צום טכנולוגי

כשחושבים על זה, יש משהו די מצחיק בכתבות הנ"ל. האם מישהו היה מעלה על דעתו פרויקט במדור האוכל שבו מבקר המסעדות צם במשך שבוע, או ניזון רק מגבינת קוטג' ולחם אחיד? האם ראיתם אי פעם כתב או כתבת אופנה שמספרים על חוויותיהם אחרי שבוע בטרנינג מהוה?

האם מישהו קרא פעם פרשן פוליטי שהחליט לא לבקר בכנסת במשך חודש? האם במדור התרבות יכתוב מבקר התיאטרון על איך זה לא להיות בהצגה? ומה עם מדורי הספורט? טרם נתקלתי בשדרן היושב בעמדת השידור כשעיניו מכוסות ומעביר תשעים דקות בלספר מה הוא לא רואה. האמת היא שבמדורי הספורט תמצאו פעם בארבע שנים פרויקט מהסוג הנ"ל: עוד לא היה מונדיאל בלי טור של אישה - זוהי תמיד אישה - הכותבת על חוסר ההבנה שלה במשחק ועל חוויותיה מחודש בלי גברים. אבל זהו יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.

ורק מדורי הטכנולוגיה ממשיכים להתעקש ולבדוק ולחשוב ולכתוב על החיים בלי טכנולוגיה. נדמה שהם כאילו מתעקשים לחזור לנסות ולנסר את הענף עליו הם יושבים. קצת מוזר, לא?

ואולי זה בכלל לא מוזר. הרי זה בדיוק מקור יופייה, עוצמתה ומשיכתה של הטכנולוגיה - העובדה שהיא תמיד משתנה, תמיד בתנועה, תמיד עונה על צרכים, תמיד מייצרת צרכים שבכלל לא ידענו שאנחנו צריכים. הגישו פינג'ן והגידו: האם חיינו היו פחות שלמים ומספקים בלי, לדוגמה, הרינגטון? האם התעוררנו בבקרים לפני עידן גוגל בתחושה שמשהו חסר בעולמנו? מי היה צריך אנטי-וירוס לפני שהיו וירוסים?

טכנולוגיה חדשה מעוררת תמיד את אותה שאלה: האם אפשר בלעדיה? התשובה לא באמת משנה (ובכל מקרה היא תמיד: כן ולא). הדבר החשוב הוא הבחינה המתמדת של העולם והאדם לאורן של טכנולוגיות חדשות. הדבר החשוב הוא הטלה בלתי פוסקת של ספקות במה שמציעה לנו הקידמה. הדבר החשוב הוא השאלה הנצחית: איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?

זה כל היופי. ובדיוק בגלל זה אני מעדיף את מדור הטכנולוגיה על פני מדורי האוכל, האופנה, התרבות או הספורט. אחרי הכול, כמה עוד אפשר לקרוא על מכנסי ג'ינס או סטייק סינטה?

לחיות בלי גלגל

הכתבות הנ"ל קצת מזכירות לי תמיד את הילדים שלי הקטנים במגרש המשחקים: הם רוצים לטפס על סולם גבוה. אתה בא לעזור, הם אומרים לך 'לא, אבא. לבד. אני גדול', אבל באותה נשימה קוראים 'אבא, תראה אותי!'.

אלה הם חיינו: כולנו ילדים קטנים במגרש המשחקים הגדול של הטכנולוגיה.

וכדאי לשים לב לעוד נקודה - בשלב כלשהו בחייה הופכת כל טכנולוגיה לטבעית. היום אנחנו שואלים אם אפשר להעביר כמה ימים בלי פייסבוק, אבל אף אחד כבר לא חושב לברר איך נראים החיים בלי הגלגל, או האש. כל ילד מפסיק להתלהב ממה שבא לו בקלות.