מועצת העיתונות אינה מרוקנת מתוכן

מתי גולן שלום.

קראתי בעניין בשתי רשימות פרי מקלדתך בעיתון "גלובס", כי אתה סבור שנשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, הצליחה להביא "בדרכי עקלתון" "ובשיטות לא שיטות" לכך שתוגש בקשת המועצה להצטרף כידיד בית המשפט בתיק הערעור בתביעת נזיקין בגין לשון הרע: רס"ן ר' מול אילנה דיין (עא751/10).

והוספת: "מועצת העיתונות היא גוף מרוקן מתוכן וממעשה".

התנדבתי לא אחת לשבת בבתי-דין לאתיקה של הגוף המרוקן הזה כלשונך - כדי לנסות ולסייע ליצירת עיתונות המנסה לפחות לבדוק עובדות לפני פרסום, ומצביעה על כשלים כאשר אין בדיקת עובדות לפני פרסום. על פני הדברים נראה לי - ואשמח לתקן אם אלמד אחרת - כי לא בדקת את כל העובדות לפני שכתבת את טורך. רובן מצויות בפרוטוקולים של דיוני מליאת המועצה העוסקים בנושא ומופיעים באתר מועצת העיתונות.

יסוד המחלוקת בפרשת אילנה דיין וסרן ר' הוא בסוגיית בחירת העובדות ובדרך הצגתן. האם הובאה בתוכנית "עובדה" אמת לשעתה - לפחות. האם הצופה הסביר קיבל תמונת מציאות או קרובה לה, או שקיבל תמונה מעוותת בכוונת מכוון או ברשלנות. האם צריך העיתונאי הסביר להמתין לטחנות הצדק עד תום טחינתן כדי להביא לציבור את המידע שברשותו, או שחובתו לפרסם את הידוע לו על-פי שעון ההיגיון הפנימי של המערכת שבה הוא עובד - לא של מערכת המשפט.

מתחילת העיסוק בנושא זה במליאת מועצת העיתונות - שיש בה עיתונאים, נציגי ציבור, אנשי אקדמיה, וכולם דעתנים - הובעו בו שתי דעות. ניטש בה ויכוח קשה, אך בעיקרו עקרוני וענייני.

כמה מחברי המועצה גרסו שפסק-הדין הארוך והמנומק של השופט נועם סולברג בערכאה דלמטה מנסה להגדיר את מבחן "העורך הסביר", אך לצד ההצבעה על מלאכת עריכה שלא הייתה נטולת פגמים - המבחן שהציב אינו מכיר בכמה שיקולי עריכה שיש להם משקל. בין היתר - קביעת מועד הפרסום של חומר עיתונאי, או מי יפסוק אם יש או אין לציבור עניין בפרסום. ולפיכך, יש לבקש הצטרפות לערעור כידיד בית המשפט כדי להביא את עמדת הרוב במועצה בסוגיות עקרוניות אלה.

הסבורים כך מאמינים (עדיין) כי עיתונות היא אופי אך גם מקצוע, וכי החשיבה העיתונאית שונה מאוד במזג שלה ובקצב תגובתה מן החשיבה המשפטית - וטוב שכך. הכול כמובן בתנאי שאין היא חוצה את קווי החוק ואת הגבולות שהציב בית המשפט העליון בפסיקה שהיא שריון מגן לתקשורת. לא פחות - ולעיתים יותר - מן החוק החרוט.

"עיתונאים נסחפים לעיתים ביצרים הטבועים במקצועם, בהשקפת עולמם, בהשכלתם, במזגם - אך גם נמשכים והולכים בעקבות ההיגיון הפנימי של המקצוע", כתב פעם פטריק שמפיין - וצדק.

מול מצדדי "ההיגיון הפנימי של המקצוע" עמד המחנה שכנגד במועצה, וגרס שבקשת ההצטרפות תתפרש כניסיון של הממסד העיתונאי להגן על עצמו מפני פסק-דין ש"עשה לה בית-ספר" - והצביע על פגמים בתוכנית דגל מובילה.

אלה סברו, שמועצת העיתונות חייבת לעיתים להגן על הציבור מפני העיתונות יותר משהיא צריכה להגן על העיתונות מפני הפסיקה. הם יעצו למועצה לפעול לריסון התקשורת במקום שהיא יהירה ודורסנית - לפני שהמחוקק יעשה זאת במקומה. אלה הציעו לראות בפסק-הדין של השופט סולברג תמרור אזהרה מחייב. גל הצעות החקיקה המרסנת, המגיע מן הכנסת, מורה שהתקשורת אכן מצויה על כוונת המחוקק.

הדיון בנושא במועצת העיתונות החל בדצמבר 2009. ב-21 בדצמבר 2010 - התקיימה לבסוף הצבעה. לא היה כל ניסיון של הנשיאה דורנר או מי מטעמה או של מתנגדי ההצטרפות לשכנע אותי להצביע כך או אחרת. לא שמעתי טענה מאיש לפני קיום ההצבעה, כי ההליך והדיון שקדם לו לוקה בפגם יסודי עד כדי פסילת התוצאה. הרוב במועצה הכריע בעד בקשת הצטרפות.

עובדה.

הכותב הוא חבר בנשיאות מועצת העיתונות כנציג אגודת העיתונאים בירושלים