מקור לגאווה, מקום לדאגה

קצב הגידול המסחרר של תעשיית התיירות הרפואית לישראל מהווה בהחלט מקור לגאווה, אך גם מקום לדאגה. נתחיל עם חצי הכוס המלאה: הכנסות בתי החולים הממשלתיים לבדם כתוצאה מתיירות רפואית גדלו מ-34 מיליון שקל בשנת 2005, לכדי 102 מיליון שקל בשנת 2008. היום, על פי הערכות, ההכנסות כבר הכפילו את עצמן, וזה עוד לפני שסופרים בתי חולים פרטיים כמו אסותא, או סמי-ציבוריים כמו הדסה ומענייני הישועה.

המספרים האלה הם תעודת כבוד למערכת הרפואית-ציבורית בישראל. הם מצביעים על כך שישראל מוכרת בעולם לא רק כמדינה של היי-טק מצד אחד ומלחמות מצד שני, אלא כמדינה שהצליחה לייצר איכות רפואית מהטובות ביותר בעולם, תוך אטרקטיביות יחסית במחיר. לשם השוואה, ניתוח מעקפים בישראל עולה 35 אלף דולר, לעומת 120 אלף דולר בארה"ב. אזרח אמריקני ללא ביטוח רפואי יעדיף בדרך כלל ניתוח זול יותר תמורת 10,500 דולר בסינגפור, אבל תושב אוקראינה בעל ממון שחושש מאיכות הרפואה המקומית, בהחלט רואה בישראל יעד מצוין. בדרך לבית החולים, או לאחר האשפוז, הוא משלם כאן על בתי מלון, על מסעדות, ולפעמים גם על בגדים בכיכר המדינה.

נעבור לחצי הכוס הריקה. החשש הגדול הוא שהתחזקות תיירות המרפא בישראל תפגע בסופו של דבר במבוטח הישראלי, שייאלץ להמתין יותר בתור. "אני לא אספר לך סיפורים", אמר לנו מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, בראיון לפני כשנה. "תייר שמגיע אלינו ינותח באותו יום, אחרת הוא לא יבוא. מה, אתה רוצה שיחכה שלושה חודשים?". רוטשטיין הסביר אז כי לא מדובר באפליה של ישראלים, שכן כל גידול בהכנסות בית החולים יכול לתרום דווקא לקיצור התורים בזכות הגדלת המשאבים. אבל בעוד שרוטשטיין יכול לפתח תשתיות בזכות ההכנסות החדשות, הוא יתקשה להגדיל את כוח האדם במציאות הנוכחית של מחסור ברופאים.

משרד הבריאות לא קובע כללים

"יש נקודות מסוימות שבהן יכולה להיות בעיה, וזה כשתייר מגיע לטיפול נמרץ, למשל לצורך ניתוח לב או ראש", מודה דני אנגל, סמנכ"ל השיווק של אסותא. בעוד שמרבית הניתוחים לתיירים מתבצעים אחר הצהריים, טיפול נמרץ זה כבר עניין אחר". יחד עם זאת, אנגל טוען כי על רקע האילוצים הכספיים של מערכת הבריאות, התיירות הרפואית מביאה עמה תקציבים חדשים שבסופו של דבר נשארים במערכת ותורמים לה.

כסף. זאת בדיוק הסיבה שמשרד הבריאות לא ממהר לקבוע כללים להסדרת התיירות הרפואית בבתי החולים הממשלתיים. משרד הבריאות הוא אמנם הרגולטור, אך הוא גם הבעלים של 11 בתי חולים. אלה, למעט תל השומר, נמצאים בגירעון קבוע, והתיירות הרפואית היא דרך מצוינת להביא אותם לאיזון. כל כסף שמגיע לבתי החולים שלא מתקציב המדינה, הרי זה משובח. אז נועם לניר מרוצה, בתי החולים והמדינה מרוצים בוודאי, ורק לאזרח הקטן לא ברור איך הוא מרוויח מכל הסיפור, אם בכלל.