לוודא שגם המעט הזה לא יקרה, תידחה השלמת החקיקה המוצעת רק אחרי שוועדת התחרות במשק (ועדת הריכוזיות) תשלים את עבודתה.